פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שצא ח
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ח[עריכה]
אכלה בר"ה, משלם כל מה שנהנית, דהיינו כל מה שאכלה אינו משלם אותו אלא כאלו היתה תבן. (וי"א דמי שעורים בזול) (טור ס"ג בשם הראב"ד והרא"ש והרא"ה והריטב"א ונ"י). ואם אכלה אוכלים הרעים לה, כגון שאכלה חטים, הואיל ולא נהנית, פטור.
ב"ק כ,א: ואם נהנית משלמת וכו'. וכמה? רבה אמר: דמי עמיר, רבא אמר: דמי שעורים בזול.
↵ רש"י מפרש שלרבה אף שאכלה שעורים יכול לומר שלא היה מאכילה אלא קש ותבן (עמיר). הראב"ד, הרא"ה והריטב"א פסקו כרבא, ואילו הרי"ף כתב שיש שפסקו כך ויש שפסקו כך ולא הכריע. הרמב"ם כתב שמשלם 'שעורים או עמיר'. המ"מ פירשו שלא הכריע, ועפי"ז פסק השו"ע שהולכים לקולא ולכן משלם רק דמי תבן. ואילו הרמ"א פסק כרבא. הב"י כתב אפשרות נוספת בהבנת הרמב"ם, שסבר שאין מחלוקת, אלא בזמן הקציר דרך להאכילה עמיר ובשאר הזמן שעורים.
ממונו הנהנה ע"י אחר: על המקרה בגמ' שקוף צבע צמר כתבו הרא"ש והרש"ל שחייבים דוקא כשגופו נהנה ע"י אחר או שממונו נהנה ע"י מעשה של ממון חברו, אבל כשממונו נהנה ע"י אחר פטור. הש"ך תמה על פסיקתם שהרי זהו תירוצו הראשון של התוס' שם, אמנם נראה שהעיקר כתירוצו השני שם, ופוסק שהווי ספיקא דדינא. הש"ך גם מסייג את דבריהם למקרה שאחר תחב האוכל לפיה, אך אם בעלי האוכל עצמו תחב חייב, דלא גרע מיורד לשדה חברו שלא ברשות.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.