פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קסג א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קסג א

סעיף א[עריכה]

כופין בני העיר זה את זה, (אפילו מעוט כופין את המרובים^א) (רבינו ירוחם נל"א ח"ו), לעשות חומה, דלתים ובריח לעיר (משנה ב"ב ז,ב); ולבנות להם בית הכנסת; ולקנות ספר תורה נביאים וכתובים^ב, כדי שיקרא בהם כל מי שירצה, מן הצבור (תוספתא,רי"ף,רא"ש). הגה: וה"ה לכל צרכי העיר (עיין בא"ח סי' נ"ה דין שכירות חזן לבני העיר גם סי' נ"ג שם). וכופין בני העיר זה את זה להכניס אורחים ולחלק להם צדקה וליתן בתוך כיס של צדקה (מרדכי פ"ק דב"ב ותשובת מיימוני ספר קנין סימן נ"ט). וע"ל סימן ד' וסימן ו' בני העיר שיש להם דין עם יחיד אם יכולים לדונו, ואם נקראים מוחזקין. דין שכירות למנין, עיין בא"ח סוף סימן נ"ה. ועל הוצאות שהוציאו לבער מסור, כל הדרים בעיר חייבים ליתן לזה (הרא"ש בתשובה כלל ו' סי' כ"א כ"ו וכפול לקמן סי' שפ"ח). כל צרכי צבור שאינן יכולין להשוות עצמו, יש להושיב כל בעלי בתים הנותנים מס ויקבלו עליהם שכל אחד יאמר דעתו לשם שמים, וילכו אחר הרוב. ואם המעוט ימאנו, הרוב יכולין לכוף אותן אפילו בדיני גוים, ולהוציא ממון על זה, והם צריכין לתת חלקם. והמסרב מלומר דעתו על פי החרם, בטלה דעתו ואזלינן בתר רוב הנשארים האומרים דעתן (תשובת מוהר"ם ספר קנין סימן כ"ז והגהת מיי' פי"א דתפלה). ועיין בי"ד סימן רנ"ו אימת חייב ליתן לכיס של צדקה.

א. מיעוט כופים את המרובים: יש לדון אם הרמ"א כתב זאת דוקא כאן, ודוקא בבני עיר המיעוט יכול לכוף על צרכים גדולים, משא"כ בבני חצר ובני מבוי בהם עוסקים סימנים קסא וקסב, וכן רוצה לומר הרב ברוך פז, או שלאו דוקא, והרמ"א שם סמך על דבריו כאן.

ב. קניית ספרים: סמ"ע – היום שספרים מצויים, לא נהגו לכוף לקנותם, אך יכולים לכוף את בני העיר להשאיל זה לזה כדברי הרא"ש בתשובה.

סמכות טובי העיר^[1]:

שו"ת רשב"א^[2]: יש להם כח כבי"ד הגדול שהפקרו הפקר, ויש בידם לתקן אף במקום שיש רווח לאחד והפסד לאחר.

ראבי"ה: לרוב העיר יש סמכות מכח "אחרי רבים להטות", ומכיוון שטובי העיר נבחרו ע"י הרוב הם חשובים כרוב, ויש בידם לתקן אף במקום שיש רווח לאחד והפסד לאחר.

ר"ת: אין לרוב או לטובי העיר כח להכריח את המיעוט כאשר יש בכך הפסד למישהו, אלא רק כאשר כבר תיקנו ביניהם תקנה מרצון כולם או שכבר נהגו בכך, רשאים טובי העיר לקנוס על-כך כמו בבעלי אומנויות. שו"ת רמ"א^[3] - דוקא בתקנה שהיא נגד דין תורה, אך כשאינה נגד דין תורה, כגון מידות ושערים ושכר פועלים, רשאים לתקן אף כשיש הפסד למישהו. מהרי"ק^[4] - כשיש צורך למיגדר מילתא^[5] לכו"ע רשאים לתקן אף כשיש הפסד למישהו.

רמ"א סי' ב: נוהגין בכל מקום שטובי העיר בעירן כב"ד הגדול, מכין ועונשין, והפקרן הפקר כפי המנהג ואע"פ שיש חולקים מכל מקום הולכין אחר מנהג העיר. כלומר, המנהג הוא ללכת אחר טובי העיר, וכן מבואר בשו"ת הרמ"א (סי' עג) שהעיקר לדינא כר"ת אלא שהמנהג ללכת אחר טובי העיר, והולכים אחר המנהג אא"כ הוא מנהג רע. לפי"ז מקור הסמכות היום של טובי העיר הוא מנהג המדינה. ובשו"ת דברי חיים^[6] כתב שראוי לקיים מנהג זה שאל"כ יתבטלו ויפרדו כל התקנות הנהוגות בישראל בדי"מ, ואין להשגיח בזה על איזה אנשים כי פיקוח הרבים דוחה הכל.

נוב"י^[7] – דוקא כשהמנהג קבוע וידוע בעיר שהולכים אחר טובי העיר, אחרת אין להם כח, ובמקום ספק – על טובי העיר להביא ראיה שכן הוא המנהג.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]