שבת הגדול

כינוי לשבת שלפני חג הפסח.

השבת שלפני חג הפסח נקראת "שבת הגדול", מפני הנס הגדול שנעשה בה טור. בשבת שלפני היציאה ממצרים, בני ישראל התאזרו עוז ואומץ ולקחו על פי ציווי ה' "שה לבית אבות, שה לבית", ששימש כאליל של מצרים, וקשרוהו אל כרעי מטותיהם על מנת להקריבו ביום הארבעה עשר בניסן כקרבן פסח. הדבר העלה את חמתם של המצרים, אך נבצר מהם להרע לבני ישראל, והוא הנס הגדול שהתרחש בשבת זו.

טעם אחר שכתב האבודרהם מכיון שהמצוה הראשונה שהצטוו ישראל היתה 'משכו וקחו לכם' ועל פי חז"ל י' בניסן של אותה שנה חל בשבת, וכשם שהנכנס לעול המצוות קרוי גדול כך כונתה השבת שבת הגדול.

טעם נוסף שכתב מהרש"ל לשם "שבת הגדול" הוא, שבשבת זו קוראים בהפטרה את דברי מלאכי, אחרון הנביאים: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא".

מנהג קדום הוא בישראל, שביום זה נושא הרב דרשה לפני הציבור בהלכה ובאגדה בענייני חג הפסח. יש אומרים, שמשום כך נקראת שבת זו בשם "שבת הגדול", על שום שבשבת זו דורש הגדול שבבני הקהילה.

ישנן עדות בהן נהוג לומר במנחה של "שבת הגדול" חלק מההגדה, כי בשבת זו היתה תחילת הגאולה והנסים בעת יציאת מצרים.