פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רי א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א[עריכה]
אין אדם מקנה למי שלא בא לעולם, לפיכך המזכה לעובר של אחר לא קנה, ואפילו אמר: לכשיולד יזכה. הגה: ודלא כיש חולקין וסבירא להו דאם לא מת או חזר המזכה עד שיולד וקנאו במשיכה, וישנו עדיין ברשות הזוכה, כשיולד אז זכה, אם אמר כשיולד (טור בשם הרא"ש ור"ח), ואם היה בנו, קנה, אפילו לא אמר: לכשיולד, והוא שתהיה אשתו כבר מעוברת בשעת המתנה. (ובן בנו, כאחר דמי) (תשובת הרא"ש כלל פ"ב סימן ד'). וי"א דהא דמזכה לעובר שלו קנה דוקא בש"מ, אבל בבריא לא קנה.
ב"ב קמב,א: אמר רב נחמן: המזכה לעובר לא קנה, לכשתלד - קנה; ורב הונא אמר: אף לכשתלד - לא קנה; ורב ששת אמר: אחד זה ואחד זה - קנה... [קמב,ב] אמר רבי יוחנן: המזכה לעובר לא קנה. ואם תאמר: משנתינו! [רשב"ם - האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה] הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו... והלכתא: המזכה לעובר לא קנה.
רא"ש: הגמרא פסקה שלא קנה בגלל שפוסקים כרב נחמן בדיני, ולפי"ז כשאומר "לכשתלד" קנה.
רי"ף,רמב"ם,שו"ע: לא חילקו בין לכשתלד לסתם, משום שהבינו שהגמרא פסקה שלא קנה בגלל שפוסקים כר' יוחנן, ור' יוחנן לא חילק.
המזכה לבנו העובר: ר' יוחנן: קנה הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו.
רמב"ן: בריא לא יכול, כיוון שלעובר אין זכיה, ובשכ"מ עשו תקנה מיוחדת שמא תיטרף דעתו.
ר"י מיגש,רשב"א: העמידו את המשנה בדף קמ,ב ("האומר אם ילדה אשתי זכר") בשכ"מ אך בריא לא יכול משום אסמכתא, ולכן רק שכ"מ יכול.
רא"ש: גם בריא יכול.
רי"ף: בריא לא יכול. העמיד את המשנה בדף קמ,ב בשכ"מ. בפשטות דעתו כרמב"ן, שכן לדעתו עובר לא יורש וא"כ כ"ש שאינו זוכה.
רמב"ם: יש סתירה. מצד אחד העמיד את המשנה בשכ"מ ומצד שני כתב אצלנו שאין חילוק. הב"ח כתב שהרמב"ם כרמב"ן, אולם הש"ך כתב שסבר שאף בריא מקנה לעובר, אך לקמן מדובר בנותן כסף, ואינו נקנה בחליפין, וכן מדובר באסמכתא ובקנין דברים, ולכן מועיל רק בשכ"מ (כהסבר הר"י מיגש שם).
שו"ע: המזכה לבנו קנה, וי"א דוקא בשכ"מ.
עיין גם בסיכום לסימן רנג,כו.
↵ בתוך מ': עיטור,שו"ע: אפילו בתוך ארבעים יום, אך רק משהוכר העובר.
ריטב"א,ש"ך: דוקא לאחר ארבעים יום, לפני כן מיא בעלמא הוא.
המוריש לבנו העובר: יבמות סז,א: תנן בת ישראל שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה... דברי ר' יוסי... דקסבר עובר במעי אימו זר הוא [כלומר - ואית ליה קניה]... אבל חכמים אומרים יש לו בנים אוכלים בשביל בנים, אין לו אוכלים משום משפחה.
ראב"ד,רא"ש: הלכה כר' יוסי, שהרי קי"ל שאפשר אפילו לזכות לעובר אם הוא בנו, וירושה עדיפא מנתינה. וכן לרמב"ם עובר יורש.
רי"ף,רמב"ן: הלכה כחכמים, ואין להקשות ממזכה לבנו העובר משום שמדובר שם דוקא בשכ"מ אך בריא לא יכול להקנות.
נכד: שו"ת רא"ש,רמ"א: אין דינו כבן.
תרוה"ד,רמ"א רנז: דינו כבן (לענין מוכר לבנו מעכשיו ולאחר מיתה, שלבנו נותן גם את הפירות המחוברים שלא הגיע זמנם להיבצר בשעת מותו). הקצות מציין סתירה זו ברמ"א.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.