פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קעו מח

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קעו מח

סעיף מח[עריכה]

שני שותפים שקנו משי, וכשבאו למכרה חסרה מהמשקל, גם זה בכלל הפסד ויחלקוהו ביניהם^א. (וישבע שמעון שלא שלח בו יד ושלא פשע בשמירתו). אחד מהשותפים שהוליך סחורת השותפות למקום אחר למכור, ונשבה ופדאו חבירו מהאמצע ומשכה השותפות, ולא היו מקפידים זה על זה, ומת, יורשי המת נוטלים בתחלה מהאמצע כשיעור פדיון אותו שנשבה^ב (שו"ת רא"ש). הגה: כי אין שותף חייב לפדות חבירו אע"פ שנתפס מכח השותפות (שם והגהות מרדכי דב"ב). ואם יש מנהג בזה הולכין אחריו (תשובת רמב"ן סימן כ' ומהרי"ק שורש כ"ד, וקנ"ה). מיהו אם קבל עסק ותפסו השר עם שאר היהודים, והוצרך לתת מן העסקא בפדיון נפשו, אם דרך העיר לתת מן העסקא, הוי כשאר מס לתת מן העסקא (מרדכי פרק הגוזל בתרא). וכל זה בשותפים, אבל מי ששולח חבירו בעסקיו ונתפס, י"א דאם הלך בשבילו בחנם חייב לפדותו, דהוי ליה עליו כשואל שחייב באונסין (מרדכי פ' האומנים והגהות שניות תסא), ויש חולקין^ג (תשובת רמב"ן סימן כ' ומהרי"ק שורש קל"א). וכן מי ששלח אחר חבירו, וקבל עליו לפדותו מכל הפסד, ונתפס בדרך, אפילו הכי פטור לפדותו, דאונסא דלא שכיח הוא (שם ובית יוסף סימן ר"ז בשם אגודה).

א. משקל חסר: הט"ז מקשה שהשותפים שומרי שכר הם וא"כ על השותף שקנה ושמר לשלם, ועונה שמדובר שסיכמו שההפסדים יהיו לאמצע, ומבאר הרא"ש שגם זה נכלל בכך.

ב. שבי: דוקא לגבי רפואה שאין לה קיצבה אומרים שהוא כמו מזונות ומהאמצע משא"כ בשבי לפי שבעסק שמירת גופו כל אחד שמירתו עליו. וכאן אע"פ שלא תבע את שמעון כל חייו אין בכך ראיה שמחל אלא שרצה להמתין עד שעת חלוקה (סמ"ע).

נשתתפו בדבר ששייך בו עלילה: חת"ס: ודאי נשתתפו על דעת להציל אחד את השני מממון השותפות, ואפילו צריך לשלם מביתו אם אזל ממון השותפות, שהרי הב"ח והש"ך סקי"ג כתבו שבהפסד הבא מהמו"מ יש לשלם מהבית.

ג. כשהלך בשליחותו: הרמ"א כאן הביא מחלוקת בכך אמנם השו"ע בסי' קפח,ו סתם שהמשלח פטור. הסמ"ע חילק ששם מדובר על היזק ממוני ולכן לא שייכת הסברא שהוא כשאול אצלו, והט"ז כתב שקיי"ל כיש חולקים שפטור. החת"ס כתב שנראה שאינם חולקים, אלא המרדכי עוסק כשהשליח נתפס שלא בסיבת המשלח, ואז חייב המשלח מדין שואל בק"ו שאם חייב על אונסי ממונו כ"ש על אונסי גופו, אולם הרמב"ן עוסק בנתפס מחמת השליחות ופטור מטעם מתה מחמת מלאכה כדעת הרמ"ה בסי' שמ,ג.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.