פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קעו כה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כה[עריכה]
היה להם תביעת ממון עליו ויצא השותף חייב, אם לא היה שותפו בעיר יכול לתבעו פעם אחרת (שם). (וקטן כמאן דליתא בעיר דמי. וי"א דה"ה אשהא) (נ"י בשם הריטב"א). היה בעיר, אינו יכול לתבעו. הגה: ודוקא כשהן התובעין, אבל כשהן נתבעין ואחד טען, אינו מזיק לחבירו כלל, הואיל ולא צוהו לטעון ולדון בשבילוב. ובני העיר בענייני צרכי העיר הם כשותפין, ואם אחד מהם תבע לאחר כולן יודעין באותו תביעה ואינן יכולין לחזור ולטעון (מרדכי פ' מי שהיה נשוי רלט).
א. אשה: ריטב"א,רמ"א: דינה כקטן שנחשבת כאילו אינה בעיר.
רשב"א,ר"ן,ש"ך: אין דינה כקטן. וכתב הש"ך שהרמ"א בכוונה נקט לגבי אשה "וי"א", לפי שלא מסתבר לו כ"כ באשה כמו בקטן.
ב. נתבעים: עיין בסעיף הבא אם הרא"ש והשו"ע חלוקים על המרדכי.
בדבר שאינו מחוסר גוביינא: הרמ"ה כתב שאם תבעום קרקע או שאר ממון שאינו מחוסר גוביינא, אומרים שאם היה השותף בעיר הפסיד. הב"י הבין שהמרדכי חולק ע"כ, ואילו הסמ"ע הבין שהמרדכי והרמ"א כאן עוסקים דוקא במחוסר גוביינא, אך באינו מחוסר מודים, וכ"כ הש"ך בסי' קכב,ט.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.