תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש, אינו תלמיד חכם

תלמיד חכם צריך לנקום ולנטור איבה במי שביזהו משום כבוד התורה.

נקימה ונטירה מצד עצמן, עבירות גדולות הן. רק משום כבוד התורה ראוי לתלמידי חכמים לנקום במי שביזה אותם. אך עליהם להזהר מאוד, שלא תהיה להם בנקימה ובנטירה שום כוונה לכבוד עצמם. וזהו פשר ההשוואה לנחש שאין לו הנאה במה שנושך בני אדם (כמבואר בגמרא במסכת תענית ח, א), וממילא אין כוונתו להנאת עצמו.

לדעת אחרים, פשר ההשוואה לנחש היא: "שמטבע הנחש כל מה שמזיק נחלש כח הארס שבו, כך הכוונה כאן שאף על פי שראוי לתלמיד חכם לנקום ולנטור למצערים אותו מפני כבוד ומעמד התורה, בכל זאת צריך שתהא נקימתו בערך ארס הנחש, והיינו שבמשך הזמן תחלש מעט מעט".

המהרש"א מפרש: "הדמיון כנחש, שהאדם ישופך ראש במקום עיקר חיותו, ואתה לא תשופנו רק בעקב המקום היותר שפל, כן יהיה נקימה ונטירה של תלמיד חכם גם אם עשה אדם כנגדו דבר גדול לא ינקם בו רק בדבר קטן".