פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט תיח ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
כתיב: כי תצא אש (שמות כב, ה); אפילו מעצמה, שהדליק בתוך שלו והלך ודלק בתוך של חבירו. אפילו לא שרפה אלא עציו ואבניו, או שליחכה נירוא (ב"ק ס,א), חייב לשלם הכל, אלא אם כן הרחיק כשיעור; אבל אם הרחיק כשיעור ויצא והזיק, פטור (ב"ק סא,ב). הגה: וכל זה במדליק בתוך שלו; אבל במדליק בתוך חבירו, אפילו עברה כמה מילין, חייבב (טור ס"א).
א. אינו ראוי לישרף: טור: אע"פ שאינו ראוי לו. סמ"ע - קמ"ל שאע"פ שנאמר "כי תאכל" אין דינו כשן שחייבים רק חצי נזק על אוכל שאין דרכה לאכול.
ב. מדליק בשל חברו: רא"ש,טור,רמ"א: חייב אפילו כשהרחיק כשיעור. המנ"ח (נו,א) כותב שה"ה במדליק ברשות אדם שלישי והלכה האש לרשות חברו. הפרישה מנמק את דברי הרא"ש שיכול לומר לו 'את ברשותי להדליק מאי בעית'. רעק"א (ב"ק סא,ב) מקשה מאי גרע ממטמין דבר שאין דרך להטמין כמו ארנקי, שאפילו אם הדליק ברשותו פטור, ועונה שיש לחלק בין שינוי בטבע האדם דלא הו"ל לאסוקי אדעתיה לבין שינוי בטבע העולם (כמו רוח שאינה מצויה) שהו"ל לאסוקי אדעתיה שאולי יקרה[1].
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ לא הבנתי סברתו. ואולי סברתו היא ששינוי בטבע העולם זה רק שינוי מרוב סטטיסתי, בד"כ אין רוחות כאלו, אך לפעמים יש, אולם אין סברא הגיונית בכך שאין, ולכן עליו לחשוש שמע הפעם יקרה. ואילו טבע האדם הוא טבע הבנוי על סברא, אנשים לא רגילים להטמין דברים כאלו בגלל סיבות הגיוניות, ולכן אין לו סיבה לחשוש שהפעם תהיה חריגה מהטבע, שהרי הסיבה ההגיונית קיימת גם כעת.