פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט ר יא

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט ר יא

סעיף יא[עריכה]

הנוטל כלי מבית האומן על מנת לבקרו, אם היו דמיו קצובים ונאנס בידו, חייב, שהואיל ודמיו קצובים מעת שהגביהו נעשה ברשותו ואין המוכר יכול לחזור בו, והוא שיגביהנו כדי לקנות את כולו, ויהיה אותו חפץ הנמכר חביב על הלוקח. אבל חפץ שהמוכר קץ בו, והוא מבקש ורודף למכרו, הרי הוא ברשות המוכר עד שיפסוק הדמים ויגביהנו הלוקח אחר שפסק. ואם גילה דעתו שאינו חפץ בו, ונגנב או נאבד קודם שיחזירנו, יש אומרים שהוא כשומר שכר, וי"א שהוא כשומר חנם.

ב"ב פח,א: אמר שמואל הנוטל כלי מן האומן ע"מ לבקרו ונאנס בידו חייב, והני מילי דקיצי דמי.

נדרים לא,ב: דוקא בדבר שלוקחין קופצים עליו, שאין הנאה למוכר בלקיחתו של זה.

פי' דמיו קצובים: רשב"ם,רמב"ם: יש לו קיצבה ליתנו לעולם במחיר מסוים.

רמב"ן,רשב"א: דוקא כשקצוב מפי המוכר עצמו. ומספיק שקצב פעם אחת לכל מי שיבוא.

הגבהה ע"מ לקנות: רמב"ם,שו"ע: חייב דוקא כשהגביהו ע"מ לקנותו.

תוס',רא"ש,טור: גם כשלא, כי אנו אומרים שמסתמא היה דעתו לקנותו.

סמ"ע: תמה שהרמ"א לא הביא את דעת תוס' והרא"ש.

כשגילה דעתו שאינו חפץ:

הלוקח כלים לשגרן לחמיו: נדרים לא,ב: תניא כותיה דשמואל, הלוקח כלים מהתגר לשגרן לבית חמיו ונאנסו, בהליכה חייב ובחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר.

המפרש לנדרים: הוא כנושא שכר בהליכה, אך בחזרה פטור לגמרי.

רוב הראשונים,שו"ע קפו: הוא כנושא שכר בשעת החזרה. רש"י - הואיל ונהנה שנתפאר בהם.

↵ הלוקח כלי לבקרו: רמ"ה: נחשב כש"ח בחזרתו. ב"י - או שסבר כמפרש לנדרים או שסבר שיש לחלק מהלוקח כלים לחמיו, כי שם נהנה שנתפאר בהם כדברי רש"י, וכאן לא.

יש אומרים: כש"ש. ב"י - בלוקח כלים לחמיו מדובר שנותן לו את טובת ההנאה על ההתפארות במקרה שאינם רוצים לקבל, ולכן מקרה זה מקביל אלינו שמצד אחד אין הנאת התפארות אך מצד שני גם לא משלם ע"כ.

רשב"ם,רא"ש: נחשב כלוקח וחייב אפילו באונסים. כיון שהגביהו ע"מ לבודקו ולקנותו, הריהו שלו עד שיחזירו.

שו"ע: י"א שהוא כש"ש וי"א שהוא כש"ח.

סמ"ע: תמה שהשו"ע או הרמ"א לא הביאו את דעת הרשב"ם והרא"ש שחייבו אף באונסים.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.