פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צא ו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ו[עריכה]
אמר החנוני: אתה אמרת לי ליתן לפועליך מנה, והוא כופר ואומר: לא אמרתי לך כלום, נשבע בעל הבית היסת ונפטר. ואם מודה בנ', נשבע שבועת התורה שלא ציוהו אלא חמשים. ואם אמר: חמשים צויתיך ליתן וחמשים איני יודע, מתוך שאינו יכול לישבע, משלםא (רמב"ם).
כשבעה"ב כופר: רמב"ם,שו"ע: בעה"ב חייב היסת.
ר"ן: פטור מהיסת, כיוון שגם אם היה מודה לא היה חייב מיד ממון אלא רק שכנגדו נשבע ונוטל, וא"כ אין כאן כפירת ממון.
סמ"ע: זוהי מחלוקת, ולדעת הרמב"ם שאני מסי' פז ששם גם אם היה מודה היה נשבע ונפטר, וא"כ אין כאן כפירת ממון, משא"כ אצלנו שכנגדו נשבע ונוטל הוי כפירת ממון.
ש"ך: אין כאן מחלוקת. הרמב"ם עוסק דוקא במקרה שהפועלים מודים שקיבלו, וא"כ יש כאן כפירת ממון גמורה, שהרי אם היה בעה"ב מודה היה חייב לשלם.
א. חיובו של בעה"ב: בעה"ת כתב שחייב בגלל שקי"ל שחייבים על דינא דגרמי, והש"ך חלק וכתב שחייב ללא גרמי, לפי שהחנווני הלווה בשבילו ובעבורו, והוי כאילו הוא לווה בעצמו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.