הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה

בהלכה, גר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הוא אדם שהריונו ברחם אמו החל כאשר אמו הייתה גויה - וממילא גם העובר, ובתקופת ההריון התגיירה אמו, כך שלידתו הייתה לאמה יהודיה. דינו של גר כזה, שווה בדינים רבים ליהודי ובדינים רבים אחרים לגר.

רקע[עריכה]

בהלכה קיימים שלושה מיני מעמדות:

• יהודי - אדם שאביו ואמו היו יהודיים בזמן הריונו (ולא הפכו לכאלו אחר כך, על ידי גירות). בדרגה זו כלולים גם בני גרים, שנולדו לאב ואם גרים לאחר שהתגיירו‏^[1].
• גר גמור - אדם שנולד לאמה גויה, והתגייר לאחר לידתו.
• גר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה - דרגת אמצע. אדם שהריונו הוחל שלא בקדושה, אינו מתייחס אחר אביו, אך הוא מתייחס אחר אמו מכיוון שכאשר אמו מתגיירת, חלה גירות גם על העובר, וממילא נמצא שבלידתו הוא נולד לאמה יהודייה. בנוסף, הוא נחשב לגר במידה חלקית, שהרי בתקופת ההריון הוא נחשב היה לגוי, עד שהתגיירה אמו והתגייר עימה.

שני מאפיינים אלו קיימים בגר שהורתו שלא בקדושה והורתו שלא בקדושה. חלק מהדינים, הקשורים לאי הייחס של גר כזה לאביו, קיימים גם בגר שהורתו ולידתו היו בקדושה ואפילו ביהודי רגיל, אם האב היה גוי. הלכות אלו נחשבות כאקטואליות ביותר בקהילות אורטודקוסיות המתירות הזרעה מלאכותית מזרע של גוי. בן כזה נחשב לאדם שאין לו אב, אלא אם, מכיוון שיהודי אינו מתייחס אחר אב גוי. זו גם אחת מהסיבות שבשלהם נאסרה ההזרעה מלאכותית ברוב הקהילות החרדיות ובחלק גדול מהקהילות הדתיות, שכן תינוק שנולד מהזרעה מלאכותית באופן סודי כנהוג, אין ידוע שהוא אינו נחשב כבנו של אביו, הוא עלול לפטור את אשת אחיו מהאם מהחליצה שלא כדין, לעלות לברכת כוהנים שלא כדין, ובעיות רבות אחרות. הפוסק היחיד המתיר זאת הוא הרב משה פיינשטיין, שחזר בו בסוף ימיו, אך רוב הפוסקים בראשם הרב שמואל וואזנר אוסרים לבצע הזרעה כזו, מסיבות רבות שהוזכרו וגם רבות אחרות.

מעמד[עריכה]

גר שהורתו שלא בקדושה נחשב כיהודי, ולכן למרות שגר פסול לדון יהודי מכיוון שכתוב "מקרב אחיך תשים עליך מלך", שכל שררה בעם היהודי תנתן רק למי שהוא יהודי ביולוגית, הרי שגר שהורתו שלא בקדושה אבל לידתו בקדושה כשר לדון יהודי בדין תורה. אך הוא פסול להצטרף לשמש כדיין בבית דין שעורכים את החליצה, שבו נאמר פסוק נוסף "ונקרא שמו בישראל" הבא ללמד שלדין זה כשר רק מי שנחשב כישראל גמור מצד אביו ומצד אמו‏^[2].

בפרשת נערה המאורסה קובעת התורה, שלמרות שעונש הסקילה מוטל על נערה שהייתה מאורסת וזינתה בזמן האירוסין (קידושין) לאחר שכבר נחשבה לאשת איש, רק אם היא יהודיה גמורה ולא גיורת, הרי שגם נערה כזו שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה, נסקלת. במסכת כתובות מלמד ריש לקיש דין זה מהמילה הנוספת "ומתה", בפסוק דברים כב כא.

לעומת זאת, החלקים האחרים הכתובים בפרשה - פרשת מוציא שם רע הקובעת כי הבעל הוציא עליה שם רע שזינתה והתברר שהדבר שקר עליו לשלם מאה סלעים ומלקות, אינקם קיימים בנערה כזו, מכיוון שהריבוי שנלמד מהמילה "ומתה" בא לרבות את העונש רק לעניין מיתה, כמשמעות המילה.

יחס[עריכה]

ככלל, קובעת התורה שגר שנתגייר כתינוק שנולד דמי, ואינו מתייחס אחר אביו ואמו כלל. מכיוון שכך, מעיקר הדין גר שהורתו הייתה שלא בקדושה, כך שבזמן שבו באופן רגיל חלה האבהות - הוא היה נחשב לגוי (כחלק מגוף אמו), ולכן הוא לא מתייחס אחר אביו. לעומת זאת, הוא נחשב כבנה של אמו, מכיוון שהייחס בין אדם לאמו הוא במשך כל זמן ההריון עד הלידה, ומכיוון שבמשך חלק מזמן זה, לאחר הגירות שהתגיירה אמו (וחל גם על העובר) הוא ואמו השתייכו לעם היהודי, הוא מתייחס אחר אמו.

ירושה[עריכה]

מכיוון שכך, אם מת האב הגוי, הגר לא אמור לרשת אותו מדין תורה, שכן דין ירושה מהתורה הוא דווקא כאשר גוי יורש גוי או יהודי יורש אב יהודי, אך לא יהודי שנתגייר, שאינו מתייחס לאביו שלפני הגירות. למרות זאת, יש גר מסוים שהמחזיר לו כסף שהיה בידו מאביו המת, רוח חכמים נוחה הימנו - כלומר הדבר נחשב כהגון. לפי רש"י ותוספות הכוונה היא לגר רגיל, שהורתו ולידתו היו שלא בקדושה, שאז כדאי להחזיר לו, שמא אם לא יקבל את ירושת אביו יתגבר עליו יצרו הרע ויחזור לסורו כי הוא יחשוב שהוא יכול לחזור ולהיות גוי ולירש את אביו. לעומת זאת, גר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, אין להחזיר לו, מכיוון שגזרו חז"ל שמא גר כזה,שנולד לאמה יהודיה, אם ינהגו עימו כיהודי גמור, יחשבו שהוא יהודי גמור, דבר שאינו נכון, ודבר זה עלול להביא לידי מכשולות גמורים, כמו למשל שייבם את אשת אחיו, למרות שעל פי ההלכה אסור לו לייבם אותה‏^[3].

הלכה זו נידונה למעשה‏^[4] על ידי רבא, במיתתו של איסור גיורא, גר ידוע, שאנס את בתו של שמואל בעודה בשבי, והתגייר. מאונס זה נולד האמורא רב מרי בר רחל, שנקרא על שם אמו רחל, בתו של שמואל. כאשר חלה איסור גיורא ונטה למות, היו בידיו של רבא כסף פיקדון שהפקיד בידו איסור, ובתלמוד מובא כי רבא דן בבית המדרש, שאין לאיסור שום דרך להקנות את הכסף לבנו הלא הלכתי - רב מרי, וכעס על מי שגילה לאיסור את הטכניקה של אודיתא, שעל ידה יכול היה איסור להקנות את הכסף לרב מרי בדיבור בלבד. על פי פירוש רבינו תם הסיבה היא מכיוון שרב מרי היה גר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, ולפי ר"י הסיבה היא מכיוון שההלכה ש"רוח חכמים נוחה הימנו" היא דווקא בהלוואה ולא בפיקדון.

ייבום[עריכה]

דין ייבום האומר שכאשר יהודי מת ללא בנים, יש לאח לייבם את אשתו כדי להקים לו שם, חל רק על אחים מהאב. מכיוון שאדם שהורתו שלא בקדושה אינו מתייחס אחר אביו, הוא גם לא נחשב כאח של בניו האחרים של האב הביולוגי, אך מצד שני אם הם נולדו מאותה אמה, הם נחשבים לאחים לכל דבר, למרות שלעניין ייבום לא. לכן אסור לגר לייבם את אשת אחיו הגר כמותו שגם הוא הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה.

שני אחים גרים, שאחד מהם הורתו ולידתו בקדושה, אסור לו להתחתן עם אשת אחיו לאחר מיתתו, שכן גם אם האח היה גוי בלידתו (הורתו ולידתו שלא בקדושה) אסור חז"ל עליהם להתחתן מכיוון שנראה הדבר כאילו הם אחים, מכיוון שגם הורתו של הראשון הייתה שלא בקדושה. אך אם האחד הייתה הורתו וגם לידתו שלא בקדושה והשני הייתה הורתו ולידתו בקדושה, כך שאין שונים לגמרי - האחד גר גמור והשני יהודי גמור, מותר להם לישא זה את אשתו של זה לאחר שמתו או נתגרשו‏^[5].

הערות שוליים