ברכו
|
|
תפילה שבה קורא הש"ץ "ברכו את ה' המבורך" והקהל עונה "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", ואז חוזר הש"ץ "ברוך ה' המבורך לעולם ועד".
מתי היא נאמרת?[עריכה]
אומרים ברכו לפני ברכות קריאת שמע בשחרית וערבית. כמו כן אומרים ברכו לפני הברכה של הקריאה בתורה - אז אומר העולה "ברכו". מחשש למאחרים שלא שמעו את ה"ברכו" בתחילת התפילה חוזרים על ברכו בסוף התפילה - לאחר הקדיש דרבנן שלאחר פיטום הקטורת בשחרית ולאחר הקדיש יתום שלאחר עלינו למנהג אשכנז או שלאחר שיר המעלות למנהג ספרד בערבית. מנהג אשכנז הוא שלא לומר "ברכו" אחרי התפילה בשחרית בימים בהם יש קריאת התורה. אין אומרים "ברכו" בלי מנין.
מקור הנוסח[עריכה]
המשנה בברכות [1] נחלקת בנוסח וכך נאמר: "אמר רבי עקיבא: ...בבית הכנסת... אומר "ברכו את ה'". רבי ישמעאל אומר: "ברכו את ה' המבורך"." להלכה מספרת הגמרא [2]: "רפרם בר פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גיבר, קם קרא בספרא ואמר: ברכו את ה', ואשתיק ולא אמר המבורך. אוושו כולי עלמא: ברכו את ה' המבורך! אמר רבא: פתיא אוכמא (= כלי חרס שחור, כינוי זלזול), בהדי פלוגתא למה לך! ועוד: הא נהוג עלמא כרבי ישמעאל". ומבאר רש"י: "בהדי פלוגתא למה לך - טוב לך לאחוז דברי רבי ישמעאל, שאף רבי עקיבא מודה דכי אמר המבורך טפי עדיף, אלא שאין צריך."
חשיבות ברכו[עריכה]
מובא במדרש[3] שהמלאכים אף הם אומרים ברכו: "דבר אחר כונן שמים בתבונה וגו' העליונים שבראן לזכרון אל לשבח את שמו, כיצד, כל שחר ושחר מלאך עומד לפניו ופותח ואומר ה' ימלוך לעולם ועד, וכל גבורי מעלה עונים אחריו, וחיה אחת עומדת באמצע הרקיע ישראל שמה ואומרת ברכו את ה' המבורך, וכל גדודי מעלה עונין אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד. וגומרין את הדבר שרפים ואומרים קק"ק ה' צבאות, והאופנים וחיות הקודש מרעישים את העולם ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו עד שאוגדין כל שרי מעלה, וכל גדודים כל אחד ואחד אומר לאותה חיה ששמה ישראל ועל מצחה חקוק ישראל: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. הדא הוא דכתיב כונן שמים בתבונה." כותב הראב"ן [4]: "שאלני אחי ר' חזקיה הקורא בתורה למה אומר לציבור ברכו את ה' המבורך, יברך ברכת התורה ודיו. והשבתי לו לפי שעזרא תיקן לישראל שיהו קורין בתורה בב' וה' ובשבת והקורא בתורה מוציא את הציבור ידי חובתן מקריאה, לפיכך הרי הוא אומר לציבור אתם צריכין לברך ולקרות כמוני תסכימו לקריאתי ולברכתי ותברכו עמי והם עונין ומברכין. וכן ש"ץ אומר ביוצר ומעריב, לפי שהוא מוציא את הציבור ידי חובתן ואומר להם תסכימו לקריאתי ולברכתי ותברכוהו עמי והם עונין ומברכין ויוצאין ידי חובתן... ולכולן סמכו חכמים שתיקנו ממשה שאמר כי שם ה' אקרא ואתם הבו גודל לאלהינו ותברכוהו אתי."