פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט מב טו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף טו[עריכה]
היה כתוב בו חשבון סתם, הולכים אחר המנהג שרגילים לעשות בו באותו מקום סכום חשבונם; כההוא שטרא דכתיב ביה: שית מאה וזוזי, דאיכא לספוקי בשית מאה איסתרא וזוזא, או בשית מאה זוזי וזוזא, דאמרינן שיתן לו שית מאה איסתרי, שהוא פחות. אבל אין לספק בשית מאה פרוטות, לפי שאין עושים סכום חשבון מפרוטות (ב"ב קסו,ב). לשון שרגילים לכתוב בשטרות, אף על פי שאינו מתיקון חכמים, אלא לשון שנהגו ההדיוטות לכתוב במקום ההוא, הולכים אחריו (ב"מ קד,א); ואפילו לא נכתב, דנין אתו כאילו נכתב (רא"ש,רשב"א). הגה: וה"ה תקנות הקהל, או דבר שהוא מנהג העיר (רמב"ם פ' כ"ג דאישות). מי שמגדל יתום בתוך ביתו, וכתב עליו בשטר בני, או היתום כתב על המגדלו: אבי, או: אמי, לא מקרי מזוייף, וכשר, הואיל וגדלוהו ראוי לכתוב כך (תשובת מיימוני סוף משפטים סימן מ"ח).
דורשים לשון הדיוט אע"פ שלא נכתב כאילו נכתב:
ש"ך – דוקא כשידוע שכותב השטר ידע מהמנהג, ואמנם במקום שלא רגילים לכתוב את המנהג בשטר אומרים שמסתמא ידע מהמנהג, אולם במקום שרגילים לכותבו יתכן שבמקרים שראה שעשו כן חשב שעשו כן רק משום שכך כתבו בשטר ולא משום שיש מנהג, ולכן אין ללכת במקרים אלו אחר המנהג עד שיוודע שידע מהמנהג. בכך מיישב הש"ך רמב"ם שנתקשה בו הב"י. הרמב"ם סובר שאין בידינו כח לתקן שיגבו מטלטלין מהיורשים, ולכן יפה עושים אלו הכותבים במפורש בשטר שיגבו מהיתומים, ואם לא כתבו, אפשר לגבות רק אם ידוע שידעו מתקנת הגאונים. הב"י התקשה, שהרי דורשים לשון הדיוט, ולפי הש"ך מיושב.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.