פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שיז ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
המשכיר בית לחבירו, בשטר, לעשרה שנים, ואין בו זמן, השוכר אומר: עדיין לא עבר מזמן השטר אלא שנה, והמשכיר אומר: כבר עברו ושלמו שני השכירות ושכנת עשרה שנים, על השוכר להביא ראיה, ואם לא הביא ראיה, ישבע המשכיר היסת ויוציאנו. (ב"מ קג,א). (וה"ה בשאר טענות שביניהן) (מרדכי ס"פ השואל). ומיהו י"א דאם הוא לאחר זמן השכירות, שיכול לומר: פרעתי או: לא שכרתי מעולם, ונפל טענה בין המשכיר והשוכר, אף על פי שקרקע בחזקת בעליה עומדת, השוכר נאמן במיגוא (נימוקי יוסף פרק השואל והמקבל).
א. כשיש מיגו וכשנחלקים על הקציצה: נמוק"י: לאחר הזמן השוכר נאמן בויכוחים שביניהם כי יש לו מיגו.
מרדכי ע"פ רמ"א: לא נאמן במיגו, ואפילו כשהויכוח הוא על שיעור הקציצה (המחיר).
מרדכי ע"פ ש"ך: מודה לנימוק"י, שהרי יש מיגו. וכשהויכוח על הקציצה זוכה אף ללא מיגו כי הויכוח אינו על הקרקע ולא שייך לומר כאן קרקע בחזקת בעליה עומדת.
רמ"א: הביא את שתי הדעות (ע"פ הבנתו).
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.