הרב יעקב שאול אלישר

היש"א ברכה[עריכה]

מתוך הויקיפדיה העברית: הרב יעקב שאול אלישר (כינויו היש"א ברכה; כ"ג בסיוון ה'תקע"ז, 7 ביוני 1817 - כ"ח בתמוז ה'תרס"ו, 18 ביולי 1906) היה הראשון לציון בין השנים 1893–1906, ואב בית הדין בירושלים.

ביוגרפיה[עריכה]

נולד בצפת לרב אליעזר ירוחם, בנו של הרב יעקב אלישר, ידידו של החיד"א. אביו שימש כראש השוחטים והבודקים, וכן דיין וחזן של קהילת יוצאי קושטא בעיר. ב-19 במרץ 1824 (י"ט אדר ב' ה'תקפ"ד), בהיותו כבן 7, נפטר אביו. הוא נותר ללא אחים, ובעקבות כך עלה לירושלים. ב-1828 נישאה אמו בשנית, לרב בנימין מרדכי נבון, שאימצו והפך למורו ורבו. כאשר הגיע לגיל בר מצווה, נחשב לעילוי בתורה, ואביו החורג כינה אותו "ישא ברכה" (על-פי תהלים כד, ה). 'ישא' הוא שמו בראשי תיבות - יעקב שאול אלישר.

כשהתבגר התפרנס ממסחר, ולאחר שנישא ב-1832 לנערה יתומה, פרנס אותו אביו החורג במשך 24 שנים. הוא התגורר בבית אביו החורג, שם נולדו לו בתו הבכורה ושני בניו. בתקופה זו עסק בלימוד תורה, ואף סייע לאביו החורג בעסקיו.

בשנת 1845 (ה'תר"ה) יצא בשליחות אביו החורג לאיזמיר שבטורקיה מטעם הקהילה הספרדית בירושלים. לאחר שמילא את שליחותו, התעכב בקושטא במשך כ-6 חודשים בביתם של שרי משפחת קאמונדו. בשנת 1853 (ה'תרי"ג) הוסמך לדיין ומורה הוראה על ידי רבני ירושלים, ושימש בתפקיד זה עד למינויו לראשון לציון. בשנת 1855 (ה'תרט"ו) יצא בשליחות רבני ירושלים לאלכסנדריה שבמצרים, כדי לפעול לביטול החלטת הקהילה היהודית שלא לקבל שדרי"ם מישראל. לאחר שהצליח בשליחותו, התבקש לשמש כרב הקהילה בעיר, אך סירב.

בשנת 1869 (ה'תרכ"ט) החל לשמש כאב בית הדין בירושלים. בשנת 1877 (ה'תרמ"ז) תמך בתוכניתו של משה מונטיפיורי לתרום כספים לתלמודי התורה בירושלים כדי שישלבו את לימודי השפה הערבית, אל מול ההתנגדות החריפה לתוכנית מצד העדה החרדית האשכנזית. במאמר לעיתון שערי ציון, נימק את תמיכתו כי הערבית היא שפה שרבים מגדולי הרבנים עשו בה שימוש בחיבוריהם, כדוגמת הרמב"ם ומחברים אחרים, והוסיף שידיעת השפה מביאה פרנסה ותועלת ללומדיה. הוא עצמו שלט במספר שפות: לאדינו, עברית, ערבית, טורקית, איטלקית, פרסית ויוונית.

בשנת 1880 (ה'תר"ם) ויתר על משרת הראשון לציון לטובת מחותנו, הרב רפאל מאיר פניז'יל. רק לאחר פטירתו של הרב פניז'יל, הוכתר ב-1 בפברואר 1893 (ט"ו בשבט ה'תרנ"ג) למשרת הראשון לציון, בטקס שנערך בבית הכנסת על שם רבן יוחנן בן זכאי בירושלים. במשרה זו כיהן במשך 13 שנה עד לפטירתו. בשנת 1889 עמד בראש נציגות היישוב היהודי בירושלים בקבלת פניו של קיסר גרמניה וילהלם השני, יחד עם הרב שמואל סלנט והרב אליהו מני, ואף קיבל ממנו עיטור. היה אהוב ומקובל על בני כל העדות.

הלך לעולמו ב-18 ביולי 1906 (כ"ח תמוז ה'תרס"ו), ונקבר בחלקת הרבנים שבהר הזיתים, לצד אביו החורג ובסמוך לחלקת משפחת אלישר.

אחר מותו, וכפי שחשש בחייו, פרצה מחלוקת ומאבק על משרת הראשון לציון, בין התומכים למשרה בבנו הבכור הרב חיים משה אלישר (הרב חמ"א), לתומכי הרב יעקב מאיר. הרב מאיר נתמנה לבסוף, אך התפטר, ותחתיו מונה הרב אליהו משה פאניז'יל‏^[1].

הנהגתו ואישיותו[עריכה]

במסגרת תפקידיו פעל לקירוב בין העדות השונות בירושלים, והציע להקים ועד משותף להנהגת היישוב על כל עדותיו. יוזמתו זו נכשלה, אך ועד דומה הוקם ביוזמתו ביפו בשנת 1891. היה מקובל על כלל העדות ומנהיגיהן.

זכרונות ילדות[עריכה]

זכרונותיו של ר' יעקב שאול אלישר, מהשנים 1819-1834, מובאים בספרו של אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל. הזכרונות נושאים את הכותרת: "אחרי מות ר' חיים פרחי". אביו, הרב אליעזר ירוחם אלישר, היה ראש השו"ב (השוחטים והבודקים) בצפת וכן דיין וחזן בקהילת יוצאי קושטא. אחיו, חיים פרחי היה "סופר וסוכן בבית השר הגדול הצדיק נודע למשגב, נדיב על נדיבות, כמר חיים פרחי זללה"ה". לאחר שהומת חיים פרחי, החלו הצרות, בייחוד על יהודי צפת. עבדאללה פאשה הטיל עליהם מסים וארנוניות חדשים. אביו, אליעזר פרחי, הובא לבית האסורים בעכו. עכו הייתה במצור ימי, האסירים נשכחו וכך אביו שהה חצי שנה בבית הסוהר. הוא נמלט ממנו "בדרך פלא", הגיע לצפת ומשם ברח לחצביה שבדרום לבנון, ומשם לדמשק. בדמשק הוא הורה לאשתו שתעלה עם בניו לירושלים. הפאשה שלח לחפש אחריו וכמעט "החריבו את כל בתי היהודים" בצפת. כאשר נודע לפאשה על בריחת המשפחה לירושלים, באו חיילים טורקים והכו את המשרתות כדי לדלות מהן מידע על מקום בריחתה של המשפחה. בינתיים, אביו הגיע לירושלים, חלה ומת. בית דין צדק בירושלים שלח שליח לפאשה בדמשק, אשר החזיר למשפחת פרחי את רכושם בצפת. הרכוש נמכר ומהתמורה סילקו את החוב לאיש אשר במשך חצי שנה מימן את המזון לאליעזר אלישר, כאשר היה במאסר בעכו. מהשאר, המשפחה התקיימה בירושלים. אך צרותיה לא הסתיימו. בספטמבר 1825, עבדאללה פאשה לירושלים, צר עליה, כבשה והטיל עליה מס שנתי.

בשנת 1831, נכבשה ירושלים על ידי מחמד עלי הפאשה של מצרים. הוא החזיר את הסדר על כנו עד ש"ילדה קטנה יכלה ללכת בדרך עם זהובים בידה" ללא כל חשש. סיפורו של הרב יעקב אלישר מסתיים, בגיל 17, בתיאור המרד של בני הכפרים מחברון ומשכם אשר פלשו ירושלים וכלאו את החיילים של פאשה במצודת העיר. אלא, היו מוכנים להדוף אותם, גם אם הדבר היה גורר הרג של רבים מתושבי בעיר. בינתיים נודע הדבר למחמד עלי, אשר חזר לירושלים והשיב את הסדר על כנו.

תקופת חייו של הרב יעקב שאול אלישר על ציר הזמן

בניו[עריכה]

• בנו הבכור הרב חיים משה אלישר המכונה "חמ"א" (ראשי תיבות שמו), שימש אף הוא כראשון לציון. נשא בגיל 14 לאישה את בת הראשון לציון - הרב רפאל מאיר פאניז'ל. היה איש ציבור פעיל בירושלים, ועסק במסחר כדי לא להתפרנס מהרבנות.
• בנו אליעזר ירוחם - נפטר בגיל צעיר.
• הרב נסים בנימין מרדכי אלישר - קרוי על שם אביו החורג של אביו.
• בתו סולטנה - נישאה לרב אברהם ברוך, ובתם רוזה נישאה לראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל. בת נוספת שלהם נישאה לבנימין, בן למשפחת קוקיא.

חיבוריו[עריכה]

• בני בנימין וקרב איש - השלמות וחידושים לחידושי אביו החורג רבי בנימין, בספר "בני בנימין", ירושלים ה'תרמ"א
• שמחה לאי"ש - שו"ת, פיוטים ובקשות בתחילת הספר, ה'תרנ"ג
• אי"ש אמונים - דרשות בעניין חגי ישראל ומועדיו, ה'תר"מ
• מעשה אי"ש - שו"ת, ה'תרנ"ב
• דרך אי"ש - דרשות, ה'תרנ"ב
• ישא אי"ש - ה'תרנ"ו
• דברי אי"ש - דרושים, דברי אגדה, וכן דרשת הרב אלישר והרב בורלא בעת הכתרתו ל"ראשון לציון", ה'תרנ"ו
• עולת אי"ש - דרושים, ה'תרנ"ט
• שאל האי"ש ופני חמ"א - שו"ת, נדפס על ידי בנו הרב חיים משה אלישר (חמ"א) שהוסיף מחידושיו בספר, ירושלים ה'תרס"ט.
• כבוד לאי"ש - דרושים, ה'תר"ע
• פני אי"ש - ה'תרנ"ט
• תשובה בעניין כלאיים ושמיטה - ה'תרס"ב
• תפילות ופיוטים - בספר שירי יוסף, ה'תרפ"ד

הנצחתו[עריכה]

לאחר פטירתו הקים בנו הרב נסים אלישר את שכונת גבעת שאול שבירושלים על שמו. כמו כן, על שמו רחוב בשכונת הבוכרים בירושלים.‏^[2]

ביולי 2006 הוציא השירות הבולאי בול לכבודו‏^[3].

לקריאה נוספת[עריכה]

• גיורא פוזיילוב, חכמיהן של ארבע ערי הקודש כרך ב - חכמי ירושלים, מינהל החינוך הדתי, 2001 (עמ' 559–592)
• נתן אפרתי, "משפחת אלישר בתוככי ירושלים", הוצאת האוניברסיטה העברית בי-ם והוצאת ראובן מס, תשל"ה.
• ישיבת בני עקיבא סוסיא, נקיי הדעת, תשס"ה, עמ' 221–226
• אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - חלק ראשון, הוצאת מסדה - תל אביב, 1974 - הרב יעקב שאול אלישר, אחרי מות ר' חיים פרחי, עמ' 103–109
• צבי זוהר, האירו פני המזרח: הלכה והגות אצל חכמי ישראל במזרח התיכון, פרק אחד־עשר: הנהגה ודמוקרטיה: עיון בתפיסת עולמו של הרב יעקב שאול אלישר (ובתוכו נאום הכתרתו). הוצאת הקיבוץ המאוחד, ה'תשס"א (2001).

קישורים חיצוניים[עריכה]

• חכם יעקב שאול אלישר, באתר החכם היומי
• הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר - היש"א ברכה, באתר myheritage
• אלישר יעקב שאול, באתר דעת
• ד"ר קציעה אביאלי-טביביאן, תיאור הכתרתו של "הראשון לציון", הרב יעקב שאול אלישר בבית הכנסת על שם רבן יוחנן בן זכאי בירושלים, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
• נתן אפרתי, ‏חדשנות ואומץ בלשכת הראש"ל, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• תבנית:תדהר
• 'יונתי תמתי' פיוט לר' יעקב שאול אלישר באתר הזמנה לפיוט.
• תבנית:הר הזיתים