פרשני:בבלי:ביצה יח א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

ביצה יח א

חברותא[עריכה]

אמר רבה: גזרה מדרבנן,  שמא יטלנו בידו, ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים אל המקוה.
אמר ליה אביי: יש לו בור בחצירו - מאי איכא למימר?
אמר ליה: גזירה בור בחצרו - אטו בור ברשות הרבים.
התינח שבת, ביום טוב שאין איסור הוצאה בדבר שהוא לצורך היום - מאי איכא למימר?
ומשנינן: גזרו יום טוב אטו שבת.
ומי גזרינן?
והא תנן: ושוין, שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן, אבל לא מטבילין.
ואי איתא שגוזרים - נגזור השקה אטו הטבלה!
ומשנינן: ותסברא, אי אית ליה מים יפים - הני מים למה לי למעבד להו השקה?
אלא - בהכרח מדובר כאן דלית ליה מים יפים. וכיון דלית ליה - מזהר זהיר בהו ואין צורך לגזור.
איתיביה מהא דתניא: מערימין ומדלין מים ביום טוב בדלי טמא, והוא טהור מאליו.
ואי איתא שגוזרים, נגזור דלמא אתי לאטבוליה בעיניה, ללא שאיבת מים!
ומשנינן: שאני התם, מתוך שלא הותרה לו להטבילו אלא על ידי דליו - זכור הוא. איתיביה: כלי שנטמא מערב יום טוב - אין מטבילין אותו ביום טוב, היות והיה לו להטבילו מבעוד יום.
אבל אם נטמא ביום טוב - מטבילין אותו ביום טוב.
ואם איתא - נגזור דיום טוב אטו דערב יום טוב!
ומשנינן: טומאה ביום טוב מלתא דלא שכיחא היא, כיון שכולם מטהרים עצמם ערב הרגל.
ומלתא דלא שכיחא - לא גזרו בה רבנן.
איתיביה: כלי שנטמא באב הטומאה, שטומאתו היא מן התורה - אין מטבילין אותו ביום טוב.
אבל אם נטמא הכלי בולד הטומאה, שטומאתו היא רק מדרבנן (שאין כלי נטמא מן התורה אלא מאב הטומאה) - מטבילין אותו ביום טוב.
ואם איתא, נגזור הא אטו הא!
ומשנינן: כלי שנטמא בולד הטומאה והרי הוא שני לטומאה, היכי משכחת לה, אצל מי תמצא שיצטרך לטובלו - הלא רק גבי כהנים הוא שייך. שהכלי השני מטמא את התרומה שיגע בה לעשותה שלישי לטומאה. אבל בחולין אין הכלי, שהוא שני לטומאה, עושה שלישי לטומאה.
ולכן אין לחשוש, היות וכהנים - זריזין הם.
תא שמע, דאמר רב חייא בר אשי אמר רב: נדה שאין לה בגדים טהורים ללבוש אחר שתטהר מטומאתה, ואסור לטבול בגדים ביום טוב, הרי היא מערמת, וטובלת בבגדיה, ובאופן שאינם חוצצים, שאינם מהודקים לגופה, והם נטהרים עמה.
ואם איתא שגוזרים, נגזור שלא תטבול בבגדיה דלמא אתי לאטבולי לבגדיה בעינייהו!
ומשנינן: שאני התם, מתוך שלא הותרה לה להטבילם אלא על ידי מלבוש - זכורה היא.
וכאן חוזרת הגמרא להסביר מדוע אין להטביל כלים בשבת וביום טוב.
רב יוסף אמר: גזרה משום סחיטה.
אמר ליה אביי: תינח כלים בגדים דבני סחיטה נינהו.
כלים דלאו בני סחיטה נינהו - מאי איכא למימר?
אמר ליה: גזרה הני אטו הני.
איתיביה כל הני תיובתא, דלעיל, ושני ליה כדשנינן.
רב ביבי אמר: אין מטבילין ביום טוב ובשבת גזרה שמא ישהא את כליו הטמאים להטבילם בזמנו הפנוי ביום טוב ובשבת, ויבוא לידי מכשול בתרומה טמאה.
תניא כוותיה דרב ביבי: כלי שנטמא מערב יום טוב - אין מטבילין אותו ביום טוב, גזרה שמא ישהא.
רבא אמר: אין מטבילין מפני שנראה כמתקן כלי.
ופרכינן לרבא אי הכי, אדם נמי לא יטבול מפני שנראה כמתקן!? ומשנינן: אדם - נראה כמיקר, כיורד לרחוץ להצטנן.
הא תינח כשטובל במים יפים, שפיר נראה אדם כמיקר.
אך אם הוא טובל במים רעים - מאי איכא למימר?

דרשני המקוצר[עריכה]