רשות משנה

שור מועד שיצא מרשותו של אחד ונכנס לרשותו של אחר, האם שינוי הרשות משנה את דינו להיחשב כשור תם, או שאין שינוי הרשות משנה את דינו להיחשב כשור תם.

שור של חרש, שוטה או קטן, שהוחזק נגחן, בית הדין ממנים אפוטרופוס שישמור על השור, ואם השור נגח שלוש פעמים ברשות האפוטרופוס, הריהו נעשה מועד, וכשחזר ונגח פעם רביעית, הניזק גובה נזק שלם (יש אומרים, כי האפוטרופוס משלם מנכסיו, וחוזר וגובה מן הקטנים לכשיגדלו; ויש אומרים, כי האפוטרופוס משלם מנכסיהם של הקטנים).

ואולם, מה יהא דינו של השור כשהחרש נתפקח או כשהשוטה נשתפה או כשהקטן הגדיל, נחלקו בכך תנאים: רבי מאיר סובר, כי השור חוזר להיחשב כשור תם, שכן "רשות משנה", כלומר, הואיל ויצא השור מרשות האפוטרופוס לרשות הבעלים - נשתנה דינו. לעומתו סובר רבי יוסי, שאין שינוי הרשות משנה את דינו, והשור נשאר בחזקת מועד כפי שהיה.

הרמב"ם (הל' נזקי ממון פרק ד', הלכה ט') פוסק כסומכוס (ב"ק דף לט:) שרשות משנה, אך פוסק גם כרבי יוסי, שהשור נשאר בחזקת מועד כפי שהיה, משום שאין כאן שינוי רשות, שהרי השור ברשות הבעלים הוא. ברם, מוסיף הרמב"ם ואומר: "שור שהועד ונמכר או ניתן במתנה, חזר לתמותו, שהרשות שנשתנית משנה דינו" (הלכות נזקי ממון ו, ו).