פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכב ו

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קכב ו

סעיף ו[עריכה]

המרשה את חבירו, כל ההוצאותא שיוציא המורשה על דין זה, המשלח חייב בהם (וע"ל סי' שע"ה ס"ד), שכך כותבין בהרשאהב: כל דמתעני לך מן דינא, עלי הדר (ב"ק ע,א). הגה: ואינו אלא שליח בעלמא, ואם רוצה המורשה להחזיק בממון, אינו יכולג, וצריך להחזיר, דאינו אלא שליח בעלמא (שם) (טור). לפיכך אם תבע פקדון מן הנפקד, וטען שנתנו למורשה וחזר והלוה לו עליו, צריך להחזיר לבעל הפקדון, דהרי המורשה אינו אלא שליח בעלמא (הגהות מרדכי דשבועות). ואם ראובן שהיו לו מעות בעיר אחרת והלך שמעון לשם ונתן לו הרשאה לקבל שם המעות ולתת לו תמורתם בעיר ראובן, והלך שמעון וקבלם, ואח"כ בא ראובן לשם ורוצה ששמעון יתן לו מעותיו, הדין עם שמעון (תה"ד סימן שי"ג).

א. הוציא יותר ממה שקיבל: סמ"ע: בכל זאת חייב לשלם לו כל ההוצאות.

רש"ל,ש"ך: אמנם אם שכר אותו בתנאי שיוציא ממון מיד הנפקד, אין צריך לשלם לו.

ב. כשלא כתב כל דמתעני וכו': הב"י והסמ"ע שואלים, הרי לכאורה במקרה זה כ"ש שצריך לתת לו כל ההוצאות שהרי אם היה רוצה היה מחזיק בכולו. ועונים שמדובר כאן שכבר החזיר את הממון למרשה. הש"ך כתב שאם מודה שהוא מורשה ושלא קיבל עליו המרשה את ההפסדים, ודאי אינו יכול להחזיק בממון, וא"כ מדובר כאן אף שלא החזיר. וכתב שנראה שגם הב"י והסמ"ע מודים לכך, אלא שהם עסקו במקרה שהמורשה טוען שהמרשה קיבל עליו את ההוצאות, וא"כ כל עוד לא החזיר נאמן במיגו שיכול להחזיק. בפשטות זה דחוק להעמיד כך בדבריהם, כי א"כ מדוע נאלצו להעמיד כאן בשכבר החזיר הממון.

עוד כתב הש"ך, שהמנהג היום הוא שאף אם לא כתבו "כל דמתעני וכו'" בכל זאת צריך לשלם את ההוצאות.

ג. להחזיק כשעשו הרשאה בקנין המועיל: ב"י: המורשה יכול להחזיק. הש"ך כתב שנראה שנחלקו הב"י והסמ"ע לשיטתם לגבי מרשה שמת, שלפי הסמ"ע מוות מבטל אפי' הרשאה בקנין המועיל, ואילו לפי הב"י לא. והש"ך סובר בכך כב"י. אולם הש"ך מסיק שמוכח מבעה"ת שהדינים אינם תלויים ואע"פ שמוות לא מבטל א"א לתפוס.

ד"מ,סמ"ע,ש"ך: אינו יכול, כיוון שכתב לו בדרך הרשאה אומדן דעת הוא שרק שוויה שליח.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.