שיחת תבנית:הידעת?/כ"ו כסלו ה'תשס"ט
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
ר"א בהרמב"ם כותב בפירושו לפרשת תרומה "וכן כתב אבא מארי ז"ל...שהיו בעיגול". צ. כשר 19:59, כ"ו בכסלו ה'תשס"ט (IST)
- תודה, הערה חשובה. אמנם בציור בכתב ידו של הרמב"ם הם באלכסון, וזו הראיה העיקרית של שיטת חב"ד שהקנים אלכסונים. אגב מכון המקדש עשה על זה מחקר רציני מאוד (מאות רבות של עמודים) והסיק שהקנים היו עגולים. יש להעיר שמצד ההלכה יתכן שאין בזה שום נפק"מ ושתי השיטות כשירות באותה מידה, מה שהוזכר בהלכה הוא גובה המנורה, הכפתורים וכו', אך יתכן שהצורה לא משנה כפי שסגנון הקישוטים שהיו על הזר שעל השולחן לא משנים מבחינת ההלכה.
- קראתי ברפרוף הן את המאמר של הרב אריאל (למיטב ידיעתי זה רק חלק קטן מהמחקר שהם ערכו) והן את המאמר הנגדי של הרב בלוי. אני אישית לא משתייך לא למכון המקדש ולא לחב"ד, ואינני מכיר אישית את אף אחד מהרבנים הנ"ל. דווקא משום כך אני רואה את עצמי אובייקטיבי יותר בדיון זה. מה שכן - למדתי קצת (רק קצת) את הסוגיה בעבר. מה שאני יכול לומר בעניין הוא:
- המאמר של הרב בלוי כתוב בצורה בוטה מידי לטעמי. אפשר להתווכח בראיות עם הרב אריאל, אך אין סיבה לזלזל בו, במיוחד שהוא בבחינת מרא דשמעתא בענייני המקדש (כמובן שעל זה אפשר להתווכח).
- שיטת חב"ד בעניין ידועה, כדברי הרבי, שהקנים היו אלכסונים, ויותר מזה, הרבי כתב שמי שחולק על כך נותן כח לסטרא אחרא וכו'. בחב"ד מאוד מקפידים על כך, ואפילו בספר שהם הוציאו בשיתוף עם מכון המקדש - הם שינו את התמונות שיש בהם את המנורה, למנורות עם קנים אלכסוניים. בלי להיכנס לעצם הדיון, ולשאלה האם שייך "כח לסטרא אחרא" בעניין זה, כלל יסודי בכל דיון אמיתי הוא שצריך לבוא אליו מתוך גישה אובייקטיבית. אי אפשר להגיע לאמת אם החלטת מראש מה היא. נדמה לי (ואשמח אם יוכיחו לי אחרת) שהיוצאים נגד הרב אריאל החליטו מראש שהקנים אלכסונים, כיוון שהם חסידים של הרבי, וברור שהם לא יתווכחו עם הרבי ובוודאי בנושא שהיה כ"כ חשוב לרבי ולחסידי חב"ד. אין לי שום בעיה שאדם יהיה חסיד של הרבי וילך אחריו, אך אם כן - שיאמר פשוט שהוא הולך אחרי הרבי, אך שלא יחפש (וממילא ימצא) לשיטה זו ראיות. מי שמביא ראיות צריך להיות אדם אובייקטיבי, שכשהוא נכנס לדיון הוא מוכן מראש לקבל את המסקנות האמיתיות - יהיו אשר יהיו - לשני הכיוונים. מאידך, נראה לי שהרב אריאל כן אובייקטיבי בעניין. לא ידועה לי כל סיבה לכך שהוא "יחפש ראיות" דווקא לכך שהקנים עגולים.
- בקשר לסוגיית מקורות ארכיאולוגים בהלכה, זו סוגיה ארוכה מאוד, שמתפרשת על נושאים רבים. היא קשורה לכל היחס בין מדע לתורה ועוד. בעניין זה אני מוכן לקבל את שתי השיטות, אם כי אני אישית סבור שכיוון שמתקיימים שני תנאים: 1. התורה היא אמת, 2. ראיות ארכיאולוגיות (כמובן - במקרים שבהם הן אכן ראיות אמיתיות ומוצקות) הן אמת = המסקנה ההגיונית משני התנאים הנ"ל היא שאפשר ורצוי להביא ראיות כאלו לתורה. מאותה הסיבה גם חז"ל פוסקים ע"פ רופאים ועוד. מי שרוצה לחלוק על כך יצטרך להסביר לי מדוע המסקנה לא נכונה, בהנחה ששני התנאים נכונים.
- נקודה מעניינת שראויה לציון היא, שהרב בלוי במאמרו יוצא בחריפות נגד הרב אריאל על "סטייה מהמסורת הנאמנה" בפירוש דברי הרמב"ם והליכה ע"פ עדויות ארכיאולוגיות. דווקא להולכים בשיטתו של הרמב"ם באדיקות בעניין זה, יש לזכור (מה שרבים אחרים שכחו גם בסוגיות אחרות) שהרמב"ם עצמו הורחק (מילה עדינה...) ע"י רבים וטובים באשמות כאלו בדיוק - סטייתו מהמסורת, הקשר שלו לחכמי האומות, המחשבה ההגיונית-שכלית-אריסטוטלית שלו, ההוכחות שהוא מביא מאריסטו ליהדות, וכדומה. על אף הכל, כידוע, הרמב"ם התקבל בסופו של דבר לאחד מגדולי הפוסקים שבכל הדורות. אחיקם 21:41, כ"ח בכסלו ה'תשס"ט (IST)