בית המקדש הראשון
|
|
בית המקדש שנבנה על ידי שלמה המלך. בשבת דוד על כסא מלכותו בירושלים בארמון עשוי אבן, הצטער על כך, שהוא יושב בבית אבן, בעת שבית ה' בנוי מעצים ויריעות. לכן ביקש מאת ה', שיתן לו רשות לבנות בית מפואר כליל יופי, שיהיה במקום האוהל, ושם יקריבו ישראל את קרבנותיהם, ה' הסכים לדבריו, אך הודיע לו, שלא הוא יבנה את הבית, אלא בנו שלמה, שימלוך אחריו לאחר מותו. דוד קנה את המקום המיוחד לבנין בית המקדש, הוא גורן ארונה היבוסי. שם בנה לאחר מכן שלמה המלך את בית המקדש.
תכנון הבניין[עריכה]
דוד המלך על-פי הנאמר בספר דברי הימים, עוד לפני מותו, הכין את החומרים שנדרשו לבניית המקדש. ועל-מנת להבטיח את כשרות הבנייה לעיי כל אף רכש את השטח, אשר עליו עתיד היה להיבנות בית המקדש הראשון מארוונה המלך היבוסי. וכך מתוארת רכישת הקרקע בספר שמואל:וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַה' מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן ארניה הַיְבֻסִי. וַיַּעַל דָּוִד כִּדְבַר גָּד כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'. וַיַּשְׁקֵף אֲרַוְנָה וַיַּרְא אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת עֲבָדָיו עֹבְרִים עָלָיו, וַיֵּצֵא אֲרַוְנָה וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ אַפָּיו אָרְצָה. וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל עַבְדּוֹ, וַיֹּאמֶר דָּוִד לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת הַגֹּרֶן לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַה' וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם. וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָו, רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים הַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶך לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל הַמֶּלֶךְ ה' אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה לֹא כִּי-קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה לַה' אֱלֹהַי, עֹלוֹת חִנָּם, וַיִּקֶן דָּוִד אֶת-הַגֹּרֶן וְאֶת-הַבָּקָר, בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַה' וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֵּעָתֵר יְהוָה לָאָרֶץ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל...
שלמה המלך אף חלקו מתואר בספר דברי הימים "וְהִנֵּה בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית ה' זָהָב כִּכָּרִים מֵאָה אֶלֶף וְכֶסֶף אֶלֶף אֲלָפִים כִּכָּרִים וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִשְׁקָל, כִּי לָרֹב הָיָה, וְעֵצִים וַאֲבָנִים הֲכִינוֹתִי וַעֲלֵיהֶם תּוֹסִיף... וְעוֹד, בִּרְצוֹתִי בְּבֵית אֱלֹהַי יֶשׁ לִי סְגֻלָּה, זָהָב וָכָסֶף נָתַתִּי לְבֵית אֱלֹהַי לְמַעְלָה מִכָּל הֲכִינוֹתִי לְבֵית הַקֹּדֶשׁ. שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים כִּכְּרֵי זָהָב מִזְּהַב אוֹפִיר וְשִׁבְעַת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף מְזֻקָּק לָטוּחַ קִירוֹת הַבָּתִּים. לַזָּהָב לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף לַכֶּסֶף וּלְכָל מְלָאכָה בְּיַד חָרָשִׁים, וּמִי מִתְנַדֵּב לְמַלֹּאות יָדוֹ הַיּוֹם לה'... וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי[1]
לבנייה סייע חירם מלך צור, אשר שלח את עצי נארזים דרך הים לנמל, ליד יפו, וכך פנה אליו שלנה המלך והשיג את שיתוף הפעולה::" וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צוֹר אֶת עֲבָדָיו אֶל שְׁלֹמֹה כִּי שָׁמַע כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ, כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים. וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חִירָם לֵאמֹר. אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ עַד תֵּת ה' אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת רגלו . וְעַתָּה הֵנִיחַ ה' אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב, אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע. וְהִנְנִי אֹמֵר לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָי, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'אֶל דָּוִד אָבִי לֵאמֹר בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל כִּסְאֶךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי. וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם-עֲבָדֶיךָ וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר, כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת עֵצִים כַּצִּדֹנִים. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם אֶת דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וַיִּשְׂמַח מְאֹד, וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם עַל-הָעָם הָרָב הַזֶּה. וַיִּשְׁלַח חִירָם אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר: שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלָי, אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת כָּל חֶפְצְךָ בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים. עֲבָדַי יֹרִדוּ מִן הַלְּבָנוֹן יָמָּה וַאֲנִי אֲשִׂימֵם דֹּבְרוֹת בַּיָּם עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁלַח אֵלַי וְנִפַּצְתִּים שָׁם וְאַתָּה תִשָּׂא, וְאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת חֶפְצִי לָתֵת לֶחֶם בֵּיתִי. וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה, עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים כָּל-חֶפְצוֹ; (25) וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ וְעֶשְׂרִים כֹּר שֶׁמֶן כָּתִית, כֹּה יִתֵּן שְׁלֹמֹה לְחִירָם, שָׁנָה בְשָׁנָה[2].
אפיוני הבית הראשון[עריכה]
דוד נתיב ממכללת יעקב הרצוג מפרט במאמר בעקבות ההפטרה על הפטרת פרשת תרומה את ייחודו של בית המקדש:
- "סרגל זמן" מיוחד מציב הכתוב בפתיחת תיאור בניית המקדש: במלאת 480 שנה ליציאת מצרים החלה הבנייה. ללמדך: קו ישר מחבר את הולדת העם ביציאתו ממצרים עם בניית המקדש, בבחינת: שלח את עמי ויעבדוני. אירוע מכונן אחד בקצה האחד של ה"סרגל" ואירוע מכונן שני, בקצהו השני.
- מערכת שמות חודשים ייחודית נזכרת בהקשר למקדש: חודש זיו (=אייר) - בו החלה הבנייה, חודש בול (=חשוון) - בו הסתיימה הבנייה וחודש האיתנים (=תשרי) - בו נערכה חנוכת הבית.
- הערות טכניות-אדריכליות:
- המידות הפנימיות של הבית הם 60X20X30 אמה. מבנה מרשים באיכות החומרים והעיצוב אבל קטן מימדים אף ביחס להיכלות עתיקים (ובוודאי ביחס למבנים פשוטים היום). יש כאן אמירה: ה' משרה שכינתו על השפל והצנוע.
- חלונות הבית היו "שקופים אטומים" - דבר והיפוכו? דרשו חז"ל: "...אבל חלונות של בית המקדש... מקטינות מבפנים(=מידתם הפנימית) ומרחיבות מחוץ (=מידתם החיצונית), כדי להוציא אורה גדולה" (מן המקדש לעולם) , "להודיעך שכולו (=הפנים) אור, ואין צריך לאורם (=שבא דרך החלונות מן החוץ).
- איסור הפעלת כלי ברזל לסיתות אבנים במיתחם הר הבית - בית המקדש מבטא את הוויית החיים השלמים ואילו כלי משחית מברזל מבטאים את ההיפך. גם אמצעי הבנייה צריכים להיגזר מיעדה המרומם.
זמנו של הבית[עריכה]
ארבע מאות וארבעים שנה לאחר כניסת בני ישראל לארץ ישראל, בשנת ב' תתקכ"ח בנה המלך שלמה את בית המקדש. הבניה ארכה שבע שנים. הבית ראשון נחרב בתשעה באב שנת ג' של"ח על ידי נבוכדנאצר מלך בבל ולמחרת - בעשרה באב נשרף הבית.
אתרים חיצוניים[עריכה]
- סיור וירטואלי בבית ראשון בתלת מימד- מתוך אתר בית המקדש, עברית.