פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רנ ג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רנ ג

סעיף ג[עריכה]

בד"א, בנותן מתנה. אבל אם הודה על נכסיו שהם של פלוני, קנה הלה, ואפילו יעמוד זה אינו יכול לחזור בו^א. הגה: אמר: רוצה אני שיהיו מטלטלין לשמעון, הרי זה לשון מתנה. אבל אם אמר: מטלטלין אלו לשמעון, או: יש לשמעון בידי, הוי לשון הודאה (בית יוסף סימן רנ"ב בשם הרשב"א). ואם הקדיש כל נכסיו ולא שייר כלום, או הפקירם או חלקם לעניים, אם עמד נתבטל הכל, כדין נותן מתנה^ב. (ואפילו אם תפסו עניים, מפקינן מנייהו) (ריב"ש סימן ק"ס). ודלא כדברי החולקין. וכן דין הקדש כדין מתנה שיוכל לחזור בו כמו במתנה^ג (טור). אם מכר נכסיו כשהיה שכיב מרע, אם מקצתם מכר ממכרו קיים כבריא; ואם כולם מכר, אם המעות עצמם קיימים, אם עמד חוזר, ואם הוציא המעות אינו יכול לחזור בו^ד.

א. הודאה: ב"ב קמט,א: איבעיא להו שכיב מרע שהודה מהו? ת"ש דאיסור...

רשב"ם: הספק הוא אם הוי הודאה או שאומרים שעשה כן כדי לא להשביע בניו, ופושטים שהוי הודאה.

תוס',רא"ש,ר"ח,שו"ע: הספק הוא במקרה שאנו מוחזקים שההודאה אינה נכונה, האם קונה כמתנת שכ"מ שאם עמד חוזר או שקונה לגמרי, ופושטים מאיסור גיורא שקונה לגמרי, כי אם זה היה בגדר מתנת שכ"מ, לא היה יכול להקנות לבנו כיון דליתיה בירושה.

סמ"ע - מדובר במקרה שאין חשש שהתכוון להשביע בניו, כגון שאמר אתם עדי או שאמר 'תנו'. חשש השטאה אין, כי אין אדם משטה בשעת מותו.

ב. הקדש וכו': הגמרא בב"ב קמח,ב נשארה בתיקו לגבי שלושת המקרים הללו.

רא"ש: מספק לא מבטלים את המתנה. כיון שהיתה כאן מתנה ברורה אלא שרוצים לבטלה מכח אומדנא, לא מבטלים אלא במקום שיש אומדנא ברורה. הקצות מסביר את סברת הרא"ש שדברים שבלב אינם דברים אא"כ הוי דברים שבלב כל אדם, וכשהאומדנא מסופקת לא הוי בלב כל אדם. ראית הרא"ש היא משכ"מ שנתן כל נכסיו, שאם איננו מוחזקים שאלו כל נכסיו, אנו חוששים שיש לו עוד נכסים (ואז גם כשעמד מחוליו אין מתנתו בטילה).

רמב"ם,רמ"ה,ריב"ש,שו"ע: המע"ה ולכן המתנה בטילה. ב"י - יש כאן אומדנא ברורה, שאין אדם עשוי לתת כל נכסיו ולחזר על הפתחים, אלא שאנו מסתפקים אם לדבר מצוה גומר ומקנה. הנתיבות מיישבם מהדין שחוששים שיש לו עוד נכסים (נפסק בסע' י) ששם זה ספק במציאות ואין מבטלים קנין ברור מחמת ספק, אך כאן הספק הוא בכוונתו ובפירוש מילותיו, אם כוונתו אפילו למקרה שיעמוד מחוליו, ובספק בלשון קיי"ל דלא מחית איניש נפשיה לספיקא (אין כונת המקדיש אלא על משמעות הודאי שבלשונו), ועוד שהאדם נאמן על כונתו^[1]. הקצות מיישבם כדברי הרשב"א ששם בגלל שעשה קנין מוכח שיש לו עוד נכסים, כי לולא היו לו לא היה עושה; או כדברי הנימוק"י שלו היו אלו כל נכסיו היה אומר 'כל נכסי'.

ג. כשלא עמד מחוליו: רמ"א: וכן דין הקדש כדין מתנה שיכול לחזור בו. קשה, הרי השו"ע כבר כתב זאת.

סמ"ע,הגר"א: הרמ"א בא לחדש שגם בעודו חולה יכול לחזור בו כמו במתנה.

קצות: הספק בגמרא הוא רק כשעמד מחוליו, אך לענין חזרה בעודו חולה ולבסוף מת אין נפק"מ, כי כשנודר מת אין בניו חייבים לקיים נדרו. ודברי הרמ"א גם עוסקים במקרה שעמד מחוליו^[2].

נתיבות: אמנם כשאומר 'אתן' או 'תנו' אין יורשיו חייבים, אך כשאומר 'הרי זו צדקה' הוא מתפיס את החפץ וכבר נתקיים הנדר, ואפילו מוציאים את החפץ מידי היורשים, וא"כ אפשר לומר שהספק בגמרא הוא גם על מקרה זה. מ"מ בהמשך מביא הנתיבות שהנימוק"י^[3] כתב שבעודו חולה אינו יכול לחזור בו, ולפיכך יש לפרש את הרמ"א כדברי הקצות.

ד. מכירה: ב"ב קמט,א: איבעיא להו: מכר כל נכסיו, מהו? אמר רב יהודה אמר רב: אם עמד אינו חוזר. וזימנין אמר רב יהודה אמר רב: אם עמד חוזר. ולא פליגי: הא דאיתנהו לזוזי בעינייהו, הא דפרעינהו בחובו.

רמב"ם,טושו"ע: בכל ענין שהוציאם אינו חוזר, ולא דוקא בפריעת חוב, כיון שמוכח שלא מכר ע"מ שאם יעמוד יחזיר.

↵ ממילא: רשב"א,נתיבות - המכר לא בטל ממילא כשעומד אלא דוקא כשחוזר בפירוש.

↵ קנין: נמוק"י,סמ"ע: במכר לא תקנו ששכ"מ לא צריך קנין.

נתיבות: ע"כ צריך קנין מעכשיו, והקנין הוא על תנאי שימות. ולפי"ז דוקא כשעמד מחוליו יכול לחזור בו, אבל בעודו חולה ולבסוף מת לא יכול לחזור בו (כי כבר היה קנין מעכשיו, והתנאי התקיים).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]