פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט נח ג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט נח ג

סעיף ג[עריכה]

אמר לו הלוה: הלא שטר חוב זה דמי שור שלקחתי ממך הוא ואתה גבית דמי בשרו, ואמר לו בעל השטר: כן אני גביתי דמיו אבל מחוב אחר שהיה לי אצלך, הואיל והודה שדמי השור הוא החוב ומדמיו נפרע, בטל השטר (שבועות מב,א) אם יש עדים שפרע לו דמי השור (ר"י מיגש). ויש מי שכתב שאף על פי שאין עליו עדים שפרע מדמיו, ישבע הלוה היסת שפרעו^א (רי"ף,רמב"ם) (והעיקר כסברא הראשונה; אם ידוע שנתן לו קצת הדמים על חוב אחד, לא יוכל לומר על האחרים שהם חוב אחר^ב) (מהרי"ק שורש ק"כ).

א. כשאין עדים שפרע מדמי השור:

ר"י מיגש: המלווה נאמן לטעון סיטראי, כיוון שיש לו מיגו שיכל לומר שאין אלו דמי השור.

רי"ף,רמב"ם: אינו נאמן.

שו"ע: סתם כר"י מיגש ויש מי שכתב כרי"ף וכרמב"ם. ובב"י כתב שנקטינן כרי"ף וכרמב"ם.

רמ"א: כר"י מיגש. ונימק בד"מ שהולכים אחר רוב האחרונים, והם פסקו שלא כרי"ף.

קשה – לדעת הר"י מיגש הגמ' שאמרה שבטל השטר עוסקת במקרה שיש עדים, והרי כשיש עדים שפרע אין מיגו ואינו נאמן אפי' בסתם מלווה, וא"כ מה החידוש בדמי שור?

סמ"ע: החידוש הוא שהשטר בטל לגמרי ולא רק איתרע שטרא. עוד כתב הסמ"ע שמדובר כאן אפי' כשאינם מעידים שפרע מדמי השור אלא מעידים רק שנתן מעות בתורת פרעון, ולשיטת הרא"ש והרמ"א בסע' הקודם, אפי' אם מעידים רק שנתן מעות.

ש"ך: מדובר שהעדים לא יודעים שמכר לו השור ושמכך נוצר החוב וגם לא הלווה עצמו נתן לו את המעות, אלא העדים ראו שהלקוחות נתנו למלווה את דמי השור, והחידוש כאן הוא שאע"פ שיכל לטעון שהשור שלו ושטר החוב שבידו אינו נוצר ממכירת השור אלא זהו חוב אחר, עכשיו שהודה שהחוב נוצר ממכירת השור ויש עדים שקיבל מהלקוחות את דמי השור הריהו מתחייב. אמנם אם אינם יודעים שנפרע מדמי השור נאמן במיגו, ואע"פ שלדעת הרא"ש והרמ"א במלווה רגיל אינו נאמן לטעון סיטראי במיגו דמתנה, שם הטעם הוא שאדם מעדיף לפרוע חובו ולא לתת מתנה, אך כאן שקיבל את המעות מידי הלקוחות ולא מידי הלווה לא שייך טעם זה. עוד כתב הש"ך, שלמ"ד בסע' הקודם שאין השטר בטל לגמרי אלא רק איתרע (רא"ש,ר"ן,רמ"א) הוא הדין כאן, דלא כסמ"ע. וכתב שנראה שגם הרמב"ם מודה לר"י מיגש, וכוונת הרמב"ם היא שמדובר אף כשאין עדים שנתן בתורת פרעון.

ב. כשידוע שנתן קצת דמים על חוב זה: מהרי"ק,רמ"א: אינו יכול לטעון סיטראי על שאר הדמים.

ש"ך: צ"ע, כיוון שלא נמצא כן בשאר פוסקים וגם המהרי"ק צירף טעם זה לטעמים אחרים.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.