רב הונא בר חייא

רב הונא בר חייא היה אמורא בבלי בן הדור השני והשלישי.

רוב מאמריו בתלמוד הם בשם רבותיו, והוא מוזכר גם בירושלמי‏^[1] אשתו הייתה בתו של רב ירמיה בר אבא‏^[2], וממנה נולד בנו לוי. מסר כמה הלכות שקיבל מחותנו‏^[3].

לאחר פטירתו של רב יהודה, לא הסכים רבה לקבל את המינוי לראשות ישיבת פומבדיתא, ובשנים אלו שימש רב הונא בר חייא כראש הישיבה. רק לאחר פטירתו של רב הונא בר חייא, קיבל רבה את ראשות הישיבה בלית ברירה, כדי למנוע ביטול תורה‏^[4].

בתקופה מסוימת, שימש רב הונא כמוכס וגובה המס מאת המלך, תפקיד שנחשב כמגונה בעיני החכמים, מסיבות שונות. דעתו של רב הונא הייתה שונה, והוא קיבל על עצמו את התפקיד. באותה תקופה, רצו החכמים לשאול שאלה קשה במיוחד את רב הונא, וארבע מאות מהחכמים בראשות רבה ורב יוסף התכוננו לבוא לביתו, כשהוא מצידו מכין ארבע מאות כיסאות יקרות עשויות משן. בדרך שמעו החכמים, על תפקידו החדש, והם הקפידו מאוד על הדבר, ומשכך, החליטו שלא לבוא לביתו יותר. כאשר שמע רב הונא מכך, הוא אמר מיד: אם כך, אני חוזר בי, ואני מתפטר מתפקידי. בשלב זה, התפצלו החכמים ביניהם. רב יוסף טען שאדם שנעשה למוכס נחשב לפפסול ולא נאמן גם אם חזר בו, ורבה פסק שבמקרה כזה ניתן לסמוך עליו כבתחילה, ולכן הוא בא אליו עם תלמידיו, ללא רב יוסף‏^[5]. רב הונא היה מצעירי תלמידיו של שמואל‏^[6], למד אצל רב כהנא‏^[7] ואצל רב נחמן‏^[8], והיה מצעירי תלמידיו של רב יהודה‏^[9].

בכמה מקומות מובא כי מסר בשם שמואל שהלכה כתנא חנניה בנושאים שונים לחלוטין‏^[10].

בנו לוי מוזכר בתלמוד‏^[11] כחבר או כתלמיד חבר של רבה בר רב הונא.

מאמרותיו[עריכה]

רב הונא פסק, כי כיבוד אב הוא מממונו של האב, ואין על הבן חיוב להוציא מכספו הפרטי לשם ההוצאות הנלוות לכך.‏^[12]

קישורים חיצוניים[עריכה]

• אהרן היימאן, "רב הונא בר חייא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמודים 350-348, באתר HebrewBooks

הערות שוליים