ישיבת מרכז הרב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מחיקת קישורים לערכי תאריכים ושנים (אין ערכים כאלה בויקישיבה, וגם לא צפוי שיכתבו בקרוב)
אין תקציר עריכה |
(מחיקת קישורים לערכי תאריכים ושנים (אין ערכים כאלה בויקישיבה, וגם לא צפוי שיכתבו בקרוב)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''"הישיבה המרכזית העולמית מיסודו של מרן [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] זצ"ל"''', (המכונה מרכז, במלעיל), היא ישיבת הדגל של [[הציונות הדתית לאומית]]. | '''"הישיבה המרכזית העולמית מיסודו של מרן [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] זצ"ל"''', (המכונה מרכז, במלעיל), היא ישיבת הדגל של [[הציונות הדתית לאומית]]. | ||
ישיבת " | ישיבת "מרכז הרב" נוסדה ע"י הרב הראשי הראשון של [[ארץ ישראל]] [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] ([[הראי"ה]]) בשנת ה'תרפ"ד (1924). ה[[ישיבה]] ממוקמת כיום ב[[ירושלים]] בשכונת [[קרית-משה]], ברחוב הרב צבי יהודה. בעבר היא שכנה ב[[בית הרב]], שברחוב הרב קוק, במרכז העיר, בין רחוב יפו לשכונת [[גאולה]]. | ||
הישיבה נחשבת "לאם הישיבות הציוניות" ולמגדלור הרוחני של התנועה הציונית דתית בכלל. זאת משום שרוב הישיבות הציוניות שקיימות היום, הוקמו ע"י [[רבנים]] שלמדו בה, או תלמידים של רבנים שלמדו בישיבת | הישיבה נחשבת "לאם הישיבות הציוניות" ולמגדלור הרוחני של התנועה הציונית דתית בכלל. זאת משום שרוב הישיבות הציוניות שקיימות היום, הוקמו ע"י [[רבנים]] שלמדו בה, או תלמידים של רבנים שלמדו בישיבת מרכז הרב. | ||
== יסודה == | == יסודה == | ||
חלום הקמת ישיבה בירושלים ליוה את הרב כבר בהיותו צעיר לימים. גם כשכיהן כרבן של [[יפו]] והמושבות (תרס"ד - תרע"ד, 1904 - 1914), שם החל חלום הקמת ה[[ישיבה]] לקרום עור וגידים, שאף לעלות ירושלימה. לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]], בשנת | חלום הקמת ישיבה בירושלים ליוה את הרב כבר בהיותו צעיר לימים. גם כשכיהן כרבן של [[יפו]] והמושבות (תרס"ד - תרע"ד, 1904 - 1914), שם החל חלום הקמת ה[[ישיבה]] לקרום עור וגידים, שאף לעלות ירושלימה. לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]], בשנת ה'תרע"ט (1919) נתמנה להיות רבה של [[ירושלים]], ולאחר מכן נבחר לכהן כ[[רב הראשי]] האשכנזי הראשון של [[ארץ ישראל]]. במסגרת תפקידו ביקש להקים תנועה בשם "[[דגל ירושלים]]" אשר אחת ממשימותיה העיקריות היו הקמת ישיבה שתהווה מרכז רוחני אוניברסלי שתאופין בשילוב תורת ישראל עם תחיית האומה בארץ ישראל. הישיבה בחזונו של הרב היתה יעד לאומי ממדרגה ראשונה. | ||
ניצניה הראשונים של הישיבה החלו בשנת | ניצניה הראשונים של הישיבה החלו בשנת ה'תרפ"א (1921) בחוג מצומצם של כ-25 תלמידים שהגיעו מישיבות ירושלמיות והתכנסו יחדיו על מנת לשמוע שיעורים מהראי"ה בהלכה ובאגדה. אולם בעיות כלכליות מנעו את פתיחת הישיבה במשך כשנתיים, עד שהנדיב [[הרי פישל]], בנה את "[[בית הרב]]" ובו גם בית מדרש. | ||
ביום א' [[י"ב סיון]] | ביום א' [[י"ב סיון]] ה'תרפ"ג (1923) נערכה חנוכת "[[בית הרב]]". בבית זה נקבע דירתו הפרטית של הרב, בית המדרש ללימוד תורה ותפילה, חדר קבלת אורחים וחדר לימוד פרטי. בשנת ה'תרפ"ד (1924) הוקדש בית המדרש למשכנה של ישיבת "מרכז הרב". | ||
בזכרונותיו של [[הרב דוד כהן]] ("[[הרב הנזיר]]") משנת | בזכרונותיו של [[הרב דוד כהן]] ("[[הרב הנזיר]]") משנת ה'תרפ"ג (1923) ישנה עדות מרגשת על הניצנים הראשונים של כינון הישיבה: "בקיץ שעבר ואני יושב בבית המדרש סגור ומסוגר, עטוף בטלית ותפילין ושוקד על תלמודי בקול ניגון ערב והנה דופקים בדלת, ואפתח דלתות בית המדרש, והנה שני צעירים לקראתי, ואשאלם, מה אתם רוצים? ללמוד - היתה התשובה. אז אמרתי למזכיר הישיבה ומייסדה, [[הרב יצחק לוי]], הנה הזדמנות ראשונה לפתיחת הישיבה ויסודה, ויעדתיו לפנות מיד בזה אל הרב... כך הונח היסוד הראשון ונפתחה הישיבה". | ||
== הישיבה בימי הראי"ה == | == הישיבה בימי הראי"ה == | ||
תוכנית הלימודים ומגמות החינוך בישיבה נכתבו לראשונה באחד מערבי חנוכה בשנת | תוכנית הלימודים ומגמות החינוך בישיבה נכתבו לראשונה באחד מערבי חנוכה בשנת ה'תרפ"ב (1922) על-ידי [[הרב דוד כהן]] ("[[הרב הנזיר]]"), תלמידו המובהק ומקורבו של מרן הרב זצ"ל, על פי בקשת רבו. תוכנית זו היתה מקיפה מאד והיוותה חידוש נועז ומרחיק לכת בעולם הישיבות של היישוב הישן. חדשנות זו מתבטאת הן בהיקף הידיעות שנדרשו מתלמידי הישיבה בתחומי ה[[נגלה]] ([[תלמוד]], [[משפט]]) וה[[נסתר]](לימוד [[קבלה]]), והן בתכני הלימוד עצמם שכללו לימוד [[תנ"ך]], התמודדות עם [[בקורת המקרא]] והעמקה ב[[מחשבת ישראל]] לדורותיה. | ||
הלימוד בישיבה היה בדומה ללימוד בישיבות המסורתיות הרגילות, ב[[ש"ס]] וב[[פוסקים]]. אך הונהג בה חידוש מהפכני, בכך שהיו בה מספר שיעורים בנושאי [[אמונה]], שניתנו בעיקר על ידי [[הראי"ה]] ו"[[הרב הנזיר]]" [[הרב דוד כהן]]. כמו כן הועברו בישיבה שיעורי [[תנ"ך]], שעליהם הופקד בנו של הראי"ה, [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]]. בישיבה לימדו גם [[הרב יעקב משה חרל"פ]], רבה של שכונת [[שערי חסד]] ב[[ירושלים]], [[הרב שלום נתן רענן]] חתנו של [[הראי"ה]], ועוד. כראש ישיבה, לצד [[הראי"ה]], התמנה [[הרב אברהם אהרון בורשטיין]], הגאון מטבריג, שעלה לארץ בשנת תרפ"ד (1924), ולשעוריו הגיעו רבים מתלמידי החכמים שבירושלים, גם כאלה שלא היו קשורים ל[[ישיבת מרכז הרב]]. בתקופה זו היו מגעים להזמנתו של הגאון [[הרב שמעון שקופ]] לשמש בצוות ההוראה של הישיבה, אך לבסוף לא יצא הדבר לפועל. כמו כן מצוי מכתב, שבו ביקש [[הרב יחזקאל אברמסקי]] זצ"ל, בהיותו ב[[לונדון]], לשמש כ[[ר"מ]] ב[[ישיבה]]. | הלימוד בישיבה היה בדומה ללימוד בישיבות המסורתיות הרגילות, ב[[ש"ס]] וב[[פוסקים]]. אך הונהג בה חידוש מהפכני, בכך שהיו בה מספר שיעורים בנושאי [[אמונה]], שניתנו בעיקר על ידי [[הראי"ה]] ו"[[הרב הנזיר]]" [[הרב דוד כהן]]. כמו כן הועברו בישיבה שיעורי [[תנ"ך]], שעליהם הופקד בנו של הראי"ה, [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]]. בישיבה לימדו גם [[הרב יעקב משה חרל"פ]], רבה של שכונת [[שערי חסד]] ב[[ירושלים]], [[הרב שלום נתן רענן]] חתנו של [[הראי"ה]], ועוד. כראש ישיבה, לצד [[הראי"ה]], התמנה [[הרב אברהם אהרון בורשטיין]], הגאון מטבריג, שעלה לארץ בשנת תרפ"ד (1924), ולשעוריו הגיעו רבים מתלמידי החכמים שבירושלים, גם כאלה שלא היו קשורים ל[[ישיבת מרכז הרב]]. בתקופה זו היו מגעים להזמנתו של הגאון [[הרב שמעון שקופ]] לשמש בצוות ההוראה של הישיבה, אך לבסוף לא יצא הדבר לפועל. כמו כן מצוי מכתב, שבו ביקש [[הרב יחזקאל אברמסקי]] זצ"ל, בהיותו ב[[לונדון]], לשמש כ[[ר"מ]] ב[[ישיבה]]. | ||
| שורה 28: | שורה 28: | ||
יחסו החיובי של הראי"ה קוק לישוב ארץ ישראל, השקפתו הלאומית-דתית ויחסי הקירבה שרחש לציבור החילוני, השפיעו במידה רבה על חלק מבני הישיבה להשתתף בפעילות אקטיבית במחתרות, ואחדים הפכו להיות דמויות מפתח בהתארגנויות אלו, כשהמפורסם ביניהם הוא תלמיד הישיבה [[דוד רזיאל]] הי"ד, מפקד [[האצ"ל]]. התגייסות משמעותית חלה בעקבות [[מאורעות תרפ"ט]] (1929). | יחסו החיובי של הראי"ה קוק לישוב ארץ ישראל, השקפתו הלאומית-דתית ויחסי הקירבה שרחש לציבור החילוני, השפיעו במידה רבה על חלק מבני הישיבה להשתתף בפעילות אקטיבית במחתרות, ואחדים הפכו להיות דמויות מפתח בהתארגנויות אלו, כשהמפורסם ביניהם הוא תלמיד הישיבה [[דוד רזיאל]] הי"ד, מפקד [[האצ"ל]]. התגייסות משמעותית חלה בעקבות [[מאורעות תרפ"ט]] (1929). | ||
בשנת | בשנת ה'תרצ"ג הקים מרן הרב זצ"ל את [[מכון הרי פישל]] לדרישת התלמוד, כדי לתת מענה לצורת הביקורת המדעית של ה[[[אוניברסיטה העברית]] על ידי לימוד מדעי ביקורתי הנעשה מתוך כבוד וקדושה. | ||
ב-[[ג' באלול]] | ב-[[ג' באלול]] ה'תרצ"ה הסתיים פרק רב משמעות בחייה של הישיבה, עם הילקחו של [[הרב קוק]] לגנזי מרומים. צער עמוק ליוה את תלמידי הישיבה, אך יחד עמו תחושת שליחות ורצון לממש את החזון הגדול שטווה הראי"ה קוק. | ||
== הישיבה בימי הרב יעקב משה חרל"פ == | == הישיבה בימי הרב יעקב משה חרל"פ == | ||
| שורה 36: | שורה 36: | ||
[[הרב יעקב משה חרל"פ]], רבה של שכונת "[[שערי חסד]]" ב[[ירושלים]] ו"איש ברית קדשו" של מרן הרב זצ"ל, ששימש כראש הישיבה עוד בתקופת חייו של [[הראי"ה]] קוק, המשיך בתפקידו זה גם לאחר פטירתו של מרן הרב זצ"ל. מצבו הבריאותי המעורער של [[הרב חרל"פ]] הוסיף קושי על המצב הכללי הירוד של הישיבה בתקופה זו, שהיתה קשה ליישוב היהודי כולו, בשל התנכלות הערבים והשפל הכלכלי. | [[הרב יעקב משה חרל"פ]], רבה של שכונת "[[שערי חסד]]" ב[[ירושלים]] ו"איש ברית קדשו" של מרן הרב זצ"ל, ששימש כראש הישיבה עוד בתקופת חייו של [[הראי"ה]] קוק, המשיך בתפקידו זה גם לאחר פטירתו של מרן הרב זצ"ל. מצבו הבריאותי המעורער של [[הרב חרל"פ]] הוסיף קושי על המצב הכללי הירוד של הישיבה בתקופה זו, שהיתה קשה ליישוב היהודי כולו, בשל התנכלות הערבים והשפל הכלכלי. | ||
בשנת | בשנת ה'תש"ה (1946), בעקבות בקשתו של [[הרצי"ה]], הצטרף [[הרב אברהם שפירא]], שלימים שימש כראש הישיבה ורב ראשי לארץ ישראל, לצוות הישיבה. בשנת ה'תש"ח, בפרוץ [[מלחמת העצמאות]], גוייסו רבים מבני הישיבה ושרתו במסגרת ה"[[הגנה]]" ולאחר מכן ב[[צה"ל]]. בז' בכסליו ה'תשי"ב (1952) נפטר [[הרב יעקב משה חרל"פ]]. מעט לפני כן, אחר שחלה הרב חרל"פ במחלתו האחרונה, החל [[הרב אברהם שפירא]] להעביר [[שיעורים כלליים]] בישיבה. | ||
== הישיבה בימי הרב צבי יהודה הכהן קוק == | == הישיבה בימי הרב צבי יהודה הכהן קוק == | ||
עם פטירתו של [[הרב יעקב משה חרל"פ]], בשנת | עם פטירתו של [[הרב יעקב משה חרל"פ]], בשנת ה'תשי"ב, החל למלא את תפקיד ראש הישיבה בנו של הראי"ה, [[הרב צבי יהודה]], כשמנהל הישיבה היה [[הרב שלום נתן רענן]], חתנו של הראי"ה. | ||
בתקופה זו הגיעה לישיבה קבוצה ראשונה מבני הישוב החדש, מתלמידי [[ישיבת כפר הרא"ה]], בראשות [[הרב יעקב כלאב]], אשר הגיעה לירושלים כדי להקים את [[ישיבת משכן ישראל]], והשתלבו בישיבת מרכז הרב. בין התלמידים של אותה קבוצה נמנו [[הרב דב ליאור]], [[הרב פרופ' נחום רקובר]], [[הרב יהושע רוזן]], וחברים נוספים שנודעו לאחר מכן כרבני הציבור. הם הפצירו ברב צבי יהודה שילמדם את משנתו של [[הראי"ה]], וכך נקשרו לתורתו של מרן הרב זצ"ל. | בתקופה זו הגיעה לישיבה קבוצה ראשונה מבני הישוב החדש, מתלמידי [[ישיבת כפר הרא"ה]], בראשות [[הרב יעקב כלאב]], אשר הגיעה לירושלים כדי להקים את [[ישיבת משכן ישראל]], והשתלבו בישיבת מרכז הרב. בין התלמידים של אותה קבוצה נמנו [[הרב דב ליאור]], [[הרב פרופ' נחום רקובר]], [[הרב יהושע רוזן]], וחברים נוספים שנודעו לאחר מכן כרבני הציבור. הם הפצירו ברב צבי יהודה שילמדם את משנתו של [[הראי"ה]], וכך נקשרו לתורתו של מרן הרב זצ"ל. | ||
| שורה 46: | שורה 46: | ||
כשנתיים לאחר מכן, הגיעה לישיבה קבוצה של חברי [[גחל"ת]] (גרעין חלוצי לומד תורה), בני שבט "[[איתנים]]" של [[בני עקיבא]], וגם הם תרמו תרומה מכרעת לביסוסה של הישיבה. צעירים אלו, שהיו חדורי חזון וארצישראליות, והיתה להם השפעה רבה בסניפים, ראו ברצי"ה קוק את מורם ורבם, ובכך הפכוהו לדמות דומיננטית יותר בצוות ההוראה ובקרב בני הנוער של [[הציונות הדתית]] בכלל. | כשנתיים לאחר מכן, הגיעה לישיבה קבוצה של חברי [[גחל"ת]] (גרעין חלוצי לומד תורה), בני שבט "[[איתנים]]" של [[בני עקיבא]], וגם הם תרמו תרומה מכרעת לביסוסה של הישיבה. צעירים אלו, שהיו חדורי חזון וארצישראליות, והיתה להם השפעה רבה בסניפים, ראו ברצי"ה קוק את מורם ורבם, ובכך הפכוהו לדמות דומיננטית יותר בצוות ההוראה ובקרב בני הנוער של [[הציונות הדתית]] בכלל. | ||
בשנת | בשנת ה'תשי"ט (1959) פנה [[הרב צבי יהודה]] אל [[הרב שאול ישראלי]] וביקשו כי ישא [[שיעור כללי]] בישיבה, בנוסף לשיעור הכללי שנשא באותה העת [[הרב אברהם שפירא]]. על אף עיסוקיו הרבים, ולאחר ששימש תקופה ארוכה כרבו של מושב [[כפר הרא"ה]] בעמק חפר, הסכים הרב ישראלי לקבל אחריות זו ונשא בה עד סוף ימיו. | ||
ב- | ב-ה' באלול ה'תש"ך (1960) הונחה אבן הפינה לבניינה החדש של הישיבה, ובחודש [[אלול]] ה'תשכ"ד (1964) החלה ה"ישיבה המרכזית" את לימודיה במבנה החדש בשכונת [[קרית משה]] ב[[ירושלים]]. הישיבה הכפילה את מספר תלמידיה והגיעה לכמאתיים תלמידים. מערך השיעורים התרחב וכלל שיעורים של [[הרצי"ה]] בענייני [[אמונה]], שיעורים של [[הרב דוד כהן]] ("[[הרב הנזיר]]") בספר "[[אורות הקודש]]", שיעור תלמודי מפי [[הרב מרדכי פרום]], שיעור כללי מפי [[הרב אברהם שפירא]] וכן מפי [[הרב שאול ישראלי]], שיעור ב[[תנ"ך]] מפי [[הרב יהושע בכרך]] ושיעור בענייני [[מוסר]] מפי [[הרב שלום נתן רענן]], ששימש כמנהל הישיבה. שיעוריו של [[הרצי"ה]] התפרסו על פני קשת רחבה של נושאים, אך בשיעורי [[פרשת השבוע]] שקיים בכל מוצאי שבת, נתגלה כוחו בכל תוקפו. מטרת השיעור היתה לראות את המגמה הכוללת המסתמנת לאורך פרשיות התורה, ובתוך הדברים היה הרב מתרכז ברעיונות מרכזיים שהיוו עקרונות יסוד בגיבוש עולמם של תלמידי הישיבה. מרכיב משמעותי בתהליך ההשפעה החינוכית של [[הרב צבי יהודה קוק]] היתה הדוגמא האישית. יעידו על כך הספרים הרבים ודברי הזיכרון אודותיו, המדגישים את הפן האישי, החווייתי. | ||
הרב צבי יהודה עצמו היה מעביר שיעורים לבני הישיבה בשעות הצהרים. השיעורים היו בספר ה[[כוזרי]], [[מסילת ישרים]], ובספר [[אורות]], [[אורות התורה]], ו[[אורות התשובה]]. בימי רביעי אחר הצהרים היה שיעור מיוחד [[באורות הקודש]], שאליו הורשו להיכנס רק תלמידים מבוגרים, ובהם [[רבני ערים]] וישובים, [[רמי"ם]] ו[[ראשי ישיבות]]. גולת הכותרת של השיעורים היה השיעור בפרשת השבוע שנערך במוצאי שבת, אליו היו מגיעים המונים, והוא הועבר באמצעות טלוויזיה במעגל סגור לחדרי הבית השונים, וגם לדירות השכנים. | הרב צבי יהודה עצמו היה מעביר שיעורים לבני הישיבה בשעות הצהרים. השיעורים היו בספר ה[[כוזרי]], [[מסילת ישרים]], ובספר [[אורות]], [[אורות התורה]], ו[[אורות התשובה]]. בימי רביעי אחר הצהרים היה שיעור מיוחד [[באורות הקודש]], שאליו הורשו להיכנס רק תלמידים מבוגרים, ובהם [[רבני ערים]] וישובים, [[רמי"ם]] ו[[ראשי ישיבות]]. גולת הכותרת של השיעורים היה השיעור בפרשת השבוע שנערך במוצאי שבת, אליו היו מגיעים המונים, והוא הועבר באמצעות טלוויזיה במעגל סגור לחדרי הבית השונים, וגם לדירות השכנים. | ||
| שורה 54: | שורה 54: | ||
הרב צבי יהודה היה מאפשר לתלמידים חופש בחירה בנוגע לתכני הלימוד, אך הקפיד מאוד שתלמידי הישיבה ילמדו את הספר "[[שמירת הלשון]]", העוסק בדיני לשון הרע, כחצי שעה בכל יום. | הרב צבי יהודה היה מאפשר לתלמידים חופש בחירה בנוגע לתכני הלימוד, אך הקפיד מאוד שתלמידי הישיבה ילמדו את הספר "[[שמירת הלשון]]", העוסק בדיני לשון הרע, כחצי שעה בכל יום. | ||
במשך הזמן שילב [[הרב צבי יהודה]] את בוגרי הישיבה בתחומי עיסוק שונים. הראשון שהוא ראה לנכון לאפשר לו לתת שיעורים לציבור הרחב היה [[הרב חיים דרוקמן]]. כמו כן הטיל הרב צבי יהודה בשנת | במשך הזמן שילב [[הרב צבי יהודה]] את בוגרי הישיבה בתחומי עיסוק שונים. הראשון שהוא ראה לנכון לאפשר לו לתת שיעורים לציבור הרחב היה [[הרב חיים דרוקמן]]. כמו כן הטיל הרב צבי יהודה בשנת ה'תש"ל (1970) על הרבנים [[הרב אריה שטרן]] ו[[הרב יוחנן פריד]] את הקמתו של [[מכון הלכה ברורה]] לפי חזונו של [[הראי"ה]], על מנת להשלים את המפעל של אביו. גם כיום עומד [[הרב אריה שטרן]] בראש המכון. לרמי"ם ומלמדי אמונה בישיבה מינה הרב צבי יהודה את הרבנים [[הרב צבי ישראל טאו]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב חיים שטיינר]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מיכאל הרשקוביץ]], [[הרב עודד וולנסקי]] ו[[הרב יעקב לבנון]]. עם הזמן שלח הרב צבי יהודה את הרבנים [[הרב חיים דרוקמן]], [[הרב אליעזר ולדמן]], [[הרב דב ליאור]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב צפניה דרורי]] ואחרים, להקים ישיבות נוספות, צעד שהביא להקמתם של מוסדות ישיבתיים דתיים רבים, ותרם גם לחיזוק מעמדה של הישיבה. | ||
בשדה החינוך הקימו בני הישיבה מספר מוסדות חינוכיים בתקופה זו. המוסד הראשון שהוקם בשנת ה'תשכ"ד (1964) הוא "[[ישיבת ירושלים לצעירים]]", שקמה ביוזמתו של [[הרב אברהם שפירא]], שהיה אז מראשי צוות ההוראה בישיבת מרכז הרב. המוסד השני - בית הספר התורני "[[נעם]]", הוקם בראשית שנת הלימודים ה'תשל"ב (1972). מוסד נוסף שהוקם על-ידי אברכי הישיבה ובוגריה מתוך מגמה לחזק את החינוך התורני כבר בגיל הרך הוא "[[תלמוד תורה מורשה]]", שנוסד בשנת תשל"ז (1977). מוסד חינוכי נוסף שהוקם מיד לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], בשעה שצעירים לא דתיים רבים חפשו את זהותם היהודית, הוא ישיבת "[[מכון מאיר]]" [[לבעלי תשובה]]. כל זאת מלבד שבמהלך השנים שלח [[הרב צבי יהודה]] את הרבנים [[הרב חיים דרוקמן]], [[הרב אליעזר ולדמן]], [[הרב דב ליאור]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב צפניה דרורי]] ואחרים להקים [[ישיבות]] נוספות ברחבי הארץ. | בשדה החינוך הקימו בני הישיבה מספר מוסדות חינוכיים בתקופה זו. המוסד הראשון שהוקם בשנת ה'תשכ"ד (1964) הוא "[[ישיבת ירושלים לצעירים]]", שקמה ביוזמתו של [[הרב אברהם שפירא]], שהיה אז מראשי צוות ההוראה בישיבת מרכז הרב. המוסד השני - בית הספר התורני "[[נעם]]", הוקם בראשית שנת הלימודים ה'תשל"ב (1972). מוסד נוסף שהוקם על-ידי אברכי הישיבה ובוגריה מתוך מגמה לחזק את החינוך התורני כבר בגיל הרך הוא "[[תלמוד תורה מורשה]]", שנוסד בשנת תשל"ז (1977). מוסד חינוכי נוסף שהוקם מיד לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], בשעה שצעירים לא דתיים רבים חפשו את זהותם היהודית, הוא ישיבת "[[מכון מאיר]]" [[לבעלי תשובה]]. כל זאת מלבד שבמהלך השנים שלח [[הרב צבי יהודה]] את הרבנים [[הרב חיים דרוקמן]], [[הרב אליעזר ולדמן]], [[הרב דב ליאור]], [[הרב זלמן ברוך מלמד]], [[הרב צפניה דרורי]] ואחרים להקים [[ישיבות]] נוספות ברחבי הארץ. | ||