פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט מג כג

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט מג כג

סעיף כג[עריכה]

ראובן ושמעון שיש לכל אחד מהם שטר על לוי, בשל ראובן כתוב: בחמש בניסן, ובשל שמעון כתוב: בניסן, סתם, ואין ללוי אלא שדה אחת שאין בה כדי חובות שניהם, נותנים אותה לראובן, דשמא שטרו של שמעון היה בסוף ניסן. וכן אין שמעון יכול לטרוף מלקוחות שקנו מלוי מאייר ואילך, שיאמרו לו: זמנך מאחד בניסן, והנחנו לך מקום לגבות חובך, והוא אותו שדה שגבה ראובן, כי שלא כדין גבה, שאתה מוקדם לו. לפיכך אם יכתבו הרשאה זה לזה, יגבו מלקוחות שקנו מאייר ואילך (כתובות צד,ב).

שני לקוחות: ר"ן בשם רשב"א – שני לקוחות שאחד זמנו בה' ניסן ואחד בניסן סתם, הבע"ח גובה מזה שזמנו סתם, כיוון ששניהם משועבדים והדין שיש להיפרע מהאחרון שקנה הוא רק תקנה, ולפיכך על זה שאין זמנו מבורר להוכיח שהוא קדם.

בעל חוב ולוקח: רא"ה: בע"ח שזמנו מבורר בה' בניסן ולוקח שזמנו בניסן סתם, יכול הבע"ח לגבות ממנו.

רעק"א: צ"ע מאוד על כך, כיוון שכאן יש ספק אם הוא בכלל משועבד, ואין זה דומה לשני לווים שודאי לשניהם יש שיעבוד, וכן משמע מהרשב"א שנימק לגבי שני לוקחים שבעיקרון שניהם משועבדים.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.