הגדרת המושג[עריכה]

המחקרים הנוגעים לשני נושאים אלו מרוכזים בערך זה בגלל היותם בשלבים מדעיים התחלתיים בעת כתיבת הערך הזה, ואשר גלום בהם פוטנציאל גדול ביותר. יחד עם זאת קיימות דילמות עובדתיות, חברתיות, הלכתיות, משפטיות ומוסריות לרוב, הנוגעות לשתי הטכנולוגיות הנידונות כאן, וכפי שיבואר להלן.

הערך מחולק לשני חלקים: חלק א דן בשיבוט אדם; חלק ב דן בהפקה ובשימוש בתאי גזע.

שבוט^[1]

הגדרת המושג[עריכה]

שיבוט^[2] פירושו יצירת העתקים זהים של מולקולות, תאים, רקמות, איברים, ואף יצורים שלמים. בהקשר הנידון בערך זה הכוונה ליצירת העתק זהה לאדם שלם. מצב זה מכונה שיבוט למטרות פוריות^[3]. לעומת זאת הולך ומתפתח רעיון מדעי לשיבוט למטרות טיפוליות^[4], היינו יצירת ביצית מופרית בשיטת שיבוט עד לשלב שבו ניתן להפיק תאי גזע^[5], אך לא לצורך יצירת אדם שלם.

רקע היסטורי[עריכה]

שיבוט בחקלאות בעשור האחרון של המאה ה-20 החלו מדענים לבצע שיבוטים של בעלי חיים בחקלאות בדרך הבאה: מפרים במבחנה ביצית של פרה (או של נקבת בעל חיים אחר) בתא זרע של פר (או של זכר בעל חיים אחר), ומאפשרים לביצית המופרית להתחלק מספר חלוקות. בשלב זה מפרידים באופן פיסי בין התאים, ומאפשרים לכל אחד מהתאים להתחלק שוב. בדרך זו מקבלים מספר קדם-עוברים זהים מבחינה גנטית, שמקורם בביצית המופרית הראשונית. קדם-עוברים אלו מושתלים ברחמים של פרות שונות, אשר יולדות עגלים זהים מבחינה גנטית. זוהי למעשה יצירה מלאכותית של תאומים זהים במספרים גדולים.

שיבוטים ראשונים הדיווח הראשון על הצלחה ליצירת תאומים מתאים עובריים של עכברים הוא משנת 1981^[6]. הדיווח הראשון על שיבוט והתפתחות בעל חיים מתא בשלב התפתחותי מוקדם בטרם השרשה ברחם שמוחדר לביצית שגרעינה הוצא היה בשנת 1987^[7]. מדענים הצליחו לשבט גם שני קופים מתאים בשלב עוברי התפתחותי טרום-השרשתי מוקדם מאד, שיש להם יכולת מוחלטת להתפתח לייצור שלם^[8].

הכבשה דולי אכן כל זה מתייחס רק לתאים מיוחדים מהחלוקות הראשונות שלאחר ההפריה, שהם בעלי יכולת מוחלטת להתפתח ליצור שלם. לעומת זאת, ביום 24.2.1997 חל מהפך בסיסי בהבנה האמבריולוגית המוכרת לנו. ביום זה פרסמו ד"ר איאן וילמוט^[9] וחבריו ממכון רוזלין שבסקוטלנד על הולדת כבשה בשם דולי, בשיטה של שיבוט מתא בוגר, שאיננו תא-רביה, ואיננו תא ראשוני בלתי ממויין, על ידי החדרת הגרעין שלו המכיל את החומר הגנטי לתוך ביצית שהוצא ממנה הגרעין^[10]. יש לציין, שניסיונות ראשונים להפעלה מחודשת של תאים בשלים לאחר התמיינות נעשו כבר בשנת 1975 בצפרדעים^[11], אך בניסויים אלו לא הצליחו להגיע ליצירת צפרדע חדשה.

עד סוף המאה ה-20 למניינם הצליחו מדענים לשבט מספר סוגים בעלי חיים, כולל עכברים, חולדות, חזירים, צאן, בקר וקופים.

רקע מדעי[עריכה]

האמבריולוגיה הקלאסית הניחה שכל אחד מהתאים העובריים הראשוניים יכול להתפתח לאורגניזם שלם וזהה מבחינה גנטית^[12]. היינו, כל אחד מתאי העובר הראשוניים יכול להפוך באופן פוטנציאלי לכל אחד מכ-200 סוגי התאים של האיברים והרקמות השונים המרכיבים את הגוף (כגון, לב, כבד, עצב, דם, עור וכיוצ"ב). לפיכך, השיטה החקלאית של יצירת שיבוטים מתאי ביצית מופרית לא היתה חידוש מהותי.

על פי אותה תורה קלאסית של האמבריולוגיה היה גם מקובל לחשוב כי משעבר תא התמיינות ספציפית והגיע לייעודו הסופי, הרי הוא מאבד את כל התכונות הראשוניות האחרות להפוך לתא אחר. היינו, בדרך שטרם הובררה, נסגרים ונחסמים ערוצים גנטיים רבים בתאים, ונשארים פעילים רק אותם ערוצים בודדים המיועדים לתיפקוד המיוחד לאותו תא. ההנחה המקובלת היתה, שתהליכים אלו הם סופיים ובלתי-הפיכים, ולעולם לא יוכל עוד תא בשל להתמיין לסוג אחר של תא, אלא לפעול אך ורק במסגרת 'המומחיות' הספציפית שהוא רכש לעצמו.

טכנולוגית השיבוט הצלחת השיבוט של הכבשה דולי מהווה מהפך מהותי בחשיבה מדעית זו, שכן המדענים הצליחו לקחת תא בשל שהגיע להתמיינות סופית, ולהחזיר לו את תכונות-היסוד של תא עוברי בעל יכולת להתפתח לאורגניזם שלם. מדענים אלו לקחו תא מהעטין של כבשה בת שש שנים. תא זה איננו תא-רביה (זרע או ביצית), אלא הוא תא בשל, אשר עבר כבר התמיינות לתא בוגר וספציפי. בעזרת פיתוח טכנולוגיה מיוחדת עצרו המדענים את פעילות התא בדיוק בשלב שבו כל הגנים מסוגלים לקבל פקודה מתאימה להתבטאות ראשונית כמו תא עוברי. לאחר מכן הם לקחו ביצית מכבשה אחרת, הוציאו ממנה את הגרעין, והחדירו לתוכה את גרעין תא-העטין. דבר זה נעשה מתוך הידיעה שבסביבה הפנימית המיוחדת של הביצית מצויים חלבונים מיוחדים המסוגלים להפעיל את כל הגנים הפוטנציאליים להתפתחות אורגניזם שלם. הלם חשמלי גרם להתחלת תהליך החלוקה ויצירת העובר בתוך הביצית. לאחר מספר חלוקות בתנאי מעבדה^[13] החדירו המדענים את הביצית המופרית לרחמה של כבשה-פונדקאית, אשר קיבלה הכנה הורמונלית מתאימה לצורך הריון. היא גידלה את העובר ברחמה, ולאחר ששה חדשים ילדה את הכבשה הראשונה בעולם שנוצרה מתא בשל ולא מתאי רביה^[14].

מצב הכבשה המשובטת הכבשה דולי הגיעה לשלב פוריות וילדה, אך במהלך חייה הקצרים הסתבר כי היא סבלה ממחלות אופייניות לגיל הזקנה, והיא מתה ביום 15.2.2003, בהיותה בת שש שנים. ואמנם המבנה הכרומוזומלי שלה העיד על חשש להזדקנות מוקדמת^[15].

שיעור ההצלחה של קבוצת מדענים זו היה נמוך - מתוך 277 ביציות מופרות בדרך זו, רק 29 מהם (10.5%) התחילו את שלבי החלוקה הראשוניים והגיעו לשלב הבלסטוציסט, ומתוכם רק 9 ביציות מופרות הצליחו לגרום הריון בכבשה- פונדקאית (3%). אכן רק אחת הביציות המופרות (דבר המהווה 0.36% יעילות בלבד), הכבשה דולי, הגיעה לשלב הלידה.

שיטות נוספות לשיבוט בהמשך שכללו מדענים אחרים את השיטה, בעיקר על ידי הפעלה כימית ולא חשמלית^[16], והצליחו להגיע לשיעור גבוה יותר של יעילות והצלחה של לידת עכברים משובטים (כ-2.5%)^[17]. יש להניח, כי במשך הזמן יצליחו המדענים לשכלל את הטכניקה הזו, להגדיל את שיעור ההצלחה, ולאפשר יצירת בעלי חיים ובני אדם בריאים ותקינים, בדומה למצב של הפריה חוץ-גופית^[18].

המבנה הגנטי של המשובט מבחינה מדעית אין המשובט בדרך זו זהה לחלוטין לגורם-המוצא מבחינה גנטית, שכן יש חומר גנטי המצוי בגופיפים מיוחדים בתא מחוץ לגרעין, הנקראים מיטוכונדריה, אשר מוצאם מהאם בלבד, ללא כל תרומה מהאב. גופיפים אלו והמטען הגנטי המיוחד שלהם נשארים בביצית גם לאחר הוצאת הגרעין ממנה, וכאשר מפרים אותה עם התא הבשל עדיין יכולה להיות למטען גנטי זה השפעה על הצאצא מעבר לתכונות הגנטיות הנובעות מהתא הבשל.

שיקולים חברתיים-ציבוריים[עריכה]

מטרות חקלאיות המטרה העיקרית בשיבוט בעלי חיים היא שימור ופיתוח פרים או פרות בעלי תכונות רצויות, כגון יוצרי חלב עשיר או בשר מעולה. כמו כן יש מטרה לפתח בעלי חיים משובטים עם תכונות גנטיות ליצירת חלבונים שיש להם חשיבות טיפולית לבני אדם, כגון יצירת אינסולין או הורמונים אחרים^[19]. באשר לשיבוט בני אדם, המטרות הן שונות ומורכבות יותר.

תוצאות אפשריות בשיבוט בני אדם בשלב מוקדם זה של הדיון בטכנולוגיה עתידית זו עדיין לא ניתן לדעת את כל התוצאות החיוביות, ובעיקר התוצאות השליליות של טכנולוגיה זו, ועדיין נותרו שאלות מדעיות חשובות ללא פתרון.

בעיות בלתי נודעות בין השאר יש לציין את השאלות הבאות:

סוג בעלי החיים האם הפעולה אפשרית בכל מין של בעלי חיים? כלל וכלל לא ברור אם שיטות השיבוט יפעלו בהצלחה כלשהי בבני אדם^[20].

הזדקנות מוקדמת האם ההזדקנות של תא בשל תשפיע לרעה על ההתפתחות של העובר מתא בשל? האם אורך החיים של היילוד המשובט יהיה קצר בהרבה מתוחלת החיים הממוצעת?

מוטציות שליליות האם מוטציות נרכשות במהלך השנים בתא הבשל יגבירו את הסיכון למחלות שונות, כולל מחלות ממאירות, מומים מולדים, ושינויים כרומוזומליים בעובר הנוצר מתא בשל?

מידת היעילות טרם נפתרה בעיית היעילות הנמוכה מאד של ההצלחה להביא תא משובט ליצור מלא וחי.

לצורך הדיון העקרוני ניתן להעלות כיום מספר אפשרויות חיוביות ושליליות לטכנולוגיה זו כדלקמן:

יתרונות רפואיים פוטנציאליים

שיטת השיבוט עשויה לקדם את היכולת לחדש תיפקוד של תאים שנפגעו, או להחליף תאים שמתו בתאים אחרים שישובטו בטכניקות הללו. דוגמא לכך יכולה להיות פתרון בעייתם של חולי פרקינסון או חולי אלצהיימר, שתאים בעלי תיפקוד מיוחד במוחם נפגעו. כמו כן יכולה שיטת השיבוט להוביל ליצירת רקמות ואברים, שישמשו להשתלה, ויהיו זמינים יותר ותואמים יותר מבחינת סיווג הרקמות. שיטת שיבוט זו שייכת לקבוצה של שיבוט טיפולי^[21], ולהשגת יעד זה אין צורך בשיבוט בני אדם^[22].

השיטה עשויה לקדם את היכולת לעצור התרבות בלתי מבוקרת של תאים סרטניים, ובכך לרפא מחלות ממאירות. אמנם אף להשגת יעד זה אין צורך בשיבוט בני אדם אלא רק בידע הנלמד מטכנולוגיה זו.

השיטה יכולה להוות דרך נוספת לפתרון בעייתם של זוגות עקרים. אמנם קיימות כיום שיטות פוריות חדישות ומתקדמות לפתרון בעיות שונות של עקרות, אך יש מצבים שבהם שיטת השיבוט עשויה לתת פתרון טוב יותר. למשל, בני זוג שלגבר אין כלל תאי זרע, הרי הפתרון האפשרי כיום הוא ללדת ילדים באמצעות תרומת זרע מגבר זר, בעוד שבשיטת השיבוט יימנע הצורך בתרומת זרע זר, והתינוק שייוולד יהיה בנו הגנטי של הבעל העקר.

השיטה עשויה לקדם את היכולת לפתור את בעייתם של זוגות פוריים, אך נשאים של מחלות תורשתיות קשות. למשל, זוג שנושא מחלה גנטית רצסיבית קטלנית (כגון טיי זקס) - האופציות העומדות בפניו: להימנע לחלוטין מללדת ילדים, לאמץ ילד בריא, להרות ולהפיל אם יימצא העובר חולה במחלה הגנטית, לבצע הפריה חוץ-גופית עם תא זרע או תא ביצית מתורם, או לבצע איבחון טרום- השרשתי ולהשתיל רק ביציות מופרות שאינן נשאיות הגן החולה. יתכן שבמצב כזה יש יתרון לשיטת השיבוט על פני השיטות האחרות.

השיטה עשויה לסייע ביצירת חיים חדשים שיחליפו אחרים, כגון מצב של מות ילד אהוב, והרצון של ההורים להשתמש בתא מגופו כדי ליצור ילד חדש, דומה מאד בתכונותיו הגנטיות לילד שמת.

השיטה עשויה לסייע בהצלת חולה הסובל מלויקמיה וזקוק להשתלת מוח עצם כדי להציל את חייו. לעתים אי אפשר למצוא מבין האנשים הקיימים בעולם אף אחד המתאים לחולה מבחינת סיווג הרקמות. ניתן לייצר ממנו אח תאום-זהה שיוכל לתרום לו את מוח העצם ובכך ישארו בחיים שני אחים תאומים זהים, שיכולים לגדול באהבה וברעות.

שיבוט בעלי חיים שיעברו שינויים מתאימים בשיטות של הנדסה גנטית יכול להביא ליצירת תרופות עבור בני אדם, להוות מאגר פוטנציאלי לאיברים להשתלה, להוות מקור למחקר לתועלת בני אדם, או לשפר תכונות של בעלי חיים לטובת בני אדם, כגון ייצור חלב יותר עשיר, בשר יותר טעים וכיו"ב.

קיים גם טיעון פילוסופי-אתי התומך בהיתר רחב למחקר וליישום טכנולוגיות כאלו על פי עקרונות חופש המחקר, וחופש הפרט לבחור לעצמו את שיטות הפוריות. אכן, טיעון זה בוודאי מוגבל, שכן זכותה של החברה להגביל חירויות אלו אם יש חשש לנזקים בתחומים אלו, וכפי שהדבר נעשה על ידי וועדות הלסינקי ביחס למחקרים בתחומים שונים.

דחיית הטיעונים בעד שיבוט יש הדוחים את מרבית הטיעונים בעד פיתוח השיבוט ליצירת אדם:

חלק מהתועלות הצפויים מהמחקר הנוגע לשיבוט ניתן למיצוי ללא השלב המתקדם של יצירת אדם. כמו כן חלק מהתועלות הצפויות משיבוט אדם ניתנים למימוש בשיטות אחרות.

גם אותם הישגים הנובעים משיבוט אדם מלא שלא ניתנים להשגה בדרך אחרת, מתייחסים לקבוצות אוכלוסיה קטנות מאד, בעוד שהמשאבים הנדרשים לפיתוח שיטות שיטות שיבוט יעילות הם גדולים ביותר, ולפיכך במצב שבו המשאבים הציבוריים מוגבלים, אין הצדקה מוסרית להפניית משאבים גדולים לפיתוח טכניקות שיבוט אדם^[23].

חסרונות וחששות פוטנציאליים

שיטת השיבוט עלולה להביא להתפתחות שיטות להשבחת הגזע^[24], כגון השאיפה לשבט אנשים בעלי תכונות מיוחדות (גאונים, חזקים, יפים וכיוצ"ב), או שיבוט עצמי של מנהיגים רעים, כגון היטלר, קדאפי, בן-לאדן, או סאדאם חוסיין^[25].

השיטה עלולה ליצור 'שוק שחור' של עוברים, שייוצרו מבני אדם עם תכונות 'חיוביות', כגון גאונים, חזקים, יפים וכיו"ב, וכך ייווצר מסחר של עוברים שיימכרו להורים פוטנציאליים שירצו זאת.

השיטה עלולה להביא ליצירת קבוצות גדולות של אנשים זהים לא רק במראה החיצוני אלא גם בתכונות האנושיות, ובכך לאבד את הזהות והייחודיות של כל אחד ואחד. דבר זה יגרום לאובדן הכבוד שאנו רוחשים לבני אדם דווקא בזכות השוני והייחוד שבהם. כמו כן יכולות להיות לתהליך כזה השפעות פסיכולוגיות שליליות ביותר על תוצרי השיבוט הזהים^[26].

השיטה עלולה לגרום לאיבוד השוני הגנטי בין בני האדם המשובטים, דבר שעלול לגרום להם נחיתות מבחינה גנטית, ואשר סיכויי הישרדותם קטנה יותר בהשוואה לבעלי חיים שנוצרים כתוצאה מעירבוב חומר גנטי מזכר ונקבה.

השיטה עלולה לגרום להולדת ילדים משובטים בעלי מומים, וחולים במחלות גנטיות שונות. כמו כן עלולה השיטה לגרום ליצורים שתוחלת חייהם קצרה בהרבה מתוחלת החיים הממוצעת של אנשים שנולדים בדרך רגילה.

השיטה תביא בעקבותיה בעיות חמורות בקביעת הזהות של אבהות ואמהות, ושינויים מרחיקי לכת בקביעה חברתית של הורות.

אחד החששות הבולטים ביותר הוא שינוי הסדר החברתי העולמי, כאשר יצירת בני אדם תתבצע ללא צורך בחיי אישות, ללא אהבה, באופן מעבדתי, מכני, קר ומנוכר, ללא הורים מזוהים, וללא מבנה המשפחה הגרעינית המסורתית.

השיטה עלולה לגרום לפגיעה חמורה בערכים חברתיים חשובים ומקובלים. שימוש נרחב בטכנולוגיה זו יגרום לבעיות זהות ויחסים הדדיים של היחידים, של המשפחה ושל החברה, ובעיות בחינוך הילדים.

השיטה עלולה להביא לידי הפיכת יצירת ילדים לאמצעי ולא לתכלית, והפיכת יצירת בני אדם לחפצים ולא לאישים.

הפניקה הציבורית מפני תוצאות חמורות של שיבוט גנטי הוגברה על ידי ספרים וסרטים דמיוניים^[27], שבהם יש תיאור עולם המכיל את כל החסרונות והבעיות שהוזכרו לעיל.

דחיית החששות מבחינה עובדתית ספק רב אם יש מקום לחלק נכבד מהחששות שסוכמו לעיל:

ברור כי גם בתנאי שיבוט כפי שקרו ביצירת הכבשה דולי אין זהות מוחלטת בין התוצרים, כפי שהובהר לעיל ברקע המדעי, בגין התרומה של המטען הגנטי המצוי במיטוכונדריה של הביצית, וכן בגין שינויים שונים שמתרחשים במהלך החלוקות השונות של התאים. יש מי שחישב, שיצור משובט ידמה מבחינה גנטית ליצור המקורי שממנו נלקח התא להליך השיבוט רק ב-70%^[28]. בכל מקרה ברור שלא רק המטען הגנטי הוא היוצר את מהותו האינדיבידואלית של האדם, אלא שיש גם השפעה ממשית של הסביבה הפיזית והתרבותית, של התזונה, ושל הלמידה, על התפתחותו של הפרט, ובעיקר על ההתפתחויות הרגשיות, ועל התכונות האנושיות השונות, כולל הרצונות, ההתנהגויות, הרגשות, מערכת הערכים וכיוצ"ב. יש מי שחישב שהתרומה הגנטית על ההתנהגות מגיעה רק לכדי מחצית^[29].

בין היצירה הראשונית לבין בגרותו של תוצר השיבוט עוברות שנים רבות, ובהם ייתכנו שינויים משמעותיים בנוצר עצמו ובסביבתו.

אפילו ברמה הגנטית-פיסית קורים שינויים רבים בהשפעת הסביבה. ייתכנו נטיות גנטיות שמדוכאות על ידי הסביבה, ותכונות אחרות שדווקא יוצאות לפועל רק בסביבה מסויימת. לפיכך פעילות-הגומלין בין התכונות והנטיות הגנטיות לבין השפעות הסביבה, הן ברמה הפיסית, והן ברמה האנושית-פסיכולוגית הם הקובעים בסופו של דבר את מהותו של היחיד. דבר זה מוכח ממחקרים על תאומים זהים, שהם מהווים דוגמא קרובה מאד למצב של שיבוט, ובכל זאת למרות הזהות הגנטית ביניהם אין הם זהים בתכונותיהם.

הטענה שיש בהתערבות בלתי-טבעית כזו ביצירת האדם משום פגיעה בכבוד האדם, והיא עלולה לגרום ליחס שונה ונחות לתוצרי השיבוט, לא מוצאת חיזוק בטכנולוגיות ההפריה המלאכותיות האחרות. למרות שימוש בטכנולוגיות בלתי-טבעיות לפוריות, כמו הפריה חוץ- גופית בהזרקה של תא זרע לתוך הביצית, לא נפגע כבודם של הנולדים בדרך זו, והיחס החברתי אליהם איננו שונה מהיחס לילדים שנולדים בדרך טבעית, ולא התפתח ניכור לנולדים בדרך של הפריה מלאכותית.

חלק מהחששות השונים שתוארו לעיל הם בגדר השערות ואינטואיציות, ולא ברור אם הם אכן יקרו. בעצם ניתן היה כבר כיום לחשוש לחלק מהמצבים הללו לאור המצב הנוכחי בתחום החידושים של טכניקות פוריות, אך בפועל הדבר לא קרה.

אכן נותר בעיקר חשש כבד מפני יצירת בני אדם משובטים שיסבלו ממומים חמורים, מחלות קשות והיזדקנות מוקדמת. יש לחששות אלו יסוד על פי התוצאות של שיבוט בבעלי חיים.

כמו כן קיים חשש מפני השתלטות גורמים שליליים על טכנולוגיות השיבוט, וניצול לרעה של בני אדם.

סיכויים וסיכונים בהמשך פיתוח השיטה - קיימות הנחות אחדות, שלפיהן יש סיכוי רב שטכנולוגית השיבוט תתפתח בעתיד:

יש הסבורים, כי ההיסטוריה של המדע מוכיחה שלא ניתן לעצור לאורך זמן פיתוח טכנולוגיות מדעיות. ואמנם שיקולים ערכיים, חברתיים, דתיים ואחרים לא הצליחו בעבר למנוע פיתוחים מדעיים- טכנולוגיים.

יתר על כן, קיימות קבוצות-לחץ בעלות עניין שיש להן עוצמה כלכלית ופוליטית רבה, שיביאו ללא ספק להכרעה בעד פיתוח הטכנולוגיה. מדובר בקהילית המדע בתחום הזה, ובעיקר בקבוצות כלכליות- תעשייתיות לפיתוח אמצעים טכנולוגיים ורפואיים, שכן מדובר כאן בתעשיה עם פוטנציאל כלכלי של מליארדי דולרים.

העולם כולו הוא כיום ככפר אחד גדול, ולפיכך חידוש מדעי במקום אחד יתפשט במוקדם או במאוחר בכל מדינות העולם. לפיכך, אין טעם באיסורים והגבלות מקומיים/לאומיים, שכן עצירת הפיתוח במדינה אחת, לא תמנע את הפיתוח במדינה אחרת. דוגמא לכך היא פיתוח ההפריה החוץ-גופית, אשר ארה"ב הטילה שמיטת כספים על מחקר ופיתוח כזה, אך הטכנולוגיה התפתחה במדינות אחרות כמו אנגליה ואוסטרליה.

גישה יהודית-הלכתית עקרונית[עריכה]

הגישה העקרונית-רעיונית לשיבוט אדם

השאלה העקרונית העומדת על הפרק ביחס לטכנולוגיה העתידית של שיבוט בני אדם היא: האם יש בעצם התהליך הזה או בתוצאותיו איסור השקפתי כללי ו/או הלכתי ספציפי?

על הגישה העקרונית לחידושים מדעיים מבחינת ההשקפה וההלכה היהודית - ראה במבוא ג על היחס העקרוני האמוני/השקפתי, מוסרי/ התנהגותי והלכתי/משפטי לחידושים מדעיים.

אין פגיעה באמונה בבורא עולם באופן עקרוני ניתן לומר, כי ללא ספק אין בפיתוח טכניקות של שיבוט בני אדם משום פגיעה בעצם האמונה בבורא עולם. שהרי בטכנולוגיה זו, כמו גם בכל טכנולוגיות הפוריות המודרניות האחרות, מדובר בגילוי נתונים קיימים בטבע הבריאה, ושימוש בידע של הקיים לצרכים שונים, אך בשום פנים ואופן לא מדובר בבריאה חדשה. גם החידוש הטכנולוגי העתידי של שיבוט מביא בסופו של דבר ליצירת בני אדם בדרך של הריון ולידה טבעיים, אלא שהשיטה הטכנית לתחילת יצירת העובר היא שונה מהדרך הטבעית. באופן דומה ניתן כבר כיום להגיע להריון ולידה טבעיים על ידי טכניקות הפרייה מודרניות כמו הפריה חוץ-גופית, שאף כאן תחילת יצירת העובר היא שונה מהדרך הטבעית. היינו, מדובר ביצירת בני אדם בדרך של 'יש מיש', שהיא שונה מדרך הטבע והעולם רק בטכניקה ולא במהות. רק בורא העולם 'מסוגל' ליצור עולם בדרך של 'יש מאין'.

אין משום התערבות שלילית בבריאה ניתן לקבוע, שאין בטכנולוגית שיבוט בני אדם משום איסור הלכתי-השקפתי עקרוני להתערבות שלילית בבריאה^[30], שהרי טכנולוגית שיבוט בני אדם היא מעשה טבעי, מובן על פי ההגיון המדעי המוכר לנו כיום, ואיננו יוצר מין חדש שלא קיים בטבע.

יתר על כן, מצינו בספרי קבלה^[31], בתלמוד^[32], במפרשים^[33], ובפוסקים^[34], סיפורים על יצירת בעלי חיים ובני אדם באמצעות ספר יצירה ושיטות קבליות אחרות, וכן מסופר על כמה מחכמי ישראל שבראו אדם על ידי ספר יצירה^[35], ולא מצאנו שום התייחסות שלילית לעצם התהליך, אלא רק דיון בתוצאות התהליך ובמעמדו ההלכתי של הנוצר הזה^[36].

הגבלות בהתערבות בבריאה יחד עם זאת נדרשת זהירות בתשובה על שאלה זו, שכן ההתערבות בבריאה אמנם מותרת, אך דווקא אם מתקיימים שלשה תנאים הכרחיים: א) אין איסור הלכתי מהותי בעצם פעולת השכלול; ב) אין לפעולת השכלול תוצאה הכרחית אסורה שאיננה ניתנת למניעה ו/או לתיקון; ג) יש תועלת לבני אדם בפעולת השכלול, ובלבד שהתועלת עולה על הנזק. ואמנם, יש לבחון את טכנולוגית שיבוט בני האדם בהתאם לתנאים המגבילים הללו, ורק אם יש בטכנולוגיה זו משום עזרה, ריפוי או תועלת אחרת לבני אדם, שעולים על הנזק שהשיטה עלולה לגרום, ואם אין בטכנולוגיה זו איסור מהותי או תוצאה אסורה, אזי אין לראות בטכנולוגיה זו משום התערבות שלילית ואסורה בבריאה.

היבטים הלכתיים עקרוניים[עריכה]

אין איסור מהותי מבחינה הלכתית ניתן לומר, כי אין איסור מהותי ומוגדר בעצם הפעולה של שיבוט בני אדם, או ליצירת בני אדם שלא בדרך של זיווג בין איש לאשה^[37]. אמנם בדרך הטבע קבעו חז"ל כי שלשה שותפים הם באדם - האב, האם והקב"ה^[38], ובוודאי זו הדרך הראויה והרצויה מבחינת ההשקפה היהודית, ויש להניח שגם בעולם שבו יתקיימו שיבוטים עדיין רוב בני האדם ייווצרו בדרך השותפות הזו. אכן אין כל ראיה לומר שמאמר חז"ל זה יוצר חיוב ליצירה בדרך זו, אלא שכך היא דרכו של עולם. יתר על כן, מבחינה מהותית עדיין מתקיים מאמר חז"ל זה, שהרי גם בטכנולוגית השיבוט מדובר על יצירת בני אדם מחומר גנטי של איש ואשה, וממהות אנושית-נשמתית הנקבעת בהם על ידי הקב"ה. עוד יש לומר, שמבחינה הלכתית יש קולא מסויימת בשימוש בשיבוט לצרכי פוריות לעומת שיטות הפוריות החדישות האחרות, שכן שם יש צורך בהוצאת זרע מתורם-זרע, בעוד שכאן אין שלב כזה.

כישוף - יש מי שטענו, שטכנולוגיה זו אסורה מדין הגדר ההלכתי של כישוף, ובעיקר לאור העובדה שבמקרא ובחז"ל מצינו התייחסות לענייני כישוף דווקא בנוגע ליצירת בני אדם ובעלי חיים בדרכים בלתי-טבעיות^[39]. אכן, דבר זה איננו מסתבר כלל, לאור העובדה שטכנולוגיה זו היא דבר מושכל ומובן מבחינה מדעית, והיא עובדה קיימת, הבנויה על תהליכים טבעיים, ולא אחיזת עינים, ומטרותיה חיוביות לתועלת בני אדם^[40]. וכבר כתב אחד הראשונים במפורש ש"כל שהוא נעשה בפעולה טבעית, אינו בכלל כשפים. אפילו ידעו לברוא בריאות יפות שלא מזיווג המין, כמו שנודע בספרי הטבע שאין הדבר נמנע, רשאים לעשות, שכל שהוא טבעי אינו בכלל הכישוף, ודומה לזה אמרו^[41], כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי"^[42].

כלאיים יש שרצו לאסור את השיבוט מגדרי הרעיון של כלאיים, אך נראה ברור שאין כל סבירות לומר כן, שהרי אין כאן כלל יצירת מין חדש^[43].

מהותו של המשובט כאדם לא מצינו בחז"ל ובפוסקים הגדרה ישירה ל"אדם", אך קיימים מאפיינים שונים להגדרת "אדם"^[44]:

ילוד אשה^[45], היינו עובר שמתפתח בשלב כלשהו ברחם אשה, ונולד אחרי יציאתו מרחמה^[46].

בעל צורה ודמות, היינו גוף ואיברים^[47], או בעל נשמה^[48], כמבואר בתורה ביחס ליצירת אדם הראשון, שנברא בצלמו ובדמותו^[49].

בעל דעת, שכל, רצון, מחשבה, ומוסר כמבואר אצל בעלי ההגות^[50], וכן בעל יכולת דיבור, שהוא הביטוי לנשמה^[51], ומכאן החלוקה של היקום לדומם, צומח, חי ומדבר^[52].

יכולת הולדה מבני אדם אחרים^[53].

נוצר מחומר אנושי, בין אם החומר הוא תאי רביה (ביצית וזרע), ובין אם החומר הוא תאים אנושיים אחרים^[54].

מצד אחד ברור שאם מתקיימים חלק מהתנאים הללו, הרי זה אדם. יתר על כן, בתנאים הקיימים בימינו אפילו בהתקיים אחד מכל התנאים הללו הרי זה אדם. אך מאידך, ברור שכאשר חלק מהתנאים הללו לא מתקיימים, עדיין מוגדר היצור כאדם, אם מתקיימים תנאים אחרים, ולא נתברר לאשורו מי מהתנאים המנויים לעיל הם הכרחיים, ומי מהם אינם הכרחיים.

היות האדם ילוד אשה הוא תנאי הכרחי על פי קני-המידה הקיימים כיום^[55].

היות היצור בעל צורה ודמות גשמית הדומה לאדם הוא תנאי הכרחי, אך סביר להניח שמספיקה צורת פנים הדומה לאדם כדי להגדיר את היצור כאדם, גם אם שאר חלקי גופו הם מעוותים ודומים לבעלי חיים אחרים, או שהם חסרים^[56].

היות ליצור נשמה אנושית הוא תנאי הכרחי, אלא שקצרה ידינו לדעת לזהות את נוכחות הנשמה, ולפיכך אין בדרישה זו כדי לסייע בהגדרה מעשית.

היות האדם בעל דעת, מוסר ויכולת דבור איננו תנאי הכרחי, שכן גם מי שהוא מפגר ביותר, שוטה ביותר, אילם לחלוטין, או קטן שאין בו דעת, ואין לו דיבור, עדיין מוגדרים הם כאדם. ומאידך יצור מלאכותי בצורת רובוט שיש לו בינה מלאכותית, שינוי גנטי של בעל חיים כדוגמת הקוף שתהיה לו בינה כאדם, לא יוגדרו כאדם.

יכולת ההולדה של בני האדם מבני אדם איננו תנאי הכרחי, שכן גם מי שהוא עקר, וכן טומטום ואנדרוגינוס מוגדרים כאדם.

מכל מקום, יצור שנולד לאחר שיבוט בדרך שמוכרת כיום דינו כאדם מכל הבחינות והתנאים שתוארו לעיל, שכן הוא נולד מאשה, הוא בעל צורה של אדם, הוא בעל דעה ודבור, והוא יכול להוליד מבני אדם.

היבטים הלכתיים ייחודיים[עריכה]

מחברים שונים דנו במספר בעיות הלכתיות הנובעות משימוש בטכנולוגיה זו:

פריה ורביה האם מקיימים בדרך זו מצות פריה ורביה? התשובה לשאלה זו תלויה במחלוקת הפוסקים: יש אומרים, שמצות פריה ורביה מתקיימת דווקא בדרך של קיום יחסי אישות טבעיים ומלאים; ויש אומרים, שאין מצות פריה ורביה תלויה במעשה הבעילה, אלא בתוצאה של לידת וולד חי^[57].

הגדרות אבהות ואמהות כיצד יוגדר האב בתהליכי שיבוט? על פי ההלכה תורם הזרע הוא האב, בין אם הוא בעל האשה, או גבר זר. אכן לא מצינו הגדרת אבהות כאשר התרומה ליצירת העובר איננה הזרע אלא חומר גנטי אחר, כגון גרעין של תא בשל. לפיכך נשאלת השאלה כיצד יוגדר אב או אם בתהליך זה? ועוד, לאור העובדה שהמשובט זהה מבחינה גנטית למקור התא הבשל, יתכן שיש לראות בו וב'אביו' מערכת-יוחסין של תאומים-זהים שנולדו בהפרשי זמן גדולים זה מזה, ולא מערכת-יוחסין של הורה- צאצא^[58]. שאלה זו חשובה לדינים רבים וחמורים, כגון דיני עריות, דהיינו מי הם קרובי הנולד שאסורים עליו בחיתון; לדיני יוחסין, היינו האם הוא כהן, לוי או ישראל, או אם הוא יהודי או גוי; לדינים שונים של חיובי אב לבנו, כולל חיוב מזונות, ושל חיובי בן לאביו; לדיני ירושה; לדיני ייבום וחליצה; ועוד.

מצבים שונים לעניין ייחוס ניתן לדון בשאלה זו בכמה מצבים אפשריים:

1. תא בשל שנלקח מאשה, המושתל בביצית של אותה אשה שגרעינה הוצא ממנה, והוא מופעל בשיטת שיבוט לצורך הפריה וחלוקה. הביצית המופרית הזו מוחזרת לרחמה של אותה אשה, מתפתח הריון ומולד וולד חי. במקרה זה נראה ברור שהאשה היא האם ההלכתית של היילוד, שכן היא גם תורמת החומר הגנטי, וגם הרה ויולדת אותו. אכן, לגבי 'האב' יש ספקות - יתכן שאין לנוצר זה אב כלל; יתכן שאבי-אמו הוא אביו, שכן החומר הגנטי הזכרי בא ממנו; יתכן שאמו היא גם 'אביו', שכן מקורו העוברי הוא מהאם בלבד. האפשרות האחרונה לא נראית כלל בגדרי ההלכה, שכן לא מצינו מצב שבו אשה יכולה להיות 'אב'^[59]. כמו כן לא סביר לייחס אבהות הלכתית לאבי-האם, שכן לא זרעו גרם באופן ישיר להיווצרות היילוד, אלא חלקו בתא הבשל של אם-היילוד, שכבר התמזג והפך להיות גוף אחר ושם אחר. לפיכך מסתבר לומר שבמצב כזה לא יהא ליילוד זה אב כלל^[60]. ולכאורה יש לדון את דינו של יילוד כזה כדין שתוקי, שמכיר את אמו ואינו מכיר את אביו, ולהלכה נפסק ששתוקי אסור בבת ישראל^[61]. אכן לאמיתו של דבר כאן המצב שונה מהשתוקי ההלכתי, שכן באותו מצב תלמודי יש אב בעולם, אלא שהוא איננו ידוע לנו, בעוד שבמקרה שלנו יתכן שאין כלל אב במציאות על פי ההגדרה ההלכתית. יתר על כן, במקרה שלנו אפשר להחמיר על נישואי הנוצר מכל הצאצאים של גברים ונשים שניתן בכל דרך שהיא לייחס להם אבהות, מה שאין כן בשתוקי של התלמוד, ששם יש ספק על כל העולם. ולפיכך נראה לומר שדינו להיות מותר בבת ישראל על פי מה שנפסק להלכה^[62], שמי שאין דינו מוגדר ממש כשתוקי ההלכתי הרי הוא מותר בבת ישראל אף על פי שאיננו מכיר את אביו, כגון כל היתומים שבעולם שלא הכירו את אביהם, שבוודאי מותרים לשאת בנות ישראל.

יש מי שכתב, שבזוג נשוי שהאב עקר, ואין להם כל דרך טבעית להוליד ילדים, מותר לאשה לבצע שיבוט מעצמה בדרך שתוארה לעיל, אבל אין להרשות שיבוט באשה רווקה, כדי לא להביא ילד לעולם שיגדל במשפחה חד-הורית ללא דמות- הזדהות אבהית^[63].

1. תא בשל נלקח מבעל, וביצית נתרמת מאשתו. מפעילים את שיטת השיבוט, משתילים את הביצית המופרית ברחם האשה, כאשר מבחינה גנטית הוולד שיוולד הוא הוא כמעט זהה לחלוטין לבעל, אם תרומה גנטית קטנה מהאשה, אך ההריון התפתח ברחמה של האשה והיא זו שילדה אותו. במקרה זה עדיין ספק הדבר אם הבעל הוא האב ההלכתי, שכן אמנם מבחינה גנטית הוא בוודאי האב, אבל מבחינה הלכתית יהא תלוי הדבר אם הגדרת אב היא דווקא מי שתורם את הזרע ליצירת הוולד, או שגם מי שתורם את כל החומר הגנטי^[64]. יש מי שכתבו, שתורם החומר הגנטי הוא האב לכל דבר, קל-וחומר מהמצב הרגיל שבו האב תורם רק את מחצית המטען הגנטי (היינו תא הזרע) שהוא נחשב כאב^[65].

1. יתכן מצב שבו תורם התא הבשל הוא יהודי זר (שאיננו בעלה של בעלת הביצית), ותורמת הביצית היא אשת איש. במקרה זה מתווספת שאלה הלכתית של ממזרות או ספק ממזרות. שאלה זו נידונה בהרחבה בעניין הזרעה מלאכותית מתורם יהודי זר לאשת איש^[66]. אכן, יתכן לומר שגם לשיטת המחמירים המגדירים ממזרות בהזרעה מלאכותית, אף שלא היה כלל בדרך של ביאה כדרך כל הארץ, יודו שבמקרה של שיבוט אין ממזרות, שהרי אין כאן כלל זרע זר, אלא חומר גנטי מורכב. שאלה זו לכאורה תלויה בשאלת ההגדרה של אבהות, ואם אין אבהות בתרומה של תא בשל, ממילא לא יכולה להיות ממזרות. ומאידך, אם הגדרת ממזרות היא כל יצירה מחומר גנטי האסור זה בזה, יהא מקום לומר ששימוש בחומר גנטי מיהודי זר לאשת איש יהא בגדר ממזרות^[67]. כמו כן יש לדון בחשש שמא ישא אח את אחותו אם הוא שייך במעשה השיבוט שבו 'האב' איננו תורם זרע אלא תא בשל, ואם אין הוא מוגדר כאב בדרך כזאת ממילא אין איסור לשאת אח ואחות מאותו איש.

מצב דומה הוא כאשר תורם או תורמת התא הבשל הוא/היא קרוב/ה בדרגה של איסור עריות (כגון אב לבתו) לתורמת הביצית ו/או לפונדקאית. האם בתנאים כאלו יש איסור גילוי עריות וחשש ממזרות? פתרון שאלה זו דומה לשיקולים לעיל.

1. מה דין היוחסין במצב שבו אשה תורמת תא בשל ואשה אחרת תורמת ביצית, וגורמים ליצירת אדם בשיטת השיבוט. האם הוולד יתייחס לתורמת התא הבשל או לבעלת הביצית והפונדקאית? משמעות מעשית למצב כזה יכולה להיות כאשר אחת משתי הנשים היא גויה והאחרת היא יהודיה. שאלה דומה קיימת כיום ביחס להפריה חוץ-גופית באשה פונדקאית^[68], ולכאורה הדין יהא זהה. היינו לשיטת הסוברים בהפריה חוץ-גופית שהאם הפונדקאית היא האם ההלכתית לכל דבר, אף שתורמת הביצית היא האם הגנטית, סביר להניח שגם במצב של תרומת תא בשל יהא הדין כך. ולשיטת הסוברים, שהאם הגנטית (היינו תורמת הביצית) היא האם ההלכתית במקרים של הפריה חוץ-גופית, סביר להניח שגם בתרומת תא בשל יסברו כך. ולשיטת הסוברים שלחומרא שתי הנשים הן אמהות של הוולד, כך יהא הדין גם במקרה זה^[69].

עקרונות-יסוד מבחינת ההשקפה היהודית יש ללא ספק עדיפות להמשך הסדר החברתי הקיים בשמירת התא המשפחתי-גרעיני של אב ואם מזוהים וברורים, אשר חיים חיי אהבה וחיבה, ומעמידים צאצאים בדרך הטבעית, ובכך מקיימים לכל הדעות מצות 'פריה ורביה'. אין רוח היהדות נוחה מטכנולוגיות הפריה הנעשות תוך כדי ערבוב של אנשים ונשים שונים שאינם גרעין משפחתי-אורגני, או מטכנולוגיות שיבוט הנעשות ללא זוגיות מינית, וזאת בעיקר בגלל התקלות הרבות שיכולות לנבוע מהן^[70]. כמו כן יש להתחשב בתקלות ובסיכונים שונים שטכנולוגיה זו טומנת בחובה, ובעולם שאיננו מושתת על עדני המוסר והצדק קיים חשש לניצול לרעה של טכנולוגיה כזו^[71].

יחד עם זאת במצבים מיוחדים, כאשר שיבוט הוא הפתרון היחיד או המועדף במידה ברורה, יש מקום להתיר את התהליך בצורה מבוקרת ותוך כדי פיקוח הדוק, לפתרון בעיות מיוחדות ואישיות^[72]. זאת על סמך ההנחה שאין בעצם הליך השיבוט שום איסור הלכתי, אם כי יהא צורך להתמודד מבחינה הלכתית עם תוצאות הנוגעות להגדרת אבהות ואמהות של יצירות אנושיות כאלו, קביעת גדרי עריות, צרכי גיור בתנאים שונים, וכיו"ב.

רקע אתי-דתי[עריכה]

סיבות להתנגדות רבים מתנגדים באופן נחרץ לטכנולוגית שיבוט בני אדם בראותם בה רע מהותי המהווה חדירה בלתי מוצדקת מבחינה מוסרית לחיי בני האדם, ומהווה פגיעה מהותית בדרך הטבעית ליצירת בני אדם. בעיקר חרדים הם ליסוד של 'השבחת הגזע' בתהליך השיבוט, פגיעה בשלימות הגרעין המשפחתי המסורתי, חשש מפני נזקים פיזיים ופסיכולוגיים ביילוד שייווצר בתנאים כאלו, וניצול לרעה של בני אדם תוך התייחסות אל אלו שייווצרו בדרך שיבוט ולא כדרך כל הארץ כאמצעים ולא כמטרה בפני עצמם. מבחינה אתית- חברתית רואים המתנגדים לשיבוט אנושי בתהליך כזה פגיעה בכבוד האדם, ובזהות הייחודית של כל אחד ואחת.

סיבות לתמיכה לעומתם יש התומכים בבדיקת המאזן הנאות בין התועלת והנזק הצפויים משיטת השיבוט, ולפיכך דוחים את הגישה הקוראת לאיסור מוחלט ובלתי-הפיך של המחקר הנוגע לשיבוט. יש הרואים בהגבלה של המחקר בתחום זה משום פגיעה בחופש המדעי, פגיעה בחופש הבחירה וחירות הפרט, ופגיעה בקידמה המדעית ובאפשרויות לשיפורים וחידושים מדעיים/רפואיים לרווחת הכלל. לדעתם, אם ניתן להוכיח תוצאות חיוביות, יש מקום לשקול תהליך זה למטרותיו החיוביות.

שיבוט אדם קיימת כמעט אחדות- דעים בין כל החוקרים, שאין להתיר שיבוט אדם מלא בשלב זה, כאשר הידע על ההשלכות הרפואיות, הנפשיות והחברתיות של תהליך זה אינם ידועים לאשורם. אך יש הסבורים, שאין לאסור באופן גורף ומוחלט כל עיסוק ומחקר בתהליכי שיבוט, אלא יש לבחון את ההתפתחותיות המחקריות באופן תקופתי, ולאפשר מחקר מבוקר היטב על מנת לברר את האפשרויות החיוביות והשליליות של התהליך.

השיקולים האתיים בעד ונגד השיבוט מבוססים במידה רבה על ההשלכות החברתיות השליליות או החיוביות של הליך זה, וכפי שסוכם לעיל. יחד עם זאת, יש לציין כי מרכיב חשוב בהחלטות השוללות את שיבוט האדם נוגעות להשקפות הדתיות, ובעיקר לעמדה הקתולית בנידון^[73].

ארה"ב עם פרסום התוצאות המוצלחות של שיבוט הכבשה דולי הכריז נשיא ארה"ב דאז, ביל קלינטון, על שמיטת כספים פדרלית מוחלטת למחקר בנושא שיבוט בני אדם, והטיל על הוועדה הלאומית האמריקאית לייעוץ ביואתי לברר את ההשלכות החברתיות, המוסריות, הדתיות והחוקיות של שיבוט בני אדם. וועדה זו פירסמה את מסקנותיה ביוני 1997^[74]. המסקנות היו שבאותו שלב של ידע, ובעיקר לאור חוסר הידע על ההשלכות לעוברים ולחברה מטכנולוגיה חדשה זו, יש להמשיך בשמיטת הכספים הפדרלית למחקר כזה, ויש לשקול חקיקת חוק האוסר מחקר כזה בשלב מוקדם זה של המחקר והידע בתחום זה.

אירופה בראשית 1998 התפרסמה התנגדות נחרצת לתהליך זה גם על ידי 19 מדינות אירופיות, שחתמו על פרוטוקול הנספח לאמנה הביואתית של מועצת אירופה, ואשר אוסרת כל נסיון של שיבוט אנושי^[75]. ארגונים מקצועיים שונים אחרים, לאומיים ובינלאומיים, הביעו אף הם התנגדות נחרצת לשיבוט אדם.

חוקים עוד בטרם התפתח מידע מלא על יכולת שיבוט בני אדם נחקקו במדינות שונות חוקים האוסרים פעולה כזו מכל וכל. בין המדינות הללו נימנות ארגנטינה, אוסטרליה, בריטניה, גרמניה, דנמרק, וספרד^[76].

סיכומי גישות המדע והטכנולוגיה כשלעצמם הם אדישים מבחינה ערכית. הדבר המכריע מבחינה ערכית-חברתית הוא השימוש שעושים בחידושי המדע והטכנולוגיה. ואמנם כמעט כל חידושי המדע והטכנולוגיה טומנים בחובם הן דברים חיוביים והן דברים שליליים. סביר להניח כי יש תועלות מסויימות לשיבוט בני אדם, כמו שסביר להניח כי יש מכשולות ובעיות קשות הנובעות מטכנולוגיה זו (ראה לעיל בחלק העובדתי).

לאור מאזן ההנחות דלעיל יהא זה נכון יותר לאפשר את פיתוח הטכנולוגיה הזו בצורה מבוקרת וזהירה מאד, ולנקוט מראש בפעולות של פיקוח והגבלות קפדניות על טכנולוגיה זו, מאשר לאסור באופן גורף ומוחלט את עצם ההתפתחות הזו.

אכן, פיקוח והגבלות של מדינות בודדות לא ישיגו תוצאות חיוביות, אלא אם כן תהא הסכמה בינלאומית רחבה לפיקוח והגבלות אלו. יש לנהוג כאן כמו שנוהגים בענין האנרגיה הגרעינית ובעיות איכות הסביבה.

בדיעבד, לאור ההנחה ששיבוט אדם יתבצע בסופו של דבר, יש לדאוג לצימצום מירבי של השימוש בטכנולוגיה זו אך ורק למצבים חריגים שהטכנולוגיה הזו היא הבלעדית שתביא לשיפור המצב. כמו כן יש לדאוג לפיקוח הדוק ובינלאומי על הפיתוח והשימוש בטכנולוגיה זו, כדי למנוע את הרס הסדר החברתי העולמי הקיים, וכדי למנוע נזקים חברתיים- הלכתיים לדורות הבאים.

בשלב זה נראה שיש יתרון מוסרי רב ליצירת בעלי חיים בשיבוט או ליצירת רקמות (שרירים, עצבים), או איברים אנושיים, ולא ליצירת אדם שלם.

הנצרות הקתולית מתנגדת בצורה נחרצת וגורפת לכל צורה של שיבוט בני אדם, אפילו אם יתברר שיש לתהליך זה תועלת. לדעת חכמי דת זו יש בעצם הפעולה הזו איסור מוסרי/דתי מהותי של פגיעה בכבוד האדם, בשלמות האדם, בייחודו ובזהותו, ובשלמות המשפחה הגרעינית המסורתית. עמדה מתנגדת נחרצת בנידון הובעה על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני. למעשה כל הפריה בלתי-טבעית מהווה איסור מהותי בנצרות הקתולית, ושיבוט אדם לצורך הפריה איננו שונה מהתהליכים האסורים האחרים מבחינה זו.

הכנסיות הפרוטסטנטיות חלוקות ביניהן אם תהליך השיבוט אסור או מותר מבחינתם הדתית^[77]. יש מהם המתנגדים נחרצות לתהליכי השיבוט, הן מסיבות מוסריות/חברתיות והן מסיבות דתיות^[78]. לעומתם יש הסבורים, שאין התנגדות עקרונית מבחינה מוסרית ודתית לשיבוט אלא שיש צורך בפיקוח ובהגבלות נאותות. לדעתם יש אפילו עדיפות מעשית ומוסרית לטכנולוגיות הפריה מלאכותיות, כולל שיבוט, על פני הפריה טבעית^[79].

האיסלם איננו רואה איסור מהותי בשיבוט אדם, ולפי דת זו מותר שיבוט אדם בתנאי שתועלתו עולה על הנזקים הצפויים, ובתנאי שניתן לשמר את היוחסין של הילד על פי אמות המידה הדתיות של האיסלם^[80].

רקע משפטי[עריכה]

עניין השיבוט של בני אדם עלה לדיון חקיקתי סמוך לפרסום האפשרות המדעית הזו. בעקבות הדיון בכנסת נחקק בשנת 1999 חוק^[81] האוסר שיבוט אדם וכל סוג של התערבות גנטית בבני אדם לתקופה של חמש שנים. בתום תקופה זו נחקק בכנסת תיקון לחוק^[82].

להלן נסוח החוק המקורי משנת 1999 עם התוספות והתיקונים משנת 2004:

חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה), התשנ"ט-1999:

1. מטרתו של חוק זה למנוע שיבוט לצרכי רביה בבני אדם על ידי קביעה שלא יתבצעו סוגים של התערבות גנטית בבני אדם וזאת לאור ההיבטים המוסריים, המשפטיים, החברתיים והמדעיים של סוגי ההתערבות האסורים, והשלכותיהם על כבוד האדם, ולשם בחינת מדיניות בנוגע לסוגי ההתערבות האמורים לאור היבטים אלה, תוך התחשבות בחופש המחקר המדעי לצורך קידום הרפואה.

2. בחוק זה -

"ועדה מייעצת" - ועדת הלסינקי עליונה שמונתה לפי תקנות בריאות העם (נסויים רפואיים בבני אדם) התשמ"א-1980;

"שיבוט אדם" - human reproductive cloning - כל אחד מאלה:

1. יצירת עובר אדם על ידי העברת גרעין מתא גוף לתוך ביצית או לתוך ביצית מופרית, שממנה הוצא הגרעין (בחוק זה - עובר משובט), במטרה ליצור אדם הזהה מבחינה גנטית כרומוזומלית לאחר, אדם או עובר, חי או מת;
2. החדרה של עובר משובט לרחמה או לגופה של אשה או לרחם או לגוף אחר.

"תא רביה" - תא זרע או ביצית של אדם;

"השר" - שר הבריאות.

3. במשך תקופת תוקפו של חוק זה לא יעשה אדם כל פעולה שהיא אחת מאלה:

1. שיבוט אדם - human reproductive cloning;
2. שימוש בתאי רביה שעברו שינוי גנטי מכוון קבוע (germ line gene therapy) במטרה לגרום ליצירת אדם.

4.

1. הועדה המייעצת -

# תעקוב אחר התפתחות הרפואה, המדע, הביוטכנולוגיה, הביואתיקה והמשפט בתחום הניסויים הגנטיים בבני אדם, בארץ ובעולם;

1. תגיש לשר ולועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, דין וחשבון בדבר הפעלת סמכויותיה ותפקידיה לפי חוק זה וכן סקירה על ההתפתחויות כאמור בפסקה #; דין וחשבון וסקירה לפי פסקה זו יוגשו אחת לשנה, לא יאוחר מיום 1 במרס;
2. תייעץ לשר בנושא הניסויים הגנטיים בבני אדם, ותגיש לו את המלצותיה בעניין האיסורים הקבועים בסעיף 3.
   1. השר יקבע הוראות לעניין הפעלת סמכויותיה של הועדה המייעצת לפי חוק זה; בתקנות כאמור ייקבעו גם סמכויות פיקוח ובקרה.
   5.
   1. על אף הוראות סעיף 3, רשאי השר, אם מצא כי אין בכך כדי לפגוע בכבוד האדם, בהמלצת הועדה המייעצת ובתנאים שיקבע, להתיר בתקנות עשייתם של סוגי התערבות גנטית האסורים לפי סעיף 3#.
   1. עשיית פעולת התערבות גנטית שהותרה לפי סעיף קטן @ טעונה קבלת היתר מראש, בתנאים שייקבעו.
   1. בתקנות לפי סעיף זה יקבע השר את התנאים למתן היתר, את סדרי מתן ההיתר, את דרכי הפיקוח על ביצוע ההתערבות שהותרה וחובת דיווח.

6.העושה אחד מאלה, דינו - מאסר ארבע שנים או קנס פי שישה מן הקנס הקבוע בסעיף 61@# לחוק העונשין, התשל"ז-1977:

1. מבצע שיבוט אדם - human reproductive cloning;

1. משתמש בתאי רביה שעברו שינוי גנטי מכוון קבוע (germ line gene therapy) במטרה לגרום ליצירת אדם, אלא אם כן פעל כדין על פי היתר שניתן לו לפי סעיף 5.

7. הוראות חוק זה באות להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע מהן.

8. חוק זה יעמוד בתוקפו עד יום ה' באדר התשס"ט (1 במארס 2009).

9. השר ממונה על ביצוע חוק זה.

תאי גזע[עריכה]

הגדרת המושג[עריכה]

תאי גזע^[83] הם תאים עובריים רבי-יכולת, המסוגלים להתפתח כמעט לכל אחד מסוגי התאים המרכיבים את הגוף.

רקע היסטורי[עריכה]

בעלי חיים הרעיון הבסיסי הנוגע ליכולת העצומה של תאי גזע להתפתח ולהתמיין כמעט לכל הסוגים של תאי-גוף, והפקה מעשית של תאי גזע מעכברים, דווחו לראשונה במקביל בשנת 1981 על ידי קבוצת חוקרים באנגליה^[84] ובארה"ב^[85].

בני אדם תאי גזע אנושיים הופקו לראשונה רק בשלהי שנת 1998 על ידי שתי קבוצות חוקרים במקביל. קבוצה אחת הפיקה תאי גזע מעוברים^[86], וקבוצה שניה הפיקה תאי גזע מביציות מופרות חוץ-רחמיות בשלב התפתחותי מוקדם^[87].

בראשית שנת 2004 התפרסם דיווח של קבוצת מדענים מדרום-קוריאה שלטענתם הצליחו להפיק תאי גזע לאחר שיבוט קדם-עובר. באותה עת היתה דרום-קוריאה אחת המדינות היחידות בעולם שהחוק הנוהג בה התיר הוצאת ביציות מאשה למטרות מחקר ולא רק למטרות רביה, ולפיכך יכלו המדענים שם לבצע את הניסויים הנדרשים על מנת להגיע לשיבוט למטרות רפואיות^[88]. אכן, בראשית שנת 2005 התברר שפירסום זה היה שקרי, זאת בעקבות ממצאי וועדת חקירה של אוניברסיטת סיאול וממשלת דרום-קוריאה, אשר מצאה כי הפירסום היה רמאות, ללא כל ביסוס עובדתי.

רקע מדעי[עריכה]

התפתחות עוברית ראשונית תחילתו של האדם ובעלי החיים בחיבור בין ביצית של נקבה לתא-זרע של זכר. בתום תהליך ההפריה נוצר תא אחד^[89], שממנו ייווצר בהמשך כל האורגניזם החי. אי לכך מהווה ביצית מופרית תא בעל יכולת מוחלטת^[90]. התא הבודד עובר חלוקות חוזרות, ועקב כך נוצר בימים שלישי-רביעי מההפריה מעין כדור המורכב משמונה תאים, והוא נקרא תותית^[91]. כל אחד מהתאים המרכיבים את התותית אף הוא בעל יכולת מוחלטת להתפתח לייצור שלם.

הבועית ותאי הגזע בימים 4-5 אחרי ההפריה נודדים התאים המרכיבים גוש זה אל ההיקף, ומשאירים במרכז חלל מלא נוזל, וכך הופכים לכדור קטן, המכונה בועית^[92]. בשלב זה מורכב הכדור מכמאתיים תאים. בשכבה החיצונית של הבועית נמצאים תאים מיוחדים^[93], המסוגלים לחדור את רירית הרחם, ולעגן את העוברון לרחם. תאים אלו ייצרו בהמשך את השיליה. רוב תאי הבועית מצויים בשכבה זו. התאים בתוך הבועית נקראים תאי-גזע, ומספרם ביום החמישי מההפריה הוא 30-35 תאים. תאים אלו ייצרו בעתיד את כל סוגי התאים והרקמות של האורגניזם, אך אין הם מסוגלים לייצר את תאי השיליה. לפיכך הם מכונים תאים רבי-יכולת^[94], אך אין להם יכולת מוחלטת, שכן בהיעדר היכולת לייצר שיליה, אין לתאים אלו יכולת להתפתח לעובר ולאורגניזם.

תאי גזע בעובר חלק מתאי הגזע נותרים גם בשלבים מאוחרים יותר של התפתחות העובר, באזורים שעתידים להתפתח לאיברי המין, והם זהים בתכונותיהם לתאי הגזע שבבועית. תאים אלו יכולים להיות מופקים מעוברים בני 5-9 שבועות.

תאי גזע במבוגר תאי גזע בעלי כושר התמיינות מצויים גם באנשים בוגרים בעיקר במוח העצם, ברקמת מערכת העיכול ובעור, אך גם בחלקים ובאיברים אחרים בגוף האדם. מקור עשיר של תאי גזע מצוי בליבה של שיני חלב^[95]. תפקידם להתמיין לתאים בשלים באותן רקמות בהן הם מצויים, ובכך להחליף תאים בשלים שהזדקנו ומתו. אכן, תאי הגזע המבוגרים עברו התמיינות חלקית, ולכן אין הם מסוגלים להתפתח לכל סוגי התאים אלא רק לסוגים מסויימים של תאים^[96]. כמו כן הם קשים לאיתור ולזהוי, והם מצויים בכמויות מעטות בלבד.

תכונות תאי גזע תאי הגזע העובריים מאופיינים בנוכחות סמנים ייחודיים, המאפשרים את זיהויים^[97]. כמו כן נבדקים תאים אלו ביכולתם ליצור את שלושת השכבות העובריות^[98] לאחר הזרקתם לעכברים חסרי מערכת חיסונית.

תכונה חשובה נוספת המאפיינת את תאי הגזע העובריים היא העובדה שהם ממשיכים להתחלק עד אין סוף, שכן הם חסרים את מנגנון ההתאבדות התאי שמתפתח מאוחר יותר במרבית התאים בגוף.

שימושים אפשריים בתאי גזע[עריכה]

מחקר בסיסי תאי הגזע יכולים לשמש מקור חשוב ביותר למחקר בסיסי בהבנת התהליכים המביאים להתמיינות התאים במהלך ההתפתחות העוברית. עד כה לא ידועים המנגנונים הגורמים לתאים מסויימים להפוך לתאי לב, או לתאי ריאה, או לתאי עין וכיוצ"ב. הבנת תהליכי היסוד הללו עשויים לסייע בהבנת תהליכים חולניים, כגון גידולים ממאירים או מומים מולדים, שבהם תהליכי ההתמיינות אינם תקינים.

מחקר יישומי תאי הגזע יכולים לשמש מצע טוב לניסויים רפואיים בתרופות חדשות, בטרם מנסים אותם על בני אדם.

ריפוי מחלות ניווניות אכן, עיקר התועלת הצפויה מהמחקר על תאי גזע נוגע לריפוי מחלות ניווניות:

ישנן מחלות רבות הפוגעות במערכת העצבים המרכזית בדרך של ניוון מתקדם של חלקים מיוחדים או כלליים במערכת העצבים המרכזית, אשר גורמים לתחלואה קשה ולתמותה (כגון מחלת פרקינסון, מחלת אלצהיימר, מחלת טרשת נפוצה וכיו"ב). כמו יש מחלות כלי דם מוחיים הגורמים לאוטמים של חלקים שונים במוח או בחוט השדרה, וכן מתרחשות תאונות ופציעות הגורמות להרס חלקים שונים של רקמת המוח או חוט השדרה. לכל המצבים הללו אין כיום שום דרך של ריפוי, שכן תאי עצב שנהרסו לא ניתנים להחלפה או לתיקון.

באופן דומה יש מחלות רבות הפוגעות בשריר הלב, כשהשכיחה שבהם היא אירוע של התקף לב, היינו אוטם של שריר הלב. השריר הנמקי לא ניתן להתמרה ולתיקון.

מחלת הסוכרת היא דוגמה נוספת להרס בלתי הפיך של תאים מסויימים בלבלב, ועקב כך לא מופרש האינסולין הנחוץ לוויסות רמת הסוכר בדם.

רשימת המחלות הניווניות היא גדולה, היא נוגעת למערכות רבות של הגוף, ואין דרך לרפא את הנזק המתקדם. בתחום זה צפוי שיפור משמעותי ביותר אם ניתן יהא לכוון את תאי הגזע להתפתח לרקמות מוגדרות, ולשותלם באותם איברים שעברו תהליכי ניוון. בכך ניתן יהא לרפא את הנזק.

השתלת איברים אפשרות נוספת לשימוש יעיל ונחוץ בתאי גזע הוא פיתוח איברים שלימים ומוגדרים לצורכי השתלה. אם ניתן יהא לכוון תאי גזע להתפתח ללב, או לריאות, או לכבד וכיו"ב, ניתן יהא להשתמש באיברים הנוצרים בדרך זו להשתלה, ובכך להתגבר על המחסור החמור באיברים להשתלה מן החי או מן המת.

סיכונים לעומת התועלות העצומות הללו יש להתחשב גם בסיכונים, כגון ריבוי בלתי מבוקר של תאי גזע מושתלים ויצירת גידולים, או העברת גורמים מדבקים, בעיקר כאשר מדובר בתאי גזע המופקים ממתים מבוגרים.

מקורות של תאי גזע[עריכה]

קיימים מספר מקורות אפשריים לקבלת תאי-גזע:

קדם-עוברים , היינו תאי גזע המצויים בביצית מופרית בשלב ההתפתחותי המוקדם של הבועית.

ניתן לקבל בועית של קדם-עובר במספר דרכים, המבוססים על יצירת העובר בשיטות הפריה חוץ גופית^[99], או בדרך של שיבוט. בכל מקרה יש צורך להמיס את שכבת התאים החיצונית של הבועית^[100], ולאסוף את תאי הגזע הפנימיים. בדרך זו למעשה משמידים את הביצית המופרית, ולא מאפשרים לה להתפתח לעובר וליצור חי. לא ניתן לשאוב חלק מתאי הגזע, ולשמר את הבועית להמשך התפתחות עוברית. יש הסבורים, שניתן לקבוע את "מותו" של קדם העובר, כאשר מתברר כי בתוך 24-48 שעות אין קדם העובר מתחלק עוד. כ-60% מכלל קדם-העוברים הנוצרים ביחידות להפריה חוץ-גופית נחשבים כבלתי ראויים להשתלה ברחם האשה, על סמך נתונים שונים במבנה, בצורה, ובעיקר ביכולת החלוקה וההתרבות שלהם בימים הראשונים לאחר ההפריה. הנחת היסוד היא שקדם-עוברים אלו לעולם לא יוכלו להתפתח לעובר וליצור אנושי, בעיקר בגלל הפרעות גנטיות קשות וחמורות. יחד עם זאת, גם בקדם-עוברים כאלו נמצאים תאי גזע תקינים, ולפיכך ניתן לברור את קדם-העוברים "המתים", שהם חסרי פוטנציאל חיים, ולהוציא מהם תאי גזע תקינים לצורכי מחקר^[101].

להלן דוגמאות של קדם-עוברים המגיעים לשלב הבועית:

ביציות מופרות עודפות בשיטות הפריה חוץ-גופית מפרים במבחנה ביצית בתא זרע על מנת להשתילו ברחם אשה. מקובל כיום לשאוב מספר ביציות מהאשה התורמת את הביצית, ולהפרות את כולן. בתהליך ההפריה החוץ-גופית מחזירים לרחם אשה רק חלק מהביציות המופרות, בעוד שהאחרות נותרות בהקפאה עמוקה. אם לא חל הריון בהחזרה הראשונה, ניתן להשתמש בביציות המופרות המוקפאות למחזור הפריה נוסף, מבלי שיהא צורך לשאוב ביציות נוספות מהאשה התורמת. אכן, יש שההחזרה הראשונה מצליחה להביא להריון וללידה, ובני הזוג אינם מעוניינים עוד בביציות המופרות המוקפאות. יתר על כן, יתכנו מצבים שבני הזוג שמהם נוצרו קדם-העוברים אינם יכולים להשתמש בהם עולמית, כגון שהאשה מתה, או עברה כריתת רחם וכיו"ב. ביציות מופרות מוקפאות אלו עומדות, איפוא, להשמדה. אשר על כן, ניתן להשתמש בעודפי הביציות המוקפאות מתהליכי הפריה חוץ גופית על מנת לבודד את תאי הגזע. על פי ההערכה היו בשלהי המאה ה-20 כ-100,000 ביציות מופרות מוקפאות בארה"ב שלא היה להן כל דורש. במדינת ישראל על פי הערכות מנהלי יחידות להפריה חוץ גופית היו בתחילת המאה ה-21 כ-30,000 ביציות מופרות מוקפאות. כמויות לא מבוטלות של ביציות מופרות מוקפאות ללא דורש נמצאות בכל המדינות המערביות.

ביציות מופרות המיוצרות למטרת הפקת תאי-גזע מתנדבים יכולים להסכים לתרום ביציות ותאי זרע שמהם ייוצרו קדם-עוברים עד לשלב של הבועית, ואז יפיקו מהם את תאי הגזע. מבחינה רפואית יש עדיפות לשיטה זו, שכן מקור הביציות ותאי הזרע הם מאנשים בריאים מבחינת הפוריות, ולכן גדול הסיכוי להפיק תאי גזע תקינים. זאת לעומת השימוש בביציות מופרות מוקפאות מאנשים ונשים עם בעיות פוריות, שיתכנו פגמים בתאי הגזע שלהם.

ביציות מופרות בשיטת שיבוט ניתן לבצע הליך שיבוט, היינו הוצאת הגרעין מתא הביצית, והכנסת תא בשל לביצית חסרת הגרעין^[102]. ברגע שתהליך ההפריה יגיע לשלב של בועית, יוכלו להפיק ממנה את תאי הגזע. לשיטה זו יש יתרון רפואי בכך שניתן להפיק איברים להשתלה שיהיו תוצר זהה מבחינה חיסונית לתורם התא הבשל, ובכך תימנע דחית האיבר המושתל שייוצר על ידי תאי הגזע. כמו כן ניתן לייצר תאי גזע המותאמים לבעייה המיוחדת של החולה הזקוק לתאים החסרים לו.

ביציות מופרות ללא זרע ^[103] - באמצעות גירוי כימי או חשמלי יתכן שניתן לגרום לביצית להתחלק וליצור עובר ללא תוספת תא זרע או תא בשל. שיטת רביה כזו מתרחשת בטבע אצל עופות וזוחלים מסויימים, אך לא אצל יונקים. לפיכך יש צורך בשיטה מלאכותית ליצירה כזו. 'הישג' כזה דווח לראשונה בשנת 2004 ביצירת עכבר משתי ביציות, לאחר מניפולציה גנטית באחת מהן^[104].

תאי גזע מחבל הטבור מיד לאחר ניתוק חבל הטבור מהיילוד, ועוד בטרם הוצאת השיליה מהאם, ניתן לאסוף את הדם מווריד הטבור, אשר מכיל בתוכו תאי גזע, שכיום ידוע שניתן להשתמש בהם להחלפת מוח עצם נגוע במחלות ממאירות כמו לויקמיה או פגום ביצירת שורות הדם. הדם נאסף לשקית המכילה חומר משמר, השקית נקשרת, והיא מועברת לבנק דם מיוחד לצורך עיבוד דם הטבור, הקפאתו במיכלים מיוחדים, ושימורו עד לשימוש בו^[105].

עוברים שנפלו או שהופלו מעובר צעיר בגיל 5-9 שבועות הריון ניתן להפיק תאי גזע זהים בתכונותיהם לתאי הגזע המופקים מהבועית. תאי הגזע מצויים ברקמה העוברית שתתפתח בעתיד לאיברי המין הזכריים או הנקביים. אשר על כן, עובר שנפל או הופל יכול לשמש מקור להפקת תאי גזע.

תאי גזע ממבוגרים גם במבוגר נותרים תאי גזע, בעיקר במוח העצם, אך גם במערכת העיכול, בעור, ובאיברים נוספים. תאי הגזע יכולים להיות מופקים הן ממבוגרים חיים והן ממובגרים מתים. חסרונם של תאי גזע אלו הוא בעובדה שהם כבר עברו התמיינות מסויימת, ולפיכך הם יעילים להפקת שורות תאים בעלי תכונות קבועות מראש, ולא ניתן לכוון אותם לכל התאים הנדרשים. כמו כן קיים קושי טכני באיתור התאים הללו, מתוך כלל התאים הבשלים של המבוגר. סיכון מיוחד יש בתאי גזע ממבוגרים מתים, והוא החשש של העברת מחלות מדבקות.

פרטי דינים[עריכה]

חידושים מדעיים בכלל על היחס הכללי לחידושים מדעיים מצד ההלכה והשקפת היהדות - ראה במבוא ג.

על הפריה חוץ-גופית ראה ערך הפריה חוץ-גופית

מעמד קדם-עובר ועובר ^[106] - מעמדו ההלכתי של העובר נרכש ועולה בחשיבותו בהדרגה בהתאם לשלבי התפתחותו, וההתייחסות ההלכתית למצבו, למעמדו ולזכויותיו משתנה בהתאם לשלבי התפתחותו. יצור אנושי רוכש מעמד של אדם חי לכל דבר ועניין רק לאחר הלידה.

כמו כן יש הבדל הלכתי מהותי בין קדם-עובר, שטרם הושתל והושרש ברחם, לבין עובר ברחם אמו^[107]. מבחינת ההגדרה ההלכתית טעות היא לדבר על תאי גזע "עובריים" כאשר מתכוונים לתאי גזע המופקים מביצית מופרית בטרם השרשה, שכן בשלב זה של ההתפתחות לא מוגדר מקבץ התאים כעובר.

מאידך, יש עניין הלכתי בשמירה על כבודם של חלקים מגוף האדם, גם אם אינם עומדים בהגדרה של חיים נפרדים. דבר זה מתבטא באיסור לנהוג בבזיון בחלקים מגוף האדם^[108], באיסור ניוול חלקי גוף, בחיוב קבורה של איברים חיים ומתים, ובהתנהגות מכובדת בעת עיסוק עם חלקי אדם^[109]. כמו כן יש איסור להשחית שלא לצורך כל דבר בעולם שיש ממנו הנאה לבני אדם, ואפילו דברים דוממים^[110]. עוד יש לציין את היחס ההלכתי לפוטנציאל של חיים, גם בשלבים המוקדמים ביותר היצירה, היינו איסור השחתת זרע לבטלה, שיש הסבורים שיסודו הוא מכוח העובדה שיכולים להיות מזרע זה חיים עתידיים^[111]. אך כל אלו הם חיובים יחסיים ומוגדרים בהתאם לנסיבות ובהתאם למשקל ההלכתי היחסי של המטרות העומדות מולם, ואין הם ערכים מוחלטים^[112]. לדוגמא, גם לביצית יש אותו פוטנציאל כמו לתא הזרע, ובכל זאת אין איסור השחתת ביצית, כמו איסור השחתת זרע^[113]. כמו כן אין באיסור השחתת זרע משום איסור רציחה במובן ההלכתי, אף לשיטות שאיסור השחתת זרע הוא בגין מניעת קיום חיים עתידיים, וכמובן אין חיוב מיתה מדין רוצח במקרה כזה.

מקורות תאי גזע בהתבסס על עקרונות אלו יש להבחין בין המקורות השונים שמהם ניתן להפיק תאי הגזע:

תאי גזע מקדם-עובר טרם השרשתו ברחם על פי גדרי ההלכה אין ליצור זה מעמד כלשהו של חיים, כאמור לעיל.

המקור העיקרי לתפיסה ההלכתית העקרונית שאין לביצית מופרית מעמד כלשהו של אדם ושל נפש בטרם הושרשה ברחם אשה הוא הפסוק 'שפך דם האדם באדם דמו ישפך'^[114], אשר נדרש בחז"ל: איזהו אדם שהוא באדם, הוי אומר זה עובר שבמעי אמו^[115]. מכאן למדו הפוסקים, שתנאי הכרחי להגדרת אדם לצורך איסור רציחה הוא היותו ברחם אמו^[116]. אשר על כן, שלבים התפתחותיים של עובר בטרם הושרשו ברחם אשה, או יצירות דמויות-אנוש הנעדרות שלב של התפתחות ברחם אשה, כגון גולם, אינם מוגדרים כאדם, ולפיכך אין כל איסור רציחה בהשמדתם, ואין מחללים שבת להצלתם^[117].

יש שכתבו היתר נוסף להפקת תאי גזע מביציות מופרות על פי התפיסה ההלכתית שעד ארבעים יום העובר הוא מיא בעלמא^[118], ובמקרה של הפקת תאי גזע מדובר בשלב קדם-עוברי שהוא בוודאי קודם לארבעים יום, שהרי מדובר ביום ה-5-7 לאחר ההפריה. אמנם מחלוקת הפוסקים היא אם הפלת עובר לפני ארבעים יום מותרת או אסורה^[119], ומכל מקום, לכל הדעות כאשר אין כל סיבה, יש איסור הפלה אפילו בימים הראשונים להריון^[120]. אכן, יתכן שהשמדת עובר קודם ארבעים יום להפקת תאי גזע לצורכי מחקר שיביא מזור לרבים, יכול להיות מוגדר כסיבה להיתר.

בשלב התפתחותי זה גם אין להתייחס לפוטנציאל החיים שלו, שכן ללא התערבות אדם בהשתלתו ברחם אשה הוא לא יתפתח לאדם, והרי הוא מחוסר מעשה^[121], ואף לאחר השתלתו ברחם אשה סיכוייו להגיע לעובר בר-חיות הם קטנים.

אשר על כן, שלב הבועית בהתפתחות הביצית המופרית לאחר הפריה חוץ-גופית בטרם השרשתו ברחם אשה הוא המקור הטוב ביותר להפקת תאי גזע מבחינה הלכתית.

מצבים שונים של קדם-עובר יש להבחין בין ביציות מופרות שמיועדות להשרשה, שיש להן פוטנציאל חיות מסויים, ואין להשמידן לצורך הפקת תאי גזע, לבין ביציות מופרות מוקפאות שהוחלט על ידי ההורים לא להשתמש בהן, והן הופכות להיות עודפות ומיועדות בסופו של דבר להשמדה, ובוודאי כאשר האם-המיועדת לא מסוגלת להרות (כגון שמתה, או שנכרת רחמה וכד'), שהביציות המופרות המוקפאות מיועדות להשמדה, שמותר להשתמש בהן לצורכי מחקר המיועד להציל נפשות^[122], ויש לבקש על כך את רשות בני הזוג^[123].

כמו כן יש להבחין בין ביציות מופרות שנוצרו לכתחילה לצורך קיום פריה ורביה, אלא שחלק מהן הפכו להיות עודפים בלתי רצויים לבני הזוג לצורכי פוריות, לבין ביציות מופרות שנוצרו לכתחילה לצורך מחקר והפקת תאי גזע. במקרה האחרון יש סברה לאסור מדין השחתת זרע והוצאת זרע לבטלה, שהרי לצורך יצירת הביצית המופרית היה צורך להוציא זרע. פעולת הוצאת זרע מותרת לצורכי פריה ורביה^[124], אך לא לצרכי מחקר. עוד יש להעיר כי לצורך הפריה חוץ-גופית צריכה האשה לעבור טיפול הורמונלי, שיש לו סיכונים מסויימים, ומסתבר שסיכון כזה מותר לצורך פריה ורביה, אך לא לצורך מחקר גרידא.

תאי גזע מעובר שנפל או שהופל אין איסור בהפקת תאי גזע מעובר שנפל או שהופל, בתנאי שלא גורמים להפלה אסורה לצורך הפקת תאי הגזע. ואף שיש לחשוש שאם יתירו שימוש בתאי גזע מעובר שנפל מעצמו, או שהופל כדין ושלא לצורך הפקת תאי גזע, יבואו לבצע הפלות יזומות לצורך הפקת תאי גזע, יש מי שכתב, שלאור העובדה שתאי הגזע עשויים להציל חיים רבים, אין מקום לגזרות ולחומרות, ואין לאסור את המותר מחשש לתקלות ואיסורים אחרים, בגלל הפוטנציאל העצום של הצלת נפשות^[125], שהרי במקום צער לא גזרו רבנן^[126], ובפרט שאין לגזור גזרות על כלל הציבור אחרי חתימת התלמוד^[127].

עובר שהופל שלא כדין, אף שנעברה עבירה חמורה, יש מקום מעיקר הדין להתיר השימוש בו להפקת תאי גזע, שכן מדובר בתהליך של פיקוח נפש פוטנציאלי של ציבור, וכאן זה גדר של מצווה הבאה בעבירה, שיש המתירים להשתמש בתוצאות של המעשה האסור כאשר כבר נעברה העבירה ונסתיימה^[128], אלא שכלל זה שנוי במחלוקת^[129], ומכל מקום יתכן שמתקנת הציבור שלא לעודד הפלות יתכן שמקרים כאלו צריכים להיות אסורים.

שיבוט רפואי לצורך הפקת תאי גזע על השיקולים ההלכתיים הנוגעים לשיבוט מלא עד ליצירת אדם - ראה בחלק א.

הדיון ההלכתי והאתי-ציבורי הנוגע לשיבוט אדם איננו נוגע לשיבוט לצורכי מחקר של תאי גזע, שכן כאן מדובר ביצירת ביצית מופרית מתא בשל רק עד לשלב הבועית, ואחר כך תושמד הביצית המשובטת על מנת להפיק תאי הגזע, ובכך נמנעת האפשרות ליצירת אדם בשיטת השיבוט. מבחינה הלכתית אין בעצם ההליך הבסיסי של שיבוט איסור כלשהו, ולפיכך נראה שאין איסור בהפקת תאי גזע מבועית שנוצרה בשיטת שיבוט. לכאורה יש אף יתרון הלכתי ליצירה המשובטת על פני הליך הפריה חוץ-גופית בכך שבשיבוט אין כלל צורך בהוצאת זרע.

תאי גזע מדם חבל הטבור בעצם איסוף דם טבורי ושימוש בו בעת הצורך, אין כל איסור. אכן, על מנת שתאי הגזע המופקים מחבל הטבור יהיו ראויים למטרתם יש לאסוף את הדם מיד לאחר הלידה. עקב כך מתעוררת שאלה הלכתית כאשר הלידה מתרחשת בשבת או ביום-טוב. יש מי שכתב, שאין לאסור את איסוף הדם מחבל הטבור משום חובל, בין אם יסוד איסור חובל הוא נטילת נשמה או דש, אין לאסור את הכנסת הדם לשקית שיש בה חומר משמר שקוף מדין צובע, ואין לאסור את איסוף הדם מחמת הכנה משבת לחול. מאידך, אין לקשור בקשר כפול את השקית-המשמרת אלא לסגור את הצינורית בקליפס, וכן אין להדביק תוויות זיהוי בשבת, ובוודאי שאין להסיע את החומר למקום השימור בשבת, אלא יש לדחות דברים אלו למוצאי שבת^[130].

רקע אתי[עריכה]

תאי גזע ממבוגר שימוש בתאי גזע ממבוגר איננו מעורר דילמות אתיות כלשהן, בתנאי שהפקתם מגופו של האדם נעשית בהסכמתו המודעת. מחד גיסא, הפקת תאי גזע ממבוגר איננה כרוכה בסיכונו, ומאידך גיסא, השימוש בתאי הגזע יכול להביא מרפא והצלה לזולת הזקוק להם. אכן בשלב זה של הידע המחקרי קיימות מגבלות מעשיות שונות בשימוש בתאי גזע ממבוגר, כמבואר ברקע המדעי.

תאי גזע מעובר שנפל - השימוש בתאי גזע מעובר שנפל באופן עצמוני אף הוא איננו מעורר דילמות אתיות, שכן העובר כבר מת, והפקת תאי גזע מגופו איננה גורמת לו נזק כלשהו.

תאי גזע מעובר שהופל אם פעולת ההפלה נעשתה כחוק ובהיתר, וההפלה לא בוצעה על מנת להפיק תאי גזע, אף כאן אין דילמה אתית, למעט גישת הכנסיה הקתולית, אשר סבורה כי אין כל מצב שבו מותרת הפלת עובר, ולפיכך בכל מקרה בוצעה לשיטתם עבירה דתית בהמתת העובר, ועל כן יש מהם הסבורים שאין להפיק מעובר כזה תאי גזע. יתר על כן, יש הסבורים שמן הראוי לאסור הפקת תאי גזע מעוברים, בין שנפלו ובין שהופלו, כדי למנוע מדרון חלקלק של הפלת עוברים לצורך הפקת תאי גזע, ואפילו יצירת עוברים לשם הפלתם והפקת תאי גזע.

תאי גזע מקדם-עוברים עודפים הסוגיה האתית השנויה במחלוקת נוגעת להפקת תאי גזע מקדם-עוברים. הוויכוח האתי והדתי נוגע למעמדו של קדם-העובר בשלב זה: האם יש לראות בו יצור חי, אשר השמדתו היא בגדר רציחה לכל דבר? או האם יש חובה לכבד כל יצור, גם בשלבים מוקדמים של התפתחותו, ולחילופין האם פגיעה בשלבים אנושיים מוקדמים מהווה פגיעה בכבוד האדם בכלל, והפקת תאי גזע בדרך של השמדת הביצית המופרית היא פגיעה בכבוד האדם? או האם יש לראות בו לפחות פוטנציאל של חיים, שקיים איסור מוסרי לפגיעה ביכולת המימוש של הפוטנציאל לקיום של חיים^[131]?

הוויכוח הנטוש בין החוקרים והאתיקאים מבוסס על קביעת המאזן הראוי בין הצורך לפתח טיפולים לחולים חיים וקיימים, הסובלים ממחלות ניווניות קשות וקטלניות, לבין האיסור המוסרי לפגוע בקדם-עוברים בשלב הבועית. ככל שמעמדו של קדם-העובר נחשב יותר, כן נוטה הכף להכריע נגד השמדתו, גם במחיר המשך הסבל של חולים קיימים; ולהיפך, ככל שמעמדו נחשב רחוק יותר מיצור אנושי, כן נוטה הכף להכריע להשתמש בו על מנת לסייע לחולים חיים וקיימים. באותה מידה, ככל שפעולת הצלת חיים קרובה יותר למימוש, כן גובר המשקל המוסרי להתיר הפקת תאי גזע; ולהיפך, ככל שמדובר במחקר ערטילאי ורחוק מיישום, כן גובר במשקל המוסרי של קדם-העובר שלא להשמידו.

יש מי שהציעו להשתמש בתאי גזע מקדם-עוברים עודפים, לאחר שהוגדרו כ"מתים", בדומה לשימוש באיברים להשתלה מתורם שהוגדר כמת מוות מוחי או לבבי, למרות שחלקים מגופו עדיין חיים. בכך נמנע הצורך "להרוג" ביצית מופרית שיש לה פוטנציאל חיים^[132].

תאי גזע מביציות מופרות בשיטת שיבוט בין המתנגדים לשיבוט אדם^[133] יש המתנגדים גם לשיבוט טיפולי, היינו ליצירת בועית בשיטה של שיבוט לצורך הפקת תאי גזע. מביניהם יש המנמקים את התנגדותם בגלל עצם העובדה שההליך גורם להרס גופיף שיש לו פוטנציאל לחיים, ויש המתנגדים בגין חשש למדרון חלקלק, היינו שהיתר שיבוט טיפולי יביא להיתר שיבוט לצורך יצירת אדם. כמו כן מתעוררת שאלה מוסרית הנוגעת למקורות של הביציות הדרושות להפקת בועית משובטת. לשם כך צריכה אשה לעבור הליך של הפריה חוץ-גופית ויש לבצע שאיבת ביציות מגופה. לפעולות אלו יש סיכון מסויים, ויש התנגדים להתיר סיכון לאשה בריאה עבור הזולת. לעומתם, יש הסבורים, שאף אם שיבוט אדם צריך להיות אסור, אין מקום לאסור שיבוט טיפולי עם פיקוח ובקרה נאותים, שכן הליך זה יכול להביא מזור וחיים לרבבות בני אדם, וכשלעצמו אין בו דבר רע. כמובן, אלו שאינם מתנגדים לשיבוט אדם, למיצער ברמה העקרונית, אינם רואים כל פסול בשיבוט טיפולי, ואדרבה, רואים חובה מוסרית לפתח שיטות עם פוטנציאל עצום להצלת חיי אדם^[134]. באשר לסיכון הכרוך בתרומת ביציות, מדובר בסיכון מיזערי, וככל שהטכנולוגיה הרפואית מתקדמת כך יורד סיכון זה. לשיטת המתירים, מותר לאדם לקחת על עצמו סיכון מיזערי בכל מקרה, ובוודאי כאשר התוצאה היא מזור ורפואה לאנשים חולים במחלות קשות.

עמדות דתיות[עריכה]

גישת הנצרות - הגישה הקתולית היא חד-משמעית ומחמירה ביותר^[135]. על פי גישה זו יש לראות בביצית המופרית מרגע ההפריה יצור אנושי לכל דבר, ולפיכך כל פעולה הגורמת להשמדתה היא בבחינת רצח. לפיכך, גם אם מדובר בעודפי ביציות מופרות מוקפאות שאין להן כל דורש, אסור להשתמש בהן לצורך הפקת תאי גזע, אף שניתן להציל הרבה מאד אנשים סובלים.

עמדה זהה לגישה הקתולית הובעה גם על ידי הכנסיה היוונית אורדוטוקסית^[136].

לעומתם, הכנסיות הפרוטסטנטיות ברובן אינן שוללות את הפקת תאי הגזע מביציות מופרות מוקפאות עודפות, או משיבוט לצרכים רפואיים, מכיוון שאין הן רואות בביצית המופרית אדם לכל דבר^[137].

האיסלם איננו מתנגד לשימוש לצורך הפקת תאי גזע בקדם-עובר לפני ארבעים יום, ויש אף הסבורים שלפי האיסלם אין לעובר מעמד אנושי עד סוף השליש הראשון להריון, ולפיכך אין איסור בהשמדתו לצרכים ראויים^[138].

גישות אתיות-חילוניות[עריכה]

ביציות מופרות מוקפאות עודפות - יש אתיקאים חילוניים שמגיעים למסקנות דומות לכנסיה הקתולית, והם אוסרים מבחינה מוסרית את השמדת הביצית המופרית לצורך הפקת תאי גזע, מתוך גישה הרואה בקדם-העובר לפחות פוטנציאל אנושי, ודרך של כבוד האדם שלא לפגוע בו ולהשמידו, גם כאשר הדבר נעשה למען מטרה נעלה של הצלת חיי אדם.

לעומתם אתיקאים רבים סבורים, ששלב הבועית הוא כה מוקדם בהתפתחות העוברית, שאין לייחס לה משקל מוסרי כלשהו, ובוודאי שבמאזן מול הצלת חיי אנשים סובלים, גובר השיקול של הצלת חיים ומניעת סבל רב הנוגע לאנשים חיים וקיימים על פני שיקול רחוק של שימור קדם-עובר בשלב התפתחותי כה מוקדם. יתר על כן, פוטנציאל אנושי יש גם בתאי זרע ובביציות קודם ההפריה, ולא מקובל בין אומות העולם איסור מוסרי כלשהו בהשמדתם. מאידך, עניין פוטנציאל החיים של הביצית המופרית בשלב הבועית הוא בעייתי מאד, שכן רבות מהביציות המופרות המוקפאות, גם אם משתמשים בהם להשתלה לרחם אשה, לא מגיעים להתפתחות מלאה של אדם. על פי הנתונים כיום פחות משליש מההשרשות של ביציות מופרות בתהליך הפריה חוץ-גופית נקלטות ומתפתחות לעוברים, ולפיכך הפוטנציאל להתפתחות אדם של ביצית מופרית מוקפאת הוא נמוך. כמו כן מימוש הפוטנציאל לחיות של קדם-עובר טרם השרשתו תלוי במעשה רפואי של ביצוע ההשרשה, ואין זה דומה לפוטנציאל של עובר שכבר נמצא ומתפתח ברחם אשה. עוד יש טוענים שחלק מאותם אתיקאים המתנגדים להשמיד בועית לצורך הפקת תאי גזע אינם מתנגדים להפלת עובר לפי בקשת האם, או בגלל סיבות סוציו-כלכליות וכד'. יש בכך סתירה מהותית, שכן לכל הדעות ככל שהעובר מתקדם יותר בהתפתחותו לקראת חיים, כן גדולה הדרישה להגנה על חייו ועל קיומו הפוטנציאלי.

ביציות מופרות מיוצרות לצורכי מחקר חלק נכבד מהסבורים שמבחינה אתית אין לאסור שימוש בביציות מופרות מוקפאות שנוצרו לצורכי הפריה חוץ-גופית סבורים שיש לאסור יצירת ביציות מופרות לצורך הפקת תאי גזע. הם רואים בכך שימוש פסול בטכנולוגית ההפריה, וחשש למדרון חלקלק בניצול טכניקות הפריה חוץ-גופית שלא למטרות הפריה.

ביציות מופרות בשיטת שיבוט - נטוש וויכוח בין האתיקאים בדבר קבילות שיבוט לצורך הפקת תאי גזע. רבים רואים הבדל מהותי בין שיבוט לצורך יצירת אדם^[139], לבין שיבוט לצרכים רפואיים^[140]. אכן, יש הסבורים שהיתר השימוש בשיבוט לצרכים רפואיים בלבד עלול להוביל לשיבוט לצרכי פוריות ויצירת אדם, ובגלל החשש של מדרון חלקלק סבורים הם שיש לאסור את ההליך הזה.

עמדות של גופים ומדינות בראשית המאה ה-21[עריכה]

בראשית המאה ה-21 התפרסמו עמדות של גופים מקצועיים לאומיים ובינלאומיים, וכן נחקקו חוקים או נקבעו תקנות במדינות רבות בכל הנוגע לשימוש בתאי גזע עובריים.

גופים מקצועיים מרבית הגופים המקצועיים המליצו לאשר את השימוש בתאי גזע המופקים מביציות מופרות מוקפאות עודפות, עם מגבלות שונות^[141].

חוקים במדינות שונות - יש שקבלו את העמדה האוסרת באופן גורף כל הפקה וכל שימוש בתאי גזע עובריים, לאור התפיסה שיש חובת הגנה על העובר מרגע ההפריה. ביניהם יש לציין את גרמניה, אוסטריה, אירלנד, נורווגיה, שווייצריה, פולין, ברזיל, אוסטרליה, טוניס, ארגנטינה, ומספר מדינות בארה"ב. גישה זו מבוססת על עמדת הכנסיה הקתולית בנידון.

יש שהתירו שימוש בתאי גזע עובריים שהופקו מעודפים של ביציות מופרות מוקפאות עד תאריך מסויים, אך אסרו המשך הפקת תאי גזע עובריים. גישה זו מהווה פשרה בין העמדה העקרונית המתנגדת להשמדת ביציות מופרות כעמדת הכנסיה הקתולית, לבין הצורך לקדם מחקר כה חשוב וחיוני לאנשים רבים ברחבי העולם. החלטה זו אומצה על ידי נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש, אשר קבע את התאריך המגביל ליום 9.8.2001, שעה 21:00. על פי החלטה זו רק שורות תאי גזע שהיו קיימות עד אותה עת, ואשר נלקחו מעודפי ביציות מופרות מוקפאות שבוצעו לצורכי פוריות, ובהסכמה מדעת של בעלי הביציות המופרות, יזכו לתקציבים פדרליים. באותה עת סברו כי קיימות ברחבי העולם 64 שורות תאי גזע שענו על קני-מידה אלו. מאוחר יותר התברר כי למעשה היו 75 שורות תאי גזע המתאימות לדרישות ההגדרה באותה עת. אכן בפועל התברר כי רק כ-25 שורות תאי גזע היו מתאימות למחקר. שורות תאים אלו באו מעשר מעבדות במדינות אחדות - אוסטרליה, הודו, שבדיה, ישראל וארה"ב. יש לציין, כי לא התקבל בארה"ב איסור חוקי על הפקת תאי גזע עובריים, וההגבלות נוגעות רק למימון פדרלי. ואמנם מספר שנים לאחר ההגבלה של הנשיא בוש לשימוש בכספים פדרליים הפיקו מדענים אמריקאיים עוד כ-70 שורות של תאי גזע, והעמידו אותם לרשות חוקרים, בתנאי שאין חוקרים אלו משתמשים בכספים פדרליים^[142], ובשנת 2005 היו בעולם כ-150 שורות של תאי גזע מתאימים למחקר. הוויכוח הציבורי בארה"ב נמשך בראשית המאה ה-21, ומדינות שונות בארה"ב אשרו תקציבים גדולים למחקר זה, בעוד שמדינות אחרות אסרו את השימוש בתאי גזע^[143].

יש שהתירו הפקת תאי גזע מביציות מופרות עודפות, והתירו את השימוש בהם לצרכי מחקר. גישה זו מבוססת על ההנחה שאין לקדם-עובר מחוץ לרחם מעמד משמעותי, שממילא עומדות עודפי הביציות המופרות להיות מושמדות, ועל כף המאזנים מונח קידום רפואי שיש בכוחו להציל חייהם של רבבות אנשים. החלטה זו אומצה על ידי ישראל, קנדה, איטליה, ספרד, הולנד, יפן, ורוסיה. יש לציין כי על פי החוק בישראל משמידים ביציות מוקפאות עודפות לאחר חמש שנים, אלא אם כן נתנו ההורים הנחיות אחרות.

יש שהתירו אף יצירת ביציות מופרות למטרת ההפקה של תאי גזע. ההצדקה לכך היא היתרון המדעי שיש לתאי גזע שהופקו מביציות מופרות טריות, על פני שימוש בביציות מופרות מוקפאות. החלטה זו התקבלה באנגליה ובסין.

יש שהתירו שיבוט רפואי ליצירת קדם-עובר שממנו מפיקים תאי גזע עובריים. ההצדקה לכך היא העובדה שלא מדובר בשיבוט לצורך יצירת אדם, שהרי מפסיקים את התפתחות העובר בשלב מוקדם מאד, ויש יתרון ברור לקדם-עובר שנוצר בדרך שיבוט בכך שהוא תואם מבחינה חיסונית וגנטית לאדם הזקוק לאיבר המיוצר על ידי תאי הגזע, ללא חשש דחיה. החלטה זו אומצה על ידי אנגליה, סין, דרום קוריאה וישראל^[144].

בישראל, שלוש וועדות ציבוריות, מקצועיות ורב-תחומיות הגיעו למסקנות דומות, שעל פיהן יש לאסור שיבוט לשם יצירת אדם לפרק זמן מוגבל מפאת הבעיות האתיות החמורות הכרוכות בניסויים כאלו, וביישום מצב כזה, אך התירו שיבוט לצורך טיפולי, שלא על מנת ליצור אדם, היינו שיבוט לצורך הפקת תאי גזע^[145]. המלצות אלו התקבלו בעקרון כחוק על ידי הכנסת בשנת 2004. על החוק בישראל - ראה בע' שבוט @.

תנאים מוסריים-ציבוריים להפקת תאי גזע[עריכה]

^[146]

הסכמה מדעת בכל מקרה נדרשת הסכמה מדעת של בעלי הביצית המופרית המוקפאת, או הורי העובר שנפל או שהופל, או האדם המבוגר. יש שהעלו ספקות שונים ביחס ליכולת קבלת החלטה מודעת בנושא כזה^[147], אך קשה לראות בעניין שלפנינו נושא בעייתי יותר להסכמה מדעת בהשוואה למחקרים מורכבים אחרים ברפואה המודרנית.

הפרדה בין צוותות רפואיים יש הדורשים להפריד בין הצוות המטפל בבעיית הפוריות של הזוג לבין הצוות החוקר את תאי הגזע.

בקרה ציבורית נדרשת בקרה ציבורית לפקח על המחקר, ולוודא שהוא מבוצע עבור מטרות ראויות ולא טריויאליות^[148].

הערות שוליים[עריכה]