פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט תי ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד[עריכה]
אחד החופר או הלוקח או שניתן לו במתנה, שנאמר: בעל הבור ישלם (שמות כא, לד), מי שיש לו בעלים מכל מקום (רמב"ם). וכן אם נחפר מאיליו, או שחפרו בהמה וחיה ברשותוא, הואיל והוא חייב למלאותו או לכסותו ולא עשה, הרי זה חייב בנזיקיןב (ב"ק מח,א). הגה: וכן אם כרה אחר ברשותו ונודע לבעל החצר, חייב בעל החצר לכסותו, ואם לא כיסה הוי כאילו חפרה בעצמו, והכורה חייב לשלם לו נזקי חבירו (טור). (תוס',רא"ש).
א. נחפר מאיליו/ע"י חיה: סמ"ע - חייב דוקא אם הפקיר חצרו שסביב הבור ולא הפקיר באותה פעם גם את הבור, ואז כיוון שכבר התחייב לא יכול עוד להפקיר נזקיו. אך אם הפקיר יחד את שניהם פטור, כיוון שלא כרה באיסור וגם אינו הבעלים, וכ"ש שאם לא הפקיר אף אחד מהם פטור.
ב. חייב בניזקין: סמ"ע - מכך שכאן השו"ע לא כתב השיעור בכדי שידע וישכור פועלים, נראה שנחשב פשיעהכמו החופר בור והניחו מגולה, וחייב לאלתר.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.