פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קעא ט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ט[עריכה]
אחד השוכר מחבירו מקצת שדה, או חצר שאין בה דין חלוקה; או שנים ששכרו מקום אחד בשותפות, כל אחד מהם יכול לכוף את חבירו ולומר לו: או שכור ממני חלקי או השכר לי חלקך. ואם יש בה דין חלוקה, חולקין (רמב"ם). (ויש חולקין וסבירא להו דלא שייך חלוקה בדבר השכור לזמן (טור). ועיין לקמן סימן שי"ו סעיף ב').
גא"א בלקוחות: ר"י מיגש: דין גא"א שייך רק ביורשים ולא בלקוחות.
רמב"ם,רא"ש,ר' האי,שו"ע: אף בלקוחות.
חלוקה בדבר שכור: רמב"ם,שו"ע כאן: חולקים, אם יש בו כדי חלוקה. יכול לומר סבור הייתי שאני יכול לקבל, וכעת אני רואה שלא.
שו"ת רא"ש,שו"ע שטז,ב,רמ"א כאן: לא חולקים.
טור: אי אפשר לכוף לחלוק במחיצה דבר שאינו שלהם.
סמ"ע: מיישב הסתירה בשו"ע שכאן מדובר במקום שאין היזק ראייה ובחלוקה ללא מחיצה, ובסימן שטז במקום שיש היזק ראייה ובמחיצה ואז לא חולקים כיוון שאינו יכול לכפותו להוציא הוצאות, והרמ"א הבין שהרמב"ם והשו"ע כתבו כן אף כשיש מחיצה ולכן כתב שיש חולקים.
ש"ך: כשיש היזק ראייה ודאי כופים, אלא בסימן שטז מדובר שגילה דעתו שאינו מקפיד על היזק ראייה אלא שטוען שלא נוח לו באדם אחר, ולכן אינו יכול לכפות[1].
מוכח מהסמ"ע ומהש"ך שהבינו שהרמ"א כאן והשו"ע לקמן פוסקים כן מטעם הטור שהבעיה היא מצד המחיצה, אולם הגר"א מציין שטעם הרמ"א כאן הוא שכיוון ששכרו יחד קיבלו עליהם, ולא אומרים סבור הייתי וכו' (דעת הראב"ד לגבי גא"א), ולפי"ז דברי הרמ"א מוסבים וחולקים על דין גא"א שברישא ולא על דין החלוקה שבסיפא[2].
גא"א בדבר שכור: רמב"ם,שו"ע: אפשר לכוף.
ראב"ד: אי אפשר, כיוון שנתרצה בשותפות, וקרוב אני לומר שכן הדין במקח, כל שכן בשכירות. וכן דעת הר"י מיגש, הסובר שאפילו במקח אין גא"א (אלא רק בירושה).
רמ"א: לפי הבנת הגר"א, הרמ"א סובר כראב"ד, אולם לפי הסמ"ע והש"ך השגת הרמ"א היא לגבי המחיצה, וא"כ לא נחלק על השו"ע לגבי גא"א. לכאורה מהשגת הרמ"א בסוף סע' יד משמע כגר"א, שיש כאן מחלוקת לגבי גא"א בשכירות.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ לא ברור לי אם לדבריו אצלנו מדובר שעושים מחיצה וכשיש היזק ראייה ונחלקו השו"ע והרמ"א אם כשיש היזק ראייה כופים על מחיצה, או שכאן מודה לסמ"ע שמדובר כשאין היזק ראייה ובלא מחיצה, והרמ"א הבין שמדובר במחיצה ולכן חלק.
- ↑ א"א לבאר בכוונת הגר"א שהרמ"א בא לחלוק גם על הרישא וגם על הסיפא ולומר שאין כלל יכולת לחלוק שדה (כי לא אומרים "סבור הייתי וכו'"), משום שמצאנו סברא זו בראשונים רק לגבי גא"א ולא לגבי חלוקה רגילה בשדה שיש בה דין חלוקה. לפי הגר"א לשון הרמ"א מאוד קשה, שהרי כתב "לא שייך חלוקה" וכוונתו בכלל לגא"א ולא לחלוקה ממש, ועוד קשה שהגהתו היתה צריכה להיכתב לאחר הדין הראשון. ועוד, שהטור השיג בלשון זו על דברי הרמב"ם כאן, ולכן מסתבר שכוונת הרמ"א לדברי הטור.