פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קצ יח
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יח[עריכה]
הקונה דבר מחבירו ונתן לו הדמים, וטעה במנין המעות, ולאחר זמן תבעו המוכר ואמר לו: מאה שנתת לי אינם אלא צ', נקנה המקח ומחזיר לו העשרה אפילו אחר כמה שנים, בין בקרקע בין במטלטליםא. (רמב"ם). הגה: מי שהעלילו עליו, וכדי להבריח מכר קרקעותיו וקבל המעות, כשנתבטלה העלילה בטל המקח, אפילו אם נתרצו אחר כך במקח, דמאחר ששטר שעשו בראשונה לא היה כלום, דלא היה רק כדי להבריח, הוה ליה אחר כך שטר מוקדם, ופסולב (ב"י בשם הרשב"ץ).
א. כשעייל ונפיק: הראב"ד כתב שכשעייל ונפיק בטל המקח, ומהמ"מ משמע שהרמב"ם חולק ע"כ, אולם הנתיבות כתב שגם הרמב"ם מודה לכך במקרה שבאותו יום שם לב לטעות ועייל ונפיק, אלא שהרמב"ם עסק במקרה שמצא לאחר זמן.
ב. מבריח: הסמ"ע דימה זאת לאשה המוכרת נכסיה לפני החתונה כדי להבריחם מפני בעלה, אולם הנתיבות דחה ששם צריך להבריח את כל הנכסים, אלא כאן מדובר שאחר שיצאו העדים החזיר לו את המעות (כפי שמופיע הרשב"ץ, שהוא מקור הדין), ולכן הדין נכון גם כשלא הבריח כל הנכסים.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.