פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט סו לד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף לד[עריכה]
גם במוכר שטר חוב אמרינן אחריות טעות סופר הוא. לפיכך אם בא בעל חוב (של מוכר) וטורף זה החוב, או שבא אחד והביא ראיה ששטר זה שלו, או שלקח מהמלוה תחלה, וכל כיוצא בזה, חוזר הלוקח וגובה מהמוכר מדין אחריותא. ואם הוציא הלוה שובר ששטר זה פרוע או שמחל לו המלוה קודם לכן, הרי זה מקח טעות, והמעות חוזרים. ואם היה הלוה עני בשעת מכירה, בכלל אונאה הואב אם מכרו ביותר מדמי שוויו. ואין לשטרות אונאה. ואם העני אח"כ ואינו יכול להוציא ממנו כלום, אין זה בכלל אחריות, דמזל דידיה גרם (בעה"ת בשם רמב"ן).
א. בבע"ח שטורף גם הרמ"א מודה שגובה את כל הסכום הנקוב בשטר כיוון שנהנה בכל הסכום, שהרי בעל חובו נוטל סכום זה במקום לקחת ממנו (ע"פ ד"מ).
ב. היה הלווה עני: רמב"ן,שו"ע: בכלל אונאה הוא ואין לשטרות אונאה (כלומר, כיוון שהלווה עני מחיר השטר ממש נמוך ומסתמא הלוקח שילם יותר).
מבי"ט,ב"ח: דוקא כשידע הלוקח שהלווה עני, אך אם לא ידע הרי זה מקח טעות.
ש"ך: אף כשלא ידע אין זה מקח טעות כיוון שהיה לו לברר.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.