פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קנט ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
גג הסמוך לחצר חבירו, עושה לו מעקה גבוה ד' אמות. אבל בין גג לגג משאר הגגים אינו זקוק לד' אמות, שאין בני אדם דרים בגגות, לפיכך אין בגגות היזק ראיה, אבל צריך לעשות מחיצה בין שני הגגים גבוה י' טפחים, כדי שיתפוס אותו כגנב אם נכנס לרשותו (ו,ב ע"פ הרמב"ם). הגה: וי"א דוקא שהגגין סמוכין זה לזה, אבל אם אויר מפסיק ביניהן, לא שנא אויר רשות היחיד או אויר ר"ה, בעינן מעקה, וכדרך שנתבאר בסמוך (טור ס"א והגהמ"י והמגיד פ"ג משכנים); וכן נ"ל עיקר.
כשאויר ביניהם: גמרא: אמר אביי: שני בתים בשני צדי רשות הרבים - זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו, זה שלא כנגד זה ומעדיף... את חזית לי בין כי קאימנא בין כי יתיבנא... אמר ר"נ אמר שמואל: גג הסמוך לחצר חבירו - עושה לו מעקה גבוה ד' אמות, אבל בין גג לגג לא; ור"נ דידיה אמר: אינו זקוק לד"א, אבל זקוק למחיצת עשרה.
קשה – מדברי אביי משמע שצריך גם בגגות כותל ד' אמות משום היזק ראיה, ומדברי ר"נ משמע שצריך רק מחיצת עשרה כדי שלא יהא נתפס עליו כגנב?
רמב"ם,שו"ע: דברי אביי הם בגגות העשויים לדירה, אך בסתם גגות אין היזק ראייה משום שלא רגילים לעשות שם תשמישים צנועים.
רשב"ם,תוס',רמ"א: דברי אביי הם כשהגגות אינם סמוכים ויש אויר ביניהם שאז אדם אינו מרגיש בביאת חברו ואינו נזהר, ואילו רב נחמן עוסק בגגות צמודים.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.