פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט מו כ
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כ[עריכה]
(ר"נ שם) דיינים החותמים לקיים השטר, חותמים, אעפ"י שלא קראוהו (כתובות קט). ודוקא מה שיש בגוף השטר אין צריכים לקרות, אבל מ"מ צריכים הם לראות מי הם המלוה והלוה, כדי שלא יהיו קרובים לדיינים ולא לעדים המעידים בפניהם (ר"ן). ויש אומרים שאין צריך לקרותו כללא (שו"ת רשב"א). (ובלבד שיכתבו מי הם עידי הקיום, שאם יהיו פסולים למלוה ולוה, יכולים להכיר אח"כב) (נ"י בשם ריטב"א).
א. קריאת השטר: גמרא: אין הדיינים צריכים לקרוא.
ר"ן,ריטב"א: אינם צריכים לקרוא את הכתוב בגוף השטר אך עליהם לראות מיהם בעלי הדין, כדי לוודא שאינם קרובים של עדי הקיום.
שו"ת רשב"א: אינם צריכים לקוראו כלל. הרשב"א הוכיח מכך שעדי הקיום יכולים להיות קרובים לבעלי הדין, אחרת היה לדיינים לקרוא השטר כדי לוודא שהעדים המקיימים אינם קרובים של בעלי הדין. הר"ן דחה שצריכים מ"מ לראות מיהם בעלי הדין. הריב"ש הוסיף ליישב שאף אם אינם צריכים לקרוא כלל, מיהו אם נודע שהם קרובים פסול.
שו"ע: סתם כר"ן וי"א כרשב"א. ובבה"ב כתב שגם מסתימת הרמב"ם משמע כרשב"א שאינם צריכים לקרוא כלל, אך לכתחילה יש לחוש לדברי הראשונים החולקים.
ב. כתיבת שמות עדי הקיום: ש"ך – לדעת הריטב"א והר"ן שצריך לקרוא מיהם בעלי הדין, יכולים להסתפק בכתיבת שמות עדי הקיום במקום לבדוק את הקירבה בעת הקיום, אולם לדעת הרשב"א אין צורך בכתיבה כלל, והרמ"א ערבב הדברים.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.