פרשני:בבלי:בכורות ל א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בכורות ל א

חברותא[עריכה]

ההוא טבחא דהוה חשוד לזבוני חלב האסור באכילה שנקרא  תרבא דאטמא, שהוא חלב הכליות שעל הירך, במר כנתא, בחזקת חלב טהור הנקרא כנתא.
קנסיה רבא לזבוני אפילו אמגוזי. שלא ימכור אפילו אגוזים.
אמר ליה רב פפא לרבא. ואמרי לה, רב אדא בר אהבה לרבא: כמאן סבירא לך, כרבי יהודה.
אי כרבי יהודה, אפילו מים ומלח נמי בעית למקנסיה.
ואי כרבי שמעון הא לא קניס אלא בדבר האסור, ובאותו איסור עצמו. וזה מכר חלב וקנסתו באגוזים.
ומבארינן: לעולם סבירא לי כדאמר רבי שמעון. ובאיסורא דגופיה קנסינן ליה, וגם קנס זה הוא בדבר שיש לו שייכות לאיסור שמכר.
וההסבר הוא: סתם דרדקי - גרו באמגוזי, נמשכים אחרי אגוזים. ואזיל ומשבש לבני טבחי, וגרו להו באמגוזי. שמושך ומפתה את בני הטבחים באמצעות אגוזים, שיגנבו מאביהם, ומייתו ליה, והם מביאים לו תרבא דאטמא, חלב "דאטמא" שאסור באכילה, והוא מוכרם ב"מר כנתא" בתורת חלב כשר לאכילה.
ולכן, מכיון שהאגוזים הם האמצעי שעל ידו נגרם האיסור, קנסו רבא שלא ימכור אגוזים.
מתניתין:
החשוד על השביעית, אינו נעשה בכך להיות חשוד על המעשרות. ובשנה שאינה שנת שמיטה מותר לקחת ממנו תבואה, ויעשרנה מספק כדין "דמאי"  22 .

 22.  ברעק"א על המשניות הקשה הא אפילו בלוקח מן ה"חשוד" על המעשר אינו מעשר אלא בתורת "דמאי" שהרי הוא ספק משום דרוב עמי הארץ מעשרין. עיי"ש.
החשוד על המעשרות, אינו חשוד על השביעית.
החשוד על זה, ועל זה, על השביעית, ועל מעשרות, הרי הוא חשוד אף על הטהרות, למכור אוכלין טמאים בחזקת טהורים. ואינו נאמן אפילו על טומאה שהיא מדרבנן. כגון טומאת ידים. דאם נחשד על דאורייתא על דרבנן כל שכן.
ויש מי שהוא חשוד על הטהרות, שאינו נזהר בטומאה דרבנן, ואינו חשוד לא על זה ולא על זה, לא על שביעית ולא על מעשר.
זה הכלל: כל החשוד על הדבר - לא דנו ולא מעידו. שאינו נאמן לדון ולהעיד בדבר שנחשד עליו  23 .

 23.  ועיין תוי"ט שהקשה מהו לשון "זה הכלל", שהרי אינו כולל את הדינים הקודמים.
גמרא:
והוינן בה: מאי טעמא החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות?
ומבארינן: שביעית לא בעיא חומה. אין צריך לאוכלה בתוך חומת ירושלים, ולכן מזלזל בה. אבל מעשר שני כיון דבעי חומה, שאסור לאוכלו חוץ לירושלים, חמירא ליה.
שנינו במשנה: החשוד על המעשר אינו חשוד על השביעית.
מאי טעמא?
ומשנינן: מעשר אית ליה פדיון. אבל שביעית, כיון דקא מיתסרא ליה, ולית ליה פדיון - חמירא ליה. וכיון שיש צד חמור בשביעית ממעשר, הוא לא נעשה חשוד על השביעית.
שנינו במשנה: החשוד על זה ועל זה חשוד על הטהרות:
ומבארינן: כיון דחשוד אדאורייתא כל שכן דחשוד אדרבנן.
שנינו במשנה: ויש שהוא חשוד על הטהרות ואינו חשוד על זה ועל זה:
מאי טעמא?
ומבארינן: נהי דלעבור אדרבנן חשיד, אבל לעבור אדאורייתא לא חשיד. ורמינהו: מי שהוא נאמן על הטהרות הרי הוא נאמן אף על השביעית ועל המעשרות.
ומדייקינן: הא חשיד לטהרות, חשיד נמי לשביעית ומעשרות, ואילו את אמרת דלא חשיד מדרבנן על דאורייתא.
ומתרצינן: אמר רבי אילעי: מתניתין דקתני אין חשוד איירי כשראינוהו שנוהג דיני מעשרות ושביעית בצנעא בתוך ביתו  24 . רבי ינאי ברבי ישמעאל אמר תירוץ אחר: ברייתא, דדייקינן מינה דחשוד לזה ולזה איירי בכגון דהוה הך גברא חשיד אתרוויהו, על הטהרות ועל שביעית ומעשר. ואתא קמי רבנן, וקביל אתרוויהו להזהר בשניהם.

 24.  ועיין תוד"ה מתניתין.
והדר איחשד אחד מנייהו, שחזר לסורו באחד מהם, ואפילו בטהרות. דאמרינן: מיגו דחשיד אהא חשיד נמי אאידך. שהיות ובעבר הוא כבר נחשד על שניהם, לכן עתה הוא חוזר להיות כבתחילה ואינו נאמן על שניהם. אבל סתם החשוד על זה אינו חשוד על זה.
אמר רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי עקיבא סתימתאה  25 .

 25.  שנקרא כן משום שהרבה משניות בש"ס שהן "סתומות" - ללא שם התנא, הן דברי רבי עקיבא.
אבל חכמים אומרים: מי שהוא חשוד על השביעית חשוד אף על המעשר.
והוינן בה: מאן חכמים? דסבירא להו דהחשוד על השביעית חשוד אף על המעשר.
ואמרינן: רבי יהודה! דבאתריה דרבי יהודה, שביעית חמירא להו!
ומנלן דחמירא להו?
דההוא דהוה קרי לחבריה, שכינה שם גנאי לחבירו, וכינהו דיירא בר דיירתא, גר בן גיורת.
אמר לו השני: תיתי לי, שכר טוב מגיע לי, דלא אכלי פירות שביעית כוותך! וזה היה במקומו של רבי יהודה. ומזה שהאשים את חבירו בדבר זה, שמע מינה חמירא להו שמירת דיני שביעית. ולכן, אם על האיסור החמור הוא חשוד, על הקל לא כל שכן.
איכא דאמרי: אמר רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי עקיבא סתימתאה.
אבל חכמים אומרים: חשוד על המעשר הוא חשוד על השביעית.
ומאן חכמים?
רבי מאיר היא, דאמר חשוד לדבר אחד הוי חשוד לכל התורה כולה. (והגמרא בהמשך מביאה את דברי רבי מאיר).
רבי יונה ורבי ירמיה, שהיו תלמידי רבי זעירא. ואמרי לה, רבי יונה ורבי זעירא תלמידי רבי יוחנן, היו חולקים בלשונות אלו - דלעיל.

דרשני המקוצר[עריכה]