פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט מב יב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יב[עריכה]
כתוב בשטר: סלעים, מלוה אומר: חמש, ולוה אומר: שתים, נותן לו שתים, ונשבע לו היסת על השאר (ב"מ ד,ב); ואי תפיס, מפקינן מיניה (מ"מ).
מיעוט רבים: מ"מ,שו"ע: שטר שכתוב בו דינרים סתם, גובה בו רק שניים, ולא מועילה תפיסה ביותר מכך.
בשובר: בעה"ת,שו"ע סי' נד: שובר שכתוב בו שפרע דינרים מבטל כל השטר שיש נגדו.
ש"ך: מקשה שלפי סברת המ"מ צריך לפטור אותו רק משניים, אע"פ שהוא המוחזק, כיוון שמיעוט רבים פירושו בודאות שניים ולא מספק. ומיישב ע"פ בעה"ת שחילק בין שטר הלוואה לשובר, שבשטר הלוואה מכיוון שיודעים העדים שיד בעל השטר על התחתונה לפי שהוא המוציא, ודאי כתבו כן בגלל שידעו שאכן חייבים לו רק שניים, אולם בשובר יודעים שהוא המוחזק וידו על העליונה, ולכן כותבים כן רק כשיודעים שפרע הכל.
כשכתוב 'סלעים דאינון' ונמחק הסכום: סמ"ע: לכאורה כאן צריכה להועיל תפיסה, כי כאן זהו ספק, אך צ"ע כי מהב"י לא משמע כך, שכן דייק שהטור סובר כמ"מ מכך שכתב את ההלכה שתפיסה מועילה דוקא לפני ההלכה שלנו, וא"כ דיוק זה נכון גם לגבי ההלכה של נמחק, המובאת בסעיף הקודם (כי הטור כתב זאת גם לפני הסע' הקודם).
ש"ך: בנמחק לא מועילה תפיסה מטעם אחר, לפי שאנו חוששים שכל אדם ימחק ואז יוכל לתפוס יותר ממה שהיה כתוב בשטר, ולכן תמיד במחיקה דנים להרעת כח המוציא האוחז בשטר[1]. מדברי הסמ"ע והש"ך עולה כי הטעם של המ"מ הוא שמיעוט רבים שניים לא מצד ספק, אלא מסתמא זוהי כוונת השטר. אמנם הבני שמואל[2] הביא שמשמע שהתוס' בב"מ קג,א לגבי אושלן מרא לפרדסאי חולקים על המ"מ, ולבסוף יישב שנראה שכאן אף הם יודו, לפי שאם נאמר שרשאי לתפוס יוכל לתפוס כמה שרוצה ואין לדבר סוף. לפי סברתו פשוט שאף במקרה של נמחק אינו יכול לתפוס, שכן אין לדבר סוף.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.