פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קעו ט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ט[עריכה]
אחים שהם שותפין, יכול כל אחד למחות בחבירו שלא יקנה דבר לעצמו מהשותפות, אם לא ינכה אותו מחלקו (רא"ש). ואם לא מיחו, וקנו לעצמם, כשבאים לחלוק שמין הבגדים שעליהם כפי מה שהם שוים בשעת חלוקה (ב"ק יא,ב). אבל אם כלו לגמרי או אבדו, אין מחשבין אותם להם (רא"ש). ואם קנו בגדים לנשיהם ולבניהם ולבנותיהם, אין שמין אותם (גמ' שם). במה דברים אמורים, בבגדי חול. אבל בבגדי שבת, שמין להםא (ירושלמי,רי"ף). וגדול האחין, אף במה שקנה לעצמו אין שמין לו (גמ' שם), אבל לכתחלה יכולים למחות בו שלא יקנה (רא"ש). הגה: והוא הדין שאר שותפין שאינן אחיןב (טור ושכ"כ הרמב"ם). מיהו נראה לי דאזלינן בזה אחר המנהג.
א. הטעם ששמים בגדי שבת: רא"ש: כיוון שלא לבושים בהם כעת, וא"כ לא שייך הטעם שאיננו רוצים לביישם ולהביאם לבי"ד.
רמב"ם: אלו בגדים מכובדים ולא עולה על דעת האחרים למחול עליהם.
ש"ך: נפק"מ בין הטעמים אם שמים בגדי שבת של גדול האחים. לטעם הרמב"ם שמים ולטעם הרא"ש אין שמים כיוון שהטעם של ניחא להו דלישתמעו מיליה שייך גם בבגדי שבת. הש"ך נשאר בצ"ע להלכה.
ב. שאר שותפים: הטור הבין שכן דעת הרמב"ם מכך שהרמב"ם דימה אחים לשאר שותפים, אולם בבה"ב כתב שאין מכך הכרע שדיניהם שווים גם לענין מה שעל בניהם ובנותיהם.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.