פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט תיח יח

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט תיח יח

סעיף יח[עריכה]

הניח לחבירו גחלת על לבו, ונשרף, פטור, אפילו התרו בו; שלא היה סבור שלא יסלקנה שאין דרך שיניח אדם עצמו לשרוף כדי שיהרג חבירו. אבל אם הניח גחלת על בגדו של חבירו ונשרף, חייב, שאינו חושש לסלקו כיון שזה חייב לשלם לו. ועבדו כגופו, ושורו כבגדו (ב"ק כז,א). הגה: וי"א דעבד קטן דינו כשור (נ"י ס"פ כיצד). וי"א דווקא בשור כפות, אבל בשור שאינו כפות, פטורא (טור סי"ד בשם רשב"א והרא"ש).

א. שור שאינו כפות: משנה בב"ק סא,ב: היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו - חייב, עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו - פטור.

רשב"ם,רמ"א,שו"ע שפג: נאמר ברישא בדוקא שהגדי כפות, אחרת פטור כי היה לו לברוח.

רש"י: חייב גם כשאינו כפות, ולא אומרים שיש בו דעת לברוח.

עבד קטן: הסמ"ע כותב שדין עבד קטן תלוי במחלוקת לגבי שור שאינו כפות, שלמ"ד שהו"ל לברוח ה"ה לקטן. ואע"פ שדעת השו"ע שהו"ל לברוח, בגלל שלשונו כאן סתומה ומשמע ממנה שלא הו"ל, כתב הרמ"א דין זה אליבא דדעה זו.


מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.