בית הכנסת הרמב"ן

בית הכנסת הרמב"ן נמצא ברובע היהודי של העיר העתיקה . הוא נחשב לבית הכנסת העתיק בתחום "ירושלים שבין החומות". בבית הכנסת אולם מרכזי, עזרת נשים ושלוש חדרי תפילה קטנים, המשמשים "שטיבל". בית הכנסת שוקם לאחר מלחמת ששת הימים לאחר שחרור העיר העתיקה.

הרמב"ן מזכיר אותו באגרות ששלח. וכך הוא כתב:" ומצאנו בית חרב בנוי בעמודי שיש וכיפה יפה". לונץ כתב בסוף המאה ה-19 כך :"בבית הכנסת שיסד הרמב"ן התפללו יושבי ירושלים : ספרדים ואשכנזים יחד עד שנת שמ"ו, עד שגורשו" על-ידי המופתי, ראש המוסלמים לאחר שנבנה בקרבתו מסגד... ועד היום רואים בו את העמודים והכיפה שהרמב"ן מזכיר במכתבו.^[1]

יסודו של בית הכנסת[עריכה]

לפי מאמרו של יעקב אדלשטיין "בנין זה שאותו בחר הרמב"ן לבית הכנסת, הוקם מלכתחילה בידי יהודים, בתורת בית כנסת, בתקופת הגאונים. אלא שמחמת המלחמות נחרב ומקומו נטשטש. משבא הרמב"ן לירושלים וחיפש אחר מקום לבית כנסת בתוך החורבות, בחר בחורבה זו, משום השערתו שכאן היה בית כנסת, וקידש מחדש את החורבות והפכם שוב לבית כנסת. נטל עמודים עתיקים שהיו מוטלים על האדמה, והציבם מחדש, ויש סבורים שעמודים אלה נותרו מן התקופה שבה עמד הגשר שהוביל מן העיר העליונה אל המקדש, ומדרגותיו נסתיימו במקום זה בו עמד בית הכנסת. כיוון שכך התחזק הרמב"ן להקים במקום זה את בית הכנסת, מה עוד שממנו משקיפים למקום המקדש." ^[2] בית הכנסת שיסד, עמד סמוך לביתם של שני האחים הצבעים, שני היהודים היחידים שמצא בירושלים.

תאורי המבקרים[עריכה]

רבי עובדיה מברטנורה , כותב באגרתו לאביו בשנת רמ"ח (1488) על בית הכנסת של הרמב"ן: "וירושלים רובה חרבה ושוממה... ובית הכנסת של ירושלים, אין בה ספרי תורה אלא מעט, תחת אשר היו בה... ובית הכנסת של ירושלים הוא בנוי על גבי עמודים וארוך וצר ואפל, ואין נוגה לו, כי אם מן הפתח, ובתוכו בור של מים".

רבי משה באסולה, כתב לאחר שלושים שנה, כאשרצ התורכים שלטו כבר בירושלים. בית הכנסת של הרמב"ן. הוא עדיין בית הכנסת היחיד בעירהןא מתרשם מצורתו המאורכת, מחללו האפל ומהעמודים הערוכים בו בטור אחד למלוא ארכו. וכך כתב: "בית כנסת אחד בלבד יש בירושלים ויפה הוא, עם ארבעה עמודים בתוכה (נוסח אחר: בתווך). אורכו ס"ג פידי (כלומר 63 רגל) ורוחבו כ"ח, ולפנים ההיכל חדר עם ספרי תורה סביב הם יותר מששים. הם מתפללים למזרח והוא נגד בית המקדש, ואין לבית הכנסת אורה אלא מן הפתח שהוא במערב, וחלון קטן עליו, וגם ביום משתמשים לאור הנרות שמדליקים סביב".

חדרי השטיבל ועמודי בית הכנסת[עריכה]

• שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר

  הצפון-מערבי

• שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר

  הדרום-מערבי

• שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר

  שני עמודים - האחד מול ארון הקודש והשני משמש את שליח הציבור

• שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר

  "עזרת הנשים" - בו אחד מהעמודים העתיקים - משמש בימי החול שטיבל

ר' משה באסולה כתב : "בית כנסת אחד בלבד יש בירושלים ויפה הוא, עם ארבעה עמודים בתוכה "

שיקום בית הכנסת[עריכה]

יעקב אדלשטיין במאמרו על תולדות בית כנסת הרמב"ן ^[3] כתב:

"בשנת תשכ"ז, לאחר תשע עשרה שנות ניתוק, ובמלאת שבע מאות שנה לעלייתו של הרמב"ן. חזרנו ושחררנו את הרובע היהודי בעיר העתיקה והוא כלו חורבות ועיי מפולת. ובו, אף בית הכנסת של הרמב"ן, הרוס ומעוות, כמעט ללא אפשרות של זיהוי. אך עמודיו כאילו חיכו במשך כל השנים ליום בוא יבואו מחדש בניו-בוניו.

הלכנו בעקבות הרמב"ן לחפש אחר העמודים של בית מדרשו, סמוך לחורבת רבי יהודה החסיד, שעמדה חרבה וקירותיה הערומים זועקים באבלם.

פתחנו פתח צר סמוך לחצר "החורבה" שהוביל לפרוזדור ארוך, מצאנו את עצמנו בחצר קטנה ובה מדרגות שעולות לקומה השניה. המבנה שימש למגורי עוני של משפחות שחיו בצפיפות רבה, חדרים ומחיצות הוקמו מעליו ובתוכו, וכל חדר שימש למשפחה. בתי שימוש הוצמדו לכל קיר וריח רע הכה באפינו. בתוך ערבוביית הקירות והמחיצות, נתגלה רק עמוד שיש אחד. יתר שלושת העמודים כאילו נעלמו. היו אלה הימים הראשונים שלאחר השחרור.

לאחר מכן החלו במלאכת החשיפה, סולקו בזהירות הקירות והמחיצות, והנה נתגלה עמוד שיש שני, מוצק, ניצב על מכונו, תומך את התקרה המקומרת. פונה המקום והוכשר מחדש לתפילה. מעל פתח הכניסה נתלה שלט: בית הכנסת של הרמב"ן. אך חסרו עדיין שני העמודים הנוספים שעליהם כתב רבי משה באסולה.

משחודשה עבודת החשיפה, לאחר שנמצאה פרצה בצדו האחורי של הבית והוצאו שפכי האדמה שהצטברו בו, נחשפו שני עמודי שיש נוספים, העמוד השלישי והעמוד הרביעי. נתגלתה תבניתו של בית הכנסת העתיק במלואה.

התחילה מלאכת שיקומו של בית הכנסת העתיק אשר יסד הרמב"ן. נתגלה מלוא החלל של בית הכנסת בכל מידותיו, לאורך ולרוחב ולגובה."

מיקום בית הכנסת בהר ציון[עריכה]

ההיסטוריון אלחנן ריינר סבור כי בית הכנסת שעליו מספר הרמב"ן לא היה בית כנסת קדום שיהודי ירושלים חזרו אליו, אלא בית כנסת שהוכשר לתפילה במהלך ביקורו, ואשר נועד להחליף את מקום התפילה הקודם בביתם של האחים הצבעים. הצורך במבנה לבית הכנסת לא נבע מגודל הישוב היהודי בירושלים. באגרת הרמב"ן מיום י"א תשרי שנת ה"א כ"ח הוא מעיד על רכישתו, שיפוצו והכנתו של בית הכנסת במהלך חודש אלול ה'א כ"ז לקראת בואם של עולי הרגל "מדמשק וצובא וארץ מצרים וכל גלילות הארץ לראות את בית המקדש ולבכות עליו".

מקומו של בית הכנסת לא היה ידוע. המסורות המזהות אותו בתחומי הרובע היהודי - בית הכנסת הרמב"ן של היום - אינן קודמות מהמאה ה-16 והידוע שבהן מצוטטת בספרו של יהוסף שוורץ - תבואות הארץ שנדפס בירושלים בשנת תרכ"ה (1865).

ריינר הגיע למסקנה זו על סמך שתי העדויות, של הנוסע הנוצרי - יעקוב מורונה ורבי אשתורי הפרחי אשר משלימות זו את זו. נקודת המוצא של שניהן היא אחת: המיקום של ציון. הנוצרי טוען כי זה מבנה ה"סעודה האחרונה" המצוי בראש ההר ועל כן ההולך ממנו ל"בית כייפא" יורד לכיוון בית הכנסת היהודי ואילו ר' הפרחי רואה ב"היכל דוד" אשר הוא "בכיפה ונגד הר המוריה לדרום". שניהם מתכוונים לכך כי בכיוון נתון מהמקום מצויה השכונה היהודית ובית הכנסת שבתוכה . היא כלולה בתוך מתחם של מבנים קדושים, ששרד ממנו במאה ה-14 רק האגף הדרומי של כנסיית מריה הקדושה.

המסקנה היא כי השכונה היהודית במרכז העיר העתיקה היא רק מראשית המאה ה-15 . ולכן בית הכנסת המתואר על-ידי הרמב"ן היה סמוך להר ציון, שבו הייתה השכונה היהודית לאחר התקופה הצלבנית. אשר לתאורו, על מבנה עם כיפה ועמודים, הרי מיקומו לא מתואר וסביר להניח כי היה במקום בו הייתה הקהילה היהודית - בהר ציון.

הארכאולוג מאיר בן דב בדעה כי החורבה שמצא הרמב"ן היא ליד מבנה תפילה נוצרי, אשר התגלתה בהר ציון ליד חומת העיר העתיקה . בראשית המאה ה-15 פרץ סכסוך בין הנוצרים]] ולבין היהודים] בהר ציון בדבר הבעלות על קבר דוד המלך, ובעקבותיו גורשו היהודים מן ההר.

המסגד ליד בית הכנסת[עריכה]

רבי עובדיה מברטנורה כתב כיצד "שנאת חינם" הביא לידי הקמת המסגד ליד בית הכנסת. ומעשה שהיה כך היה ‏‏^[4]

גבאי בית הכנסת, שהיה העתיק ביותר בירושלים החליטו שעל מנת לשמר את כבודו של בית הכנסת יחש לגרש ממנו בחור יתום ועני בשם יוסף, אשר היה גר יחד עם אימו בבית קטן הצמוד לבית הכנסת. חא מצא חן בעינהם שבית הכנסת היה למעין בית שני שלו. הוא גורש תוך בזיונות מרים. הכל, כמובן, רק מתוך דאגה כנה ל'כבוד שמים', 'למקום'.

אך התוצאות של שיקול הדעת המוטעה היו מרות. מרות מדי. כששמעה על כך אימו של יוסף- לקחה אותו עימה אל הקאדי של ירושלים. שניהם התאסלמו.ביתם נתרם לוואקף של ירושלים. על ביתם הקט הקים הוואקף מסגד, זהו המסגד המשמש עד היום לאבן נגף בכל פעילות של שיקום ופיתוח בתי הכנסת באיזור.

וכך כתב רבנו עובדיה מברטנורא באגרתו המפורסמת אל אביו, בה מספר על בית הכנסת הרמב"ן, ועל המסגד, הנעוץ בתוך הקדושה:

"ובית הנכנסת של ירושלים בנוי על גבי עמודים,ארוך וצר ואופלואין נוגה לו כי אם מן הפתח ובתוכו בור של מים ובחצר בית הכנסת הקרוב לו מאד יש במה ומסיאקה (מסגד) לישמעאלים. כי מתחילה היה הבית ההוא של יהודי אחד, ומפני קטטה ומחלוקת שהיה לו עם היהודים, נעשה ישמעאלי וכראות אמו כי המיר דתו על הכעסים אשר הכעיסוהו היהודים, עמדה והקדישה את ביתה אשר בחצר בית הכנסת לבית חרפות של ישמעאלים..."

לקריאה נוספת[עריכה]

• דר' אלחנן ריינר - החוג להיסטוריה של עם ישראל, אוניברסיטת תל-אביב, "ואיך? שהרי ירושלים לחוד וציון לחוד! - (השכונה היהודית בירושלים לאחר התקופה הצלבנית)", (בתוך) "נוף מולדתו", יוסי בן-ארצי, ישראל ברטל ואלחנן ריינר, עורכים , הוצאת מאגנס, ירושלים תש"ס עמ' 277

הערות שוליים[עריכה]