פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכב ה

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קכב ה

סעיף ה[עריכה]

אם כתב: דון וזכי ואפיק לנפשך מחצה או שליש או רביע והמותר שלי, מתוך שהוא דן עמו על חלקו צריך הנתבע לדון עמו על הכל (ב"ק ע,א). ויש מי שאומר דדוקא בכה"ג, אבל אם כתב לו: דון וזכי ואפיק לנפשך מאה דינרים והשאר שלי, איננו מזקיקו לדון עמו אלא על המאה דינרים (ראב"ד).

מקנה שליש: גמרא: אם אמר דון וזכי על שליש, יכול המורשה לדון על הכל.

ב"ח: הטעם שמועיל הוא שככל שיוציא מהנתבע יותר מתרבה שלישו. סמ"ע,ש"ך – דוחים שלפי"ז צריך להקנות דוקא שליש ממה שיצליח להוציא, אך לא מועיל שליש מכל החוב, ולא משמע כן מהראב"ד.

סמ"ע,ש"ך: הטעם הוא שהמילה שליש מתייחסת לכל החוב, וא"כ ע"י הקנאת השליש יש לו שייכות בכל החוב.

רש"ל,ש"ך: הקנאת שליש מועילה לַכּל דוקא כשעשה הרשאה בקנין המועיל, שאז אנו אומרים שהקנה שליש אך הרשה על הכל, אך במלווה וכד' שמועיל רק מצד התקנה אינו נעשה מורשה על הכל, שהרי אנו רואים שהרשהו רק על השליש.

מקנה שליש ממה שיוציא: מהב"ח ומהסמ"ע משמע שהוי הרשאה טובה עבור הכל, ואילו הרש"ל כתב שהוי דשלב"ל ואין קנין מועיל לכך (וכשאין קנין המועיל בשליש, אין ההרשאה מועילה לַכּל, כפי שכתבנו למעלה), ואמנם אם עמד עם הנתבע בדין והוציא ממנו זכה, כמו שהתופס פירות דקל אין מוציאין מידו, אך לכתחילה יכול הנתבע לסלקו. הש"ך יישב ביניהם שהרש"ל עוסק במלווה, וזה הוי דשלב"ל^[1] משום שלהוצאה ניתנה, ואילו הב"ח והסמ"ע עוסקים בתובע פקדון או קרקע, שאינם נחשבים דשלב"ל כיוון שהם בעין כעת.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]