פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט מג טו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף טו[עריכה]
כל שטר הבא לפנינו, אנו תולין שנמסר בזמן הכתוב בו, חוץ מהיכא דאיתרע, כגון שנפל, דכיון דאתייליד ביה ריעותא, אינו יכול לגבות בו עד שיביא ראיה שבא לידו בזמן הכתוב בו (ב"מ יב,ב), אם אין בו קנין (ב"י).
סמ"ע: השו"ע לשיטתו שלא פוסקים כאביי שזכין לו עדיו בחתומיו, שהרי לאביי אין נפק"מ מתי בא השטר לידו. ונתקשה למה הטור כתב הלכה זו, הרי הוא פסק כתוס' והרא"ש שפסקו כאביי.
ש"ך: מדובר כאן על שטרות כמו גט שהוא שטר חובה, שגם לאביי לא אומרים בו זכין לו עדיו בחתומיו.
מדוע לא חוששים שנפרע (הואיל ואיתרע בנפילה)?
סמ"ע: מדובר בסעיפנו שהמלווה עצמו מצאו, וחוששים לפרעון רק אם נפל מידו ונמצא ע"י אחר ולא כשהוא עצמו מצאו. גם כשהמלווה מצאו חוששים שהשטר מוקדם (כיוון שאיתרע ונפל).
ש"ך: מדובר בסעיפנו שאחר מצאו, אחרת גם לא חוששים שהשטר מוקדם, אלא שבסעיפנו מדובר על שטרות כמו גיטין שבהן לא שייך חשש פרעון.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.