פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רצא ה

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רצא ה

סעיף ה[עריכה]

השולח יד בפקדון על ידו או על ידי שלוחו^ב, ה"ז גזלן ונתחייב באונסים, ונעשית הגזילה ברשותו, ומשלם אותה כדין הגזלנים^ג שיתבאר בהלכות גזילה (שם).

"על כל דבר פשע" – לב"ש בא לרבות אומר שרוצה לש"י, ולב"ה בא לרבות שולח שליח, והלכה כב"ה.

א. ש"ך – מהר"א ששון הסתפק אם המעכב פקדון מחמת חוב נקרא ש"י.

ב. סמ"ע: מדובר כשלא ידע השליח שהוא של אחרים או שאינו בר חיובא או שאין לו מה לשלם, אחרת קיי"ל שאשלד"ע.

דחיית התויו"ט והב"ח: 1. נאמר בש"ס שש"י וטביחה הם שני כתובים הבאים כאחד, ומכך לומדים שבעלמא אשלד"ע.

2. מוכח בש"ס שאף כשאין ממון לשליח שייך הכלל אשלד"ע.

אבי הש"ך: כוונת הסמ"ע היא שהתורה ריבתה שלד"ע בש"י רק לענין חיוב המשלח ולא לפטור השליח (שכן לא יכול להיפטר בטענה שהמשלח שלחו, שהרי דברי הרב ודברי התלמיד וכו'), ובמקרה שהשליח כבר משלם ודאי שאין משלם עוד פעם המשלח, וא"כ הנפק"מ היא רק כשלא ידע השליח שהוא של אחרים אליבא דפוסקים שפוטרים את השליח בכך, או כשאינו בר חיובא אליבא דפוסקים שפוטרים בכך, או כשאין לו מה לשלם.

ש"ך: סובר כאביו לדינא (וסובר שקיי"ל בעלמא ששליח פטור כשלא ידע או כשאינו בר חיובא), אך כתב שרחוק שזו כוונת הסמ"ע.

קצות: הקשה על אבי הש"ך שבהקדש שהתרבה שלד"ע, הדין הוא שרק המשלח מעל ולא השליח. ויישב את הסמ"ע שגילוי התורה בש"י שאף המשלח חייב, אינו מדין שליחות אלא מדין פושע, שחייבה התורה את השומר אף כשפשע ע"י אחרים לפי שמוטל עליו לשמור (והיינו דכתיב על כל דבר פשע – אפילו דיבור פשע, שאמר לשלוחו). לפי"ז מובן הסמ"ע שאף השליח חייב.

אמנם נתקשה הקצות מצד אחר, מדוע השליח חייב, הרי אינו שומר, ובש"י חייבים רק שומרים, וצ"ע. וכתב שאולי הסמ"ע עסק אף בש"י של גזלן, וע"כ כתב שחייב המשלח רק אם אין לשליח מה לשלם או שלא ידע או שאינו בר חיובא, וכל ש"י של שומרים נכנסת תחת הקטגוריא של אינו בר חיובא. צ"ע הרי בש"י של גזלן הדין הוא כבכל הש"ס שאשלד"ע ופטור המשלח אף כשאין לשליח מה לשלם.

נתיבות: הקשה על אבי הש"ך שעל ש"י מתחייבים רק ע"י קנין, ואם המשלח קנה בהגבהת השליח כפי שחידשה התורה, ממילא השליח לא קנה, ואינו יכול להתחייב. ומיישב שהסמ"ע עוסק במקרה שהמשלח אמר לשליח לאוכלו, שדינו כגזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו, שרצה מזה גובה ורמ"ג. ותמה על הסמ"ע שכתב שהשליח חייב ולא כתב שרמ"ג ורמ"ג. בעצם יוצא שהנתיבות סובר לגמרי כב"ח שישלד"ע בש"י גם לחייב המשלח וגם לפטור השליח, ובמקרה שהשליח גם אכל, דינו ככל אחד אחר שאכל שרמ"ג ורמ"ג, ואין זה קשור לכך שהיה השליח. וקצת תימה שמנסה להכניס זאת בדברי הסמ"ע.

ג. הטור כתב שדין ש"י כגזלן שמשלם כשעת תשלומים, ותמה הש"ך שהרי בש"ס משמע שש"י וגזלן משלמים כשעת הגזלה. ובדרישה יישב שהטור לא דק בלשונו מאחר ונגרר אחר לשון ר' יהודה שאמר 'גזלה חוזרת בעינה', ור' יהודה נקט לשון זו רק כדי לאפוקי מר' מאיר שאמר שאם גזל רחל ונטענה וגזזה משלם אף את הצמר, ובא ר"י לומר שאינו משלם הצמר, אך אין כוונתו לומר שלעולם משלם כמו שהיא עתה (כגון שגזלה ונטענה ולא גזזה).

הטור נקט במקרה שש"י ברחל ריקנית ונטענה וגזזה או נתעברה וילדה, ודייק הש"ך שסבר שטעינה או עיבור לבדם אינם שינוי, ותמה הש"ך, שהרי לפי הרא"ש הוי שינוי, ומ"מ לדינא פסק כטור בגלל שהרש"ל השיג על הרא"ש.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.