שיחה:תנאי

תנאי[עריכה]

רציתי לדעת בערך תנאי האם ניתן להתייחס גם למושג תנאי המופיע במסכת סוכה פרק ב' לגבי מי שמתנה על שימושי הסוכה, רציתי פשוט לדעת האם זה מאותו שורש של תנאי המובא בערך זה או שזה בנוי על עקרון אחר בדיני תנאים?

שאלת שאלה קשה ומורכבת. אכן המושג של תנאי בסוכה הינו מושג קשה מאוד להבנה. בפשטות קשה כיצד מגביל התנאי את קדושת הסוכה, הרי בין כה וכה השימוש בסוכה גובל בבזיונה. התשובה על כך: נדמה לי ששמעתי ההסבר שבכך הקרשים אינם מוקדשים לסוכה מכיון שהן מיוחדים לתשמיש נוסף, ובאופן זה מועיל גם תנאי בהקמת בית כנסת שיהיה אפשר לאכול ולשתות בו - כי אז לא חלה על הבנין קדושת ביהכנ"ס מכיון שהוא לא מיוחד לכך.

בגוף שאלתך, נראה שאכן הרעיון של תנאי לקוח משם - הגבלת החלות, כשם שבמכירה ובכל דבר אפשר לעשות תנאי כדי להגביל את החלות ולעשות שיהיה דבר שיפריע לו לחול, (אם כי כבר ביארו האחרונים שבגוף החלות אין שום חסרון והתנאי רק מתחבר לחלות ומגביל אותו), כך גם כאן החלות מגביל את הקדושה.

אם כי זה בכל זאת לא ממש אותו תנאי, שהרי לא מצינו שצריך תנאי כפול ותנאי קודם למעשה וכו'. וצ"ע.

תוכל להוסיף זאת לערך בהדגיש שזה רק "תולדה" של המושג "תנאי", אבל לא חלק ממנו. --דרכיה דרכי נועם 02:46, כ"ה באייר ה'תש"ע (UTC)

בהסכמת שני המתדיינים, הנני לצטט את המשך השיחה דרך האימייל:

שואל: לפי מה שאני יודע, בסוכה אין דין של היתר שימוש בגוף הסוכה למרות שאדם עשה תנאי אלא התנאי מועיל רק לנוי הסוכה.דבר זה נכון לפי רוב הראשונים, רק הרא"ש אומר שמותר לעשות שימוש בגוף הסוכה אולם גם הוא מסכים שהתנאי לא יועיל לגבי הסכך. משמע מכאן שלמרות שהוא מתנה משום שזה מוגדר לצרכי שמים אין לו היתר לעשות שימוש. אם כן מה העניין כאן של תנאי, אם זה צמצום של חלות הקדושה, מה לי דפנות וסכך ומה לי נוי סוכה?

דרכיה דרכי נועם: הביאור הוא עפ"מ שמבואר בגמרא ברכות בנוגע להחילוק בין יעלה ויבוא בחול המועד ויעלה ויבוא בראש חודש, שבראש חודש אין חיוב סעודה ולכן א"צ לחזור אם שכח ברכהמ"ז משא"כ בחול המועד עין בתוס' שם, וכן הוא החילוק בין תפילת מעריב שא"צ לחזור לתפילת שחרית.

וזהו הביאור ג"כ כאן, מכיון שבית הכנסת אין חיוב לבנות נמצא שיכול ג"כ לבנות בית הכנסת שאין עליו קדושת בית הכנסת, אבל בסוכה מכיון שיש חיוב לבנות סוכה כדי לקיים בה מצות סוכה ממילא גם דיני סוכה הם חובה ואין יכול להתנות עליהם שלא יחולו הקדושה, כי קדושת הסוכה היא דבר שאינו בעלים עליו ולא שייך להפקיעה. ועד"ז מילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי כתובות נו א, וביאר בתוס' שדבר שהוא כ"כ ברשותו שיכו למנות שליח נמצא שהוא בעלים על החלות ויכול לעשות תנאי להגבילו משא"כ חליצה שאינו יכולל לעשות שליח עליו נמצא שאינו בעלים על החלות ואינו יכול לעשות תנאי, וה"נ בסוכה אינו בעלים על קדושת סוכה אלא היא קדושה הבאה מלמעלה וממילא אינו יכול להגבילה והיא חלה על כל מציאות של סוכה, משא"כ קדושת בית הכנסת הוא עצמח עושה שהרי אין חייב לבנות ביהכנ"ס וממילא יכול להגבילו.

וממילא מובן שגם בנוי סוכה מכיון שאינו חייב לעשות נוי סוכה ממילא יכול להגבילה ולמא שאינו מיוחד לסוכה ולא חלה עליו קדושת הסוכה.

שואל: ממש שמחתי לראות את הכיוון חשיבה הזה. לצערי אין מולי את השו"ע ושאר האחרונים, אבל אני ממש אשמח לשאול אותך כמה שאלות על הסוגיה הנ"ל, ולהתכוונן לפי הסברא שאמרת בכדי להבין את שיטות הראשונים (בנתים מה שקשה על פניו זה שיטת הרא"ש שמחלק בין דפנות לסכך ביחס לחלות התנאי? כמו כן יוצא לפי סוגיות סוכת גבנ"ך וסוכת רבש"ק בדף ח: שסוכה שנבנתה שלא לשם סוכה כשרה לסוכה, מספיק שהיא תיהיה לשם צל, חלק המראשונים מביאים ירו' שלפיו יש לחדש בסוכה ישנה- לכא' זה לא לעיכובא- וכן להלכ' מביא המ"ב.יוצא לפי זה שחלות לא צריכה להיות במעשה של האדם אלא ממש מהשמים החילו- כמו שכתבת לעיל- אולם לפי זה לא ברור לי למה החלות נעצרת בנוי הסוכה, אם נאמר שהנוי הוא לא חלק אינטגרלי מהסוכה אז באמת אין סיבה שהנוי יהיה קדוש גם בלי תנאי אולם אם הנוי הוא כן חלק ממנה למה החלות שה' מחיל לא תופסת גם בנוי כמשהו שלא ניתן להפרידו מהסוכה.(אני אנסה לתרץ, בצורה דחוקה ורק בדרך של אפשר לומר ולא מוכח ואפילו אולי זה שטות בדרגה, ניתן לומר שיש כאן שותפות בנוי סוכה כביכול בין ה' לאדם וכמו שבהמה שיש בה שני שותפים והאחד מקדיש אותה חלה הקדושה גם כאן תחול הקדושה בכולה אלא אם כן יש כאן משהו שהוא מונע מהקדושה לחול כמו שהגמ' בקידושין אומר שיש בבהמת שותפים ריבוי דעות. הראשונים חולקים מה בסוכה יכול להיות בעל שותפות האם רק הנוי או גם הדפנות- אולם אני לא ממש מחזיק ממה שאמרתי).

דרכיה דרכי נועם: הביאור פשוט. יש שני דינים. מצד הלשמה של הסוכה אכן אין צורך שעשיית הסוכה יהיה לשמה. אבל למעשה בשניה שמתחיל להשתמש בסוכה, נעשית הסוכה מוקצית למצוותה, וזאת נעה על ידי שמשתמש בסוכה, וזה מציאות אין לו שליטה על כך, כי למעשה כאשר משתמש בסוכה היא מיוחדת למצוותה, ואז כבר אסור לו להשתמש דברים אחרים, וממילא אין לו שליטה, דממ"נ אם היא מוקצית כבר לא יכול לעשות דבר אחר. אבל לענין הנוי, מכיון שהוא יכול לא להשתמש בו, יש לו כח על ההקצאה, הוא יכול לומר לא תהיה מוקצית.

שואל: לפי הסבר זה גם דופן רביעית תיהיה מותרת בשימוש כאשר הר"ן אומר מפורש שאסור כל עוד בנה הכל בפעם אחת?

דרכיה דרכי נועם: הביאור פשוט לכאורה, מכיון שאין ברירה, ואין מבורר מה היא הסוכת חובה ומה הרשות. ואדרבה שם מוכח כדברי, שכאשר בנה רק ג' דפנות ואח"כ הוסיך עוד אחת אין הרביעי מוקצה.

הביאור באין ברירה, מקובל ללמוד כמו שאומרים שני הענקים, הגאון רבי שמעון יהודה שקאפ ואדמו"ר הצמח צדק מליובאוויטש, שאין הדבר משום ספק במציאות, אלא הוא דין וודאי שכך הוא אופן החלות - באופן שאינו מבורר, ולכן נאסר הכל.