פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט מג ח

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט מג ח

סעיף ח[עריכה]

במה דברים אמורים שגובה מבני חורין, כשלא הקדימו העדים זמנו בכוונה. הגה: (טור בשם י"א ור"נ פ"ק דר"ה בשם הרז"ה ור' שמשון פ' בתרא דשביעית וברטנורה שם ובעה"ת ריש שער נ"ו) וי"א דהעדים נאמנים בזה, אע"פ שכתב ידן יוצא ממקום אחר. והוא הדין בכל טעות שהעדים מצויים לטעות בו, העדים נאמנים לומר שטעו (ר"ן ריש ר"ה). ויש חולקים (עיין בטור שתי הדעות). אבל אם הקדימוהו בכוונה, ודאי אפילו מבני חורין אין גובין, שהרי העדים פסולים, שחתמו שקר (רא"ש).

נאמנות העדים: ירושלמי: מי מודיע [שהשטרות מוקדמים]? הן הן עדיו... הכא יכלי למימר על זה חתמנו על זה לא חתמנו.

רז"ה^[1]: מדובר אפילו כשכת"י יוצא ממקום אחר. ומכאן אנו למדין שכל טעות שהעדים מצויין לטעות בו נאמנים, ואין בזה משום חוזר ומגיד, וסיים שצריכים בשביל כך בי"ד הגדול.

ר"י,רא"ש,רמב"ן: כשכת"י יוצא ממק"א אינם נאמנים לומר שלא שמו לב לזמן. הרמב"ן מבאר שבירושלמי מדובר שאין כתב ידם יוצא ממקום אחר. הראשונים הביאו מקרים שונים בהם נאמנים העדים: רמב"ן - כשאין כת"י יוצא ממק"א נאמנים במקרה שטוענים שחתמו ללווה ללא שהיה המלווה איתו, וחשבו שילווה מייד, ובסוף לווה רק לאחר זמן, ואמנם אסור להם לחתום כך מלבד בשטרי אקנייתא, אך אם לא ידעו זאת אינם נחשבים רשעים הנפסלים לעדות. תוס' – אף כשכת"י יוצא ממק"א נאמנים אם יביאו עדים שהיו אנוסים מחמת נפשות. ריב"ש – אף כשכת"י יוצא ממק"א נאמנים לומר שטעו בעיבור החודש.

רמ"א: הביא שתי הדעות.

ש"ך בשו"ע סע' הבא: כרמב"ן שאינם נאמנים. עיין עוד בסיכום על סימן עא,יד.

ש"ך: מדברי הרמ"א משמע שר"י ודעימיה חולקים ע"כ שבדבר שמצויים לטעות בו נאמנים לטעון שטעו גם אם כת"י יוצא ממק"א, אך הש"ך הוכיח שגם הם מודים בכך, ולא נחלקו אלא ע"כ שיכולים לטעון שלא הרגישו שהתאריך מוקדם, ותמה על הרמ"א וסיים שצריך לדחוק שדברי הרמ"א "ויש חולקים" מוסבים רק על הרישא. הש"ך הוכיח מלש' הר"ן שאף הרמב"ן מודה בכך, וכן מוכח מב"ב קסח,א לגבי ר' ירמיה שטעה בזיהוי האשה משום שצורבא דרבנן לאו אורחיה למידק במראה אשה, וודאי גם ר"י והרא"ש מודים בכך.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]