פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט לט ג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט לט ג

סעיף ג[עריכה]

במה דברים אמורים, בשלא קנו מידו. אבל אם קנו מידו שהוא חייב לו מנה, הרי אלו כותבים ונותנים אף על פי שלא אמר להם: כתבו, שסתם קנין לכתיבה עומד^א (ב"ב מ,א). ואפילו נשתהא זמן מרובה ואחר כך בא המלוה ותבעם שיכתבו לו, הרי אלו יכתבו ויתנו, ואין צריכים לחוש שמא פרע, וכותבים זמן הקנין, או יכתבו: שטרא דנן איחרנוהו וכתבנוהו (ר' האי,רא"ש). ואפילו מת הלוה קודם כתיבת השטר, אפילו קבע לו זמן ועבר הזמן, יכולים לכתבו אחר מותו. וכן אם מת המלוה, ובאו יורשיו לעדים שיכתבו להם השטר, כותבים להם (בעה"ת לשיטת ר' האי). ויש חולקים ואומרים דאי משך מילתא טפי משלשים יום, אין כותבין, ואם קבע לו זמן לפרעון, אין כותבין אחר אותו זמן, דחיישינן שמא פרע^ב (עיטור,רמב"ן). הגה: וכל שלא אמר: כתבו וחתמו אע"פ שכתבו בשטר, אינו אלא כפנקס בעלמא (תשובת רשב"א סי' אלף רי"א). מיהו י"א דאם נתקיים, דנין על פיו^ג (ד"מ במהרי"ו). וע"ל סימן מ"ו סעיף י'. והא דבעינן דצריך לומר: כתבו וחתמו, היינו כשמתחייב עצמו, אבל כשמוחל דבר לחבירו, או פטרו, אין צריך (בעה"ת). וע"ל סימן פ"א סעיף כ"ט.

א. סתם קנין לכתיבה עומד – האם כותבים שטר עם אחריות?

נ"י ב"ב^[1]: אין כותבים אחריות. אמנם אחריות טעות סופר אך לא טעות לווה, כלומר, כשלא כתוב בשטר אנו תולים שהסופר שכח לכתוב, אך אם שמענו שהלווה לא ביקש מהסופר איננו אומרים שמסתמא רצו בכך ושכחו.

רמב"ן,נ"י ב"מ,ש"ך סע' ד: כותבים גם אחריות. מסתמא כוונתם היתה שיהיה שיעבוד, כיוון שלא שדי איניש זוזי בכדי. וכתב הש"ך שכן דעת הב"י בסי' קכט ושכן נראה מב"מ יד,א. ועיין בסיכום לסימן קכט,ו שהב"י דחה את הבנת הנ"י בר' האי, וכתב שר' האי כתב זאת רק לגבי ערב (כחילוק הסמ"ע, אך מטעם אחר. עיין שם), והשו"ע שם הביא את שתי הדעות לגבי ערב.

סמ"ע סע' ד: יישב את הסתירה בנ"י, שבב"ב מוסב על ערב ודוקא בערב אין כותבים אחריות, אך בלווה שיש לו הנאה מההלוואה מסתמא כוונתו לשעבד נכסיו, ומשמע שכן פסק הסמ"ע. הש"ך דחה שמשמע מלשון הנ"י שאינו עוסק רק בערב.

ב. כתיבת שטר לאחר זמן: ר' האי,רא"ש: יכולים לכתוב אפילו לאחר זמן מרובה, ואין צריכים לחוש שמא פרע, כיוון שהלווה יודע שהיה קנין ואפשר לכתוב שטר וא"כ עליו להיזהר ולפרוע בעדים או לבקש שובר, ואם לא עשה כן הפסיד עצמו. בכתובות כ,א נאמר: כותב אדם עדותו על שטר ומעיד עליה אפילו אחר כמה שנים. ר' האי פירש שיכול לכתוב השטר אפילו אחר כמה שנים, שאר הראשונים פירשו שיכול לכתוב ולאחר כמה שנים להיסמך על כתבו ולהעיד על פיו, וכן פירש הרא"ש אולם הוא קיבל את דינו של ר' האי להלכה.

עיטור,רמב"ן: רק תוך זמן הפרעון אפשר לכתוב, ובסתם מלווה אפשר תוך שלושים יום, ובמקרים אלו אפשר אף אם כבר מת המלווה או הלווה. בעה"ת למד מדבריהם שה"ה לשיטת ר' האי שאין חילוק בין אם מתו או לא.

שו"ע: סתם כר' האי וי"א כעיטור. הש"ך הקשה לגבי תוך שלושים יום שהעיטור הודה שאפשר לכתוב משום שסובר שבסתם מלווה אינו נאמן תוך שלושים יום לטעון פרעתי, אך לפי פסיקת השו"ע בסו"ס עח היה לו לכתוב שי"א שיכול לכתוב רק תוך הזמן במקרה שקבע זמן אך בסתם מלווה אינו יכול לכתוב לאחר זמן אפי' תוך שלושים.

ש"ך: כר' האי.

ג. שטר שלא מדעת המתחייב: שו"ת רשב"א: אינו אלא כפנקס בעלמא.

מהרי"ו: דייק מהמהר"ם^[2] ששטר שאינו כתיקון חכמים אע"פ שאין לזה תוקף של שטר מ"מ יש לזה תוקף של עדות. המהר"ם כתב שדברי הגמרא בכתובות כ,א - כותב אדם עדותו על שטר ומעיד עליה רק אם זוכר מעצמו – נאמרו דוקא בשטר שנכתב ע"י אדם אחד אבל אם שני עדים חתומים על השטר ונכתב מדעת שניהם הוי שטר גמור, ולמד מכך על שטר ללא קנין.

רמ"א: הבין שהמהר"ם והמהרי"ו חולקים על הרשב"א וסוברים שלשטר שלא מדעת המתחייב יש תוקף של עדות, והקשה מהירושלמי^[3] שמשמע שאין חילוק בין עד אחד לשניים וא"כ אין לו תוקף של עדות, וביאר שכוונת המהר"ם לשטר מקויים, שאז אין העדים צריכים להעיד בע"פ, ולכן הוא מועיל אע"פ שאינם זוכרים את העדות ואין השטר כתיקנו.

ש"ך: המהר"ם והמהרי"ו אינם חולקים על הרשב"א אלא הם עוסקים בשטר שנכתב גם מדעת המתחייב, שהרי המהר"ם כתב "נכתב מדעת שניהם", והמהרי"ו עוסק בשטר שאין בו קנין וכד' שאז אינו כתיקון חכמים (שהרי אם אינו מדעת המתחייב זהו פסול מהתורה "מפיהם ולא מפי כתבם" ולא מתיקון חכמים).

הודאה בפני שניים בנפרד: שו"ת רשב"א,ב"י: דברי הגמ' שהודאה בפני שניים הם אפי' כשאינם ביחד אלא זה אחר זה.

ש"ך סע' ד: כוונתם לחדש שאם אמר לכל אחד מהם כתוב - יכולים לכתוב, אמנם עצם הדין שהוי הודאה וגובים מיניה הוא פשוט ומפורש בש"ס בסנהדרין.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]