פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט נח ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד[עריכה]
מי שנושה בחבירו שני חובות, ופרע לו הלוה סתם, הרשות ביד המלוה לומר: מחוב פלוני לקחתי; ולא עוד אלא אפילו אמר לו לוה בשעת פרעון: הילך מעות אלו בשביל חוב פלוני, ומלוה קבל ושתק, יכול לומר אח"כ המלוה שבשביל מלוה על פה או בשביל חוב אחר תפסם (ר"ן) (ועיין לקמן סי' פ"ג סעיף ה').
הר"ן הוכיח כן מסוגייתנו, שאם לא נאמר כן קשה מדוע נאמן המלווה בטענת סיטראי, הרי עדיין יכול הלווה לומר ששלחם מחמת החוב שבשטר. וכן פסק גם בשו"ת הרשב"א והוכיח כן מכך שהתופס מבע"ח שלא לדעתו מה שתפס תפס, וכן בקידושין יג,א מבואר שהלווה מאשה ואח"כ מקדשה יכולה אח"כ לומר אין שקלי ודידי שקלי, למרות שבשעת הקידושין שתקה.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.