פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קצ יג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יג[עריכה]
לקח שדה שוה מנה במאתים, ונתן לו מקצת דמים, והמוכר נכנס ויוצא לתבוע השאר, הרי זה ספק אם הוא כמוכר שדהו מפני רעתה אם לאו. ולפיכך הרוצה לחזור, משניהם, אינו יכול לחזור; ואם תפס המוכרא ממקח שמכר כנגד המעות שנשארו לו, אין מוציאין מידו. (גמ' שם ע"פ פי' הרמב"ם).
לפי הרמב"ם מדובר במכר שדה ביוקר, והספק הוא שמא עייל ונפיק אזוזי בגלל שהצליח למכור השדה ביוקר ומפחד שהלוקח יחזור בו, וכמו במוכר שדהו מפני רעתה, שעייל ונפיק שמא הלוקח יחזור בו, ולא משום שזקוק למעות.
א. אם תפס הלוקח: סמ"ע: ה"ה אם תפס הלוקח, אלא שהרמב"ם נקט בדוגמא המצויה, שהרי מכר השדה ביוקר, וא"כ מסתמא הלוקח הוא זה שרוצה לחזור.
נתיבות: ללוקח לא מועיל לתפוס. מכיוון שהיה כאן מקח ברור, אין הספק מבטל אותו, ולא מועילה תפיסה אא"כ התופס טוען ברי. במקרה שלפנינו הספק הוא אם המוכר עייל ונפיק בשביל דוחק המעות או שמא יחזור בו הלוקח, וא"כ רק המוכר יכול לטעון ברי.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.