תלמוד ירושלמי

התלמוד הירושלמי הוא התלמוד שנכתב בארץ ישראל. נחתם בתקופה מוקדמת יותר מהתלמוד הבבלי ע"י ר' יוחנן. אע"פ שלא נכתב בירושלים אלא בגליל (שם היו רוב היהודים בא"י באותה תקופה, בעוד ירושלים היתה כבושה בידי הרומאים שעשאוה לע"ז) - נתנו כבוד לירושלים וקראוה על שמה. רוב העיסוק הלימודי עד היום בישיבות הוא בתלמוד הבבלי.

חיבור התלמוד הירושלמי ועריכתו[עריכה]

מבנה התלמוד הירושלמי[עריכה]

מבנה הירושלמי דומה לבבלי: ברייתות מפרשות את המשנה וחולקות עליה, פירושי משנה ופסקי הלכות של אמוראים, הלכות שלא נזכרו במשנה, בעיות חדשות ומעשים, משא ומתן של אמוראים אחרונים בדברי אמוראים ראשונים ופסקי הלכות (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 555, חומת ירושלים שער ג).

ההבדל העיקרי בין מבנהו של הירושלמי לבבלי הוא שמטרתו של הירושלמי היא בעיקר ההלכה למעשה, ולכן הוא ממעט גם בפלפולים וגם באגדות (ויש טעם נוסף לכך שהירושלמי ממעט באגדות, והוא שבארץ ישראל היו ספרים אחרים שמיוחדים לאגדה, כגון מדרש רבה, פסיקתא ומכילתא (אוצר ישראל ערך תלמוד)), ואף מצינו שהירושלמי מקשה קושיא ולא מתרץ אותה אע"פ שאפשר לתרצה, משום שלא חש לזה, דהיינו לא ראה צורך להביא את התירוץ (יפה עיניים שבת ע:).

התלמוד הבבלי עוסק פחות בקושיות אלא כל אחד מביא את המימרות שלו. בתלמוד בבלי נאמר על כך(בבלי סנהדרין כד, א): "אמר רבי אושעיא: מאי דכתיב (זכריה י"א) "ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים? נועם - אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שמנעימין זה לזה בהלכה. חובלים - אלו תלמידי חכמים שבבבל, שמחבלים זה לזה בהלכה. (זכריה ד') ויאמר אלה שני בני היצהר העמדים וגו' ושנים זיתים עליה. יצהר - אמר רבי יצחק: אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית, ושנים זיתים עליה - אלו תלמידי חכמים שבבבל שמרורין זה לזה בהלכה כזית". ופירש שם רש"י: "מחבלים - בלשון עז וחמה מקשין זה לזה ובני ארץ ישראל נוחין יחד, ומעיינין יחד, ומתקן זה את דברי זה, והשמועה יוצאה לאור".

בעוד העיון במשנה נקרא בתלמוד הבבלי "גמרא" - בירושלמי הוא נקרא "הלכה".

מקום חיבורו[עריכה]

הירושלמי, על אף שמו, לא חובר בירושלים אלא בעיקר בישיבת טבריא (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 568, חומת ירושלים שער ב). הוא נקרא "תלמוד ירושלמי" כי כל ארץ ישראל נקראה על שם ירושלים. יש מי שכתב שבאמת השם "ירושלמי" לא ראוי אלא עדיף לקרוא לו "תלמוד ארץ ישראל", "תלמודא דבני מערבא" או "גמרא דבני מערבא" (חומת ירושלים שער ב).

יש אומרים שסדר זרעים לא חובר בטבריא אלא בישיבות אחרות (חומת ירושלים שער ו). ייתכן גם שמסכת נזיקין (הידועה כמסכתות בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא) לא נסדרה עם שאר הירושלמי בטבריא אלא קודם יותר בקיסרין (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 568).

זמן חיבורו[עריכה]

יש כמה דעות לגבי חיבור הירושלמי:

א) הראב"ד הראשון (רבי אברהם בן דיאוד): הירושלמי חובר קרוב למאתיים שנה לאחר החורבן (החורבן היה בשנת ג'תתכ"ח [68]), דהיינו שנת ד'ל' [270] לערך (חומת ירושלים שער ג).

ב) הרמב"ם, הראב"ד והר"ש מקינון: כשלוש מאות שנה לאחר חורבן הבית, דהיינו שנת ד'ק"ל [370] לערך (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 555).

ג) מהרי"ן אפשטיין: חתימת הירושלמי היתה בשנת ד'ק"ע-ד'ק"פ [410-420], וזו הדעה המקובלת.

ד) ר"ל גינצבורג: לא לפני סוף המאה החמישית, דהיינו בערך בשנת ד'ר"ס [500], בדור שבו נחתם גם הבבלי (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 556).

לכל הדעות חוץ מדעת ר"ל גינצבורג הירושלמי נחתם לפני התלמוד הבבלי. לקביעה הזאת הייתה השלכה מעשית בקביעתם של מספר פוסקים (רי"ף, כנסת הגדולה ועוד) שכתבו שבמקרה של מחלוקת בין הירושלמי לבבלי יש לפסוק כתלמוד בבלי בגלל הכלל ההלכתי של 'הלכה כרבנן בתראי', כלומר שפוסקים כדעתם של הרבנים המאוחרים יותר (יד מלאכי ח"ב כללי שני התלמודים אות ב, שדי חמד ח"ט כללי הפוסקים סימן ב אות א), ומשום כך אף כתבו שהבבלי הוא "מהדורא בתרא", מהדורה מאוחרת (ועדיפה) (מראה הפנים עירובין פ"ט ה"א [נו:]).

מחברו[עריכה]

מקובל שמחברו של הירושלמי הוא רבי יוחנן נפחא (הרמב"ם, הראב"ד, הר"ש מקינון, הראב"ד הראשון (רבי אברהם בן דיאוד)). ואכן רבי יוחנן הוא זה שייסד את ישיבת טבריא, שבה חובר הירושלמי, והיא היתה כמעט הישיבה היחידה בכל ארץ ישראל (תולדות תנאים ואמוראים ערך רבי יוחנן). אמנם היו ישיבות נוספות, כגון בקיסרין בלוד ובציפורי (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 567).

אלא שדבר זה - מי מחברו של הירושלמי - תלוי בשאלה הקודמת - מתי הוא חובר, שהרי רבי יוחנן נפטר בערך בשנת ד'מ' [280] (בשנת ד'ל"ט (אגרת רב שרירא גאון), וי"א בשנת ד'מ', וי"א ד'מ"ח (תולדות תנאים ואמוראים ערך רבי יוחנן)).

וגם בזה נחלקו:

א) הראב"ד הראשון (רבי אברהם בן דיאוד): רבי יוחנן חיבר את הירושלמי קרוב למאתיים שנה לאחר החורבן (החורבן היה בשנת ג'תתכ"ח [68]), דהיינו שנת ד'ל' [270] לערך (חומת ירושלים שער ג). ולפי זה זו באמת תקופתו של רבי יוחנן.

ב) רוב הראשונים (הרמב"ם, הראב"ד והר"ש מקינון) כתבו שמחבר הירושלמי הוא רבי יוחנן, אך מאידך כתבו שהוא חיברו כשלוש מאות שנה לאחר חורבן הבית, דהיינו שנת ד'ק"ל [370] לערך (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 555).

והקשו על כך רבים שהרי רבי יוחנן לא חי שלוש מאות שנה לאחר חורבן הבית, אלא נפטר בערך בשנת ד'מ' [280], כדלעיל.

ועוד, בין למאחרים את כתיבת הירושלמי ובין למקדימים, קשה כיצד רבי יוחנן הוא מחברו של הירושלמי, והרי רוב הירושלמי הוא מאמוראים שחיו שלושה דורות לאחר רבי יוחנן.

על קושיות אלו יש שלושה תירוצים:

א) אמנם מי שחיבר את הירושלמי הוא רבי יוחנן, אך אינו רבי יוחנן הידוע (בר נפחא), ויתכן שהוא יוחנן בר מריא, בן הדור החמישי או השישי לאמוראים (שאכן חי בערך שנים ד'ק"כ-ד'ר' [440-360]) (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 555).

ב) הכוונה לא לרבי יוחנן עצמו אלא לישיבתו של רבי יוחנן - ישיבת טבריא (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 555).

ג) רבי יוחנן רק התחיל את החיבור, והחכמים שאחריו המשיכוהו כמה דורות (חומת ירושלים שער ג).

האם מחברי הירושלמי ראו את הבבלי[עריכה]

אמוראי ארץ ישראל שחיברו את הירושלמי לא ראו את התלמוד הבבלי (מהרי"ן אפשטיין, בפרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 558). אך ר' יקותיאל יהודה גרינוואלד הביא ראיות לזה שעורכי הירושלמי כן ראו את הבבלי, אמנם הדגיש שאפשר לדחות את הראיות הללו, ואינו אומר כן אבל כדרוש וקבל שכר (הראו מסדרי הבבלי את הירושלמי פרק ז)^[1].

עריכתו[עריכה]

לגבי התלמוד הבבלי, לאחר שהוא חובר בתקופת האמוראים, הוא נערך ע"י הסבוראים וגאוני בבל, שסידרו אותו והגיהו אותו.

לגבי הירושלמי דנו האם הוא נערך, ויש בזה שלוש שיטות:

א) רבים טוענים שהוא לא נערך, ולפיכך אין בו סדר וקשר דברים, וכן אנו מוצאים בירושלמי הרבה סתירות מיניה וביה (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 564, דורות הראשונים חלק שישי פרק יט).

ב) אך ר"ל גינצבורג סובר שהירושלמי כן נערך, והיכן שנראה שלא - הוא משום שיבושי סופרים (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 564). לגבי הסתירות שבירושלמי ענה על כך ר"ש ליברמן שמסדר הירושלמי הסמיך סוגיות של ישיבות שונות בארץ ישראל בלי לציין את המעבר ביניהן, למשל ישיבות הדרום (קיסרין-לוד) וישיבות הגליל (טבריא-ציפורי) (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 567).

ג) י"א שהירושלמי נערך, אך מסכת נזיקין (ב"ק ב"מ וב"ב) לא נערכה (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 572).

חלוקת המשניות[עריכה]

לאחר חתימת המשנה והתלמודים, בין הבבלי ובין הירושלמי, היה כל פרק משניות בפני עצמו ואחריו פרק גמרא בפני עצמו. לאחר מכן סידרו הסבוראים וגאוני בבל בתלמוד הבבלי כל סוגיא למשנה השייכת לה. אבל בירושלמי לא שינו זאת הסבוראים והגאונים, ורק המפרשים האחרונים סידרו זאת, ולפעמים טעו ולא חילקו את הסוגיות באופן הנכון, כך שיתכן שגמרא על משנה מסוימת נמצאת על משנה שלפני או שלאחריה (כללי תלמוד ירושלמי, והקדמה לירושלמי עם פירוש מהר"ש סיריליאו, הודפסו אחרי מסכת ברכות בירושלמי).

חלקים שונים מהירושלמי[עריכה]

מספר המסכתות[עריכה]

בתלמוד הירושלמי יש יחסית יותר מסכתות מאשר בתלמוד בבלי. יש בידינו תלמוד ירושלמי על כל סדר זרעים, מועד, נשים, נזיקין (מלבד מסכתות עדיות ואבות) ומסכת נידה מסדר טהרות.

סדר קודשים[עריכה]

בנוסח שלפנינו אין ירושלמי על סדר קודשים, וכך היה כבר בתקופת הראשונים. אמנם רוב הראשונים והאחרונים כתבו שהיה ירושלמי גם על קודשים, אלא שהוא אבד במשך הדורות (רמב"ם, רשב"ץ, מאירי, ר' ורטנר בעל אהבת ציון וירושלים, ר' זאב וולף רבינוביץ מחבר שערי תורת ארץ ישראל, מבוא הירושלמי). ויש מי שחידש שהיה ירושלמי אפילו על כל טהרות (חומת ירושלים שער ד).

לעומתם מהרי"ן אפשטיין כתב שמעולם לא נכתב ירושלמי על קודשים, והראשונים שכתבו שכן היה - דבריהם אינם בדווקא (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 511. וכן אוצרי ישראל ערך תלמוד דן האם היה ירושלמי על קודשים).

בשנת ה'תרס"ב [1902] התפרסם כי נמצא לכאורה כתב יד לירושלמי על קודשים, ואף יצא לדפוס, אך תוך זמן קצר הוכיחו שאינו ירושלמי אמיתי על קודשים, אלא שהמפרסמו בדא אותו מליבו, או שהוא ליקוט של מאמרים מקובצים מדברי הירושלמי בסדרים האחרים, ויתכן שהמלקט היה קדום (אוצר ישראל ערך תלמוד).

מסכת נזיקין[עריכה]

מסכת נזיקין (דהיינו מסכתות בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא) בירושלמי קצרה בסגנונה יותר משאר הירושלמי, ויש לזה כמה הסברים:

א) דרך הירושלמי לקצר בפלפולים, ובנזיקין יש הרבה פלפולים (המידות לחקר ההלכה במבוא ט-ב).

ב) גם הירושלמי האריך במסכת נזיקין, אלא שרובה דרובה נאבדה (חומת ירושלים שער ד).

אך חוץ מהסגנון הקצר, ישנם שינויים רבים נוספים בין מסכת נזיקין לשאר הירושלמי: היא שונה בסגנון, פירוש המילים שבה שונה, הכתיב שונה, שמות האמוראים נכתבים באופן שונה, יש סתירות בדינים בין מסכת נזיקין לשאר הירושלמי, יש הרבה אמוראים שאינם מצויים כ"כ בשאר הירושלמי, ומאידך יש בה פחות אמוראים אחרונים שיש יותר בשאר הירושלמי.

על מנת ליישב את כל השינויים הללו, ישנם עוד שני הסברים:

ג) הר"ש ליברמן כתב שמסכת נזיקין ירושלמי לא נסדרה עם שאר הירושלמי בטבריא אלא היא קדומה יותר, וכנראה נסדרה בקיסרין (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 568).

ד) ומהרי"ן אפשטיין סובר שמסכת נזיקין נסדרה עם שאר הירושלמי, באותו מקום ובאותה תקופה, אלא שלא נערכה וסודרה (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 572).

סדר זרעים[עריכה]

כמו כן סגנונו של הירושלמי בסדר זרעים שונה קצת מסגנונו בשאר הסדרים, ויש מסבירים שלא נשנה בטבריא אלא בישיבות אחרות (חומת ירושלים שער ו).

לימוד הירושלמי במשך הדורות[עריכה]

תקופת האמוראים בבבל[עריכה]

מפרשים רבים נחלקו האם אמוראי בבל שסידרו את הבבלי ראו את הירושלמי (יש להעיר שבדורות הראשונים כמעט ולא דנו בשאלה זו, אלא בעיקר בדורות האחרונים):

א) רוב הראשונים, ר' צבי הירש חיות, ר' שלמה ליב הכהן רפאפארט, ר' ישראל יהונתן ירושלמסקי, ר' אייזיק רבינאוויץ: מסדרי הבבלי ראו את הירושלמי (הראו מסדרי הבבלי את הירושלמי פרק ז, פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 558, דורות הראשונים חלק שישי פרק יז).

ב) ר' ישראל איסרלן, מהרי"ן אפשטיין, ר' חיים הירשנזאן, ר' בער ראטנער ועוד חכמי אשכנז, ר' יקותיאל יהודה גרינוואלד (מחבר הספר הראו מסדרי הבבלי את הירושלמי) - מסדרי הבבלי לא ראו את הירושלמי (הראו מסדרי הבבלי את הירושלמי פרק ז ופרק ג, פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 558. וכן דן בשאלה זו מבוא הירושלמי ג-ד).

תקופת האמוראים האחרונים[עריכה]

בדורות האמוראים הראשונים היו חכמי בבל כפופים לחכמי ארץ ישראל. אך בדורות האמוראים האחרונים (הדורות השישי והשביעי לאמוראים, משנת ד'ק"ס [400] והלאה בערך) גברו הגזירות והשמדות בארץ ישראל ובטלו הישיבות ורבים מהחכמים ירדו לבבל, ושלטון ההוראה עבר לבבל. וכך התלמוד הבבלי הלך והשתלט (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 515, חומת ירושלים שער א).

תקופת הסבוראים[עריכה]

הסבוראים כמעט לא ידעו את הירושלמי ולא הכירוהו (הקדמה מהמו"ל את הירושלמי בהוצאת קראטאשין), אמנם יש מי שהביא ראיות שהם כן ראו את הירושלמי (דורות הראשונים חלק שישי סוף פרק כב).

תקופת הגאונים[עריכה]

רוב הגאונים ביכרו את הבבלי על פני הירושלמי (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 558). כך למשל ספר המתיבות, שהוא הספר הראשון מתקופת הגאונים שייסד את ההלכה על שני התלמודים יחד, עשה את הבבלי עיקר ואת הירושלמי טפל (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 517).

ויש גאונים שלא ברור אם ראו בכלל את הירושלמי. למשל, בשאילתות לא ברור אם יש דברים שמקורם בירושלמי, בהלכות גדולות נזכר הירושלמי מעט מאוד, ובתשובות גאוני סורא שלפני הרס"ג לא נזכר הירושלמי כלל (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 518). אמנם יש מי שכתב בפשטות שכל הגאונים ראו את הירושלמי (דורות הראשונים חלק שישי פרק כב).

מאידך בארץ ישראל כן העדיפו את הירושלמי. כך למשל, בדומה לספר המתיבות, בא"י נתחבר "ספר ירושלמי", שגם הוא מייסד את ההלכה על שני התלמודים, אך הוא עושה את הירושלמי עיקר ואת הבבלי טפל (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 521).

מסדר הבראשית רבה (שנערך בתקופות הסבוראים, הגאונים ותחילת הראשונים) השתמש במקומות רבים בתלמוד ארץ ישראלי שדומה בעיקרו לתלמוד הירושלמי שלנו (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 573).

יש להעיר שכל הידיעות על הירושלמי עד תחילת תקופת הראשונים (לפני 1000 שנה בערך) מועטות, וחלק מהן הן השערות. ורק מתקופת הראשונים והלאה יש בידינו ידיעות מדויקות (מבוא לתלמוד ירושלמי כת"י ליידן אות א).

תקופת הראשונים[עריכה]

ככלל, הראשונים חיבבו את הירושלמי והגו בו (הראו מסדרי הבבלי את הירושלמי פרק ד), אך לא כולם ראו אותו.

הראשונים שהזכירו את הירושלמי היו ר"ח ורבנו ניסים (הקדמה מהמו"ל את הירושלמי בהוצאת קראטאשין), והם פירשו את הבבלי בפירושיהם ע"פ הירושלמי (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 521).

ויש חילוק בזה בין האזורים השונים:

א) בספרד עסקו בירושלמי: ר' שמואל הנגיד, הרי"ף, שאר גדולי ספרד, הראב"ד ובעל הערוך - כל אלה עסקו בירושלמי, והרמב"ם והרמב"ן עסקו בו יותר מכל הראשונים. הרמב"ם גם חיבר את "הלכות הירושלמי" - ספר שמלקט את ההלכות שבירושלמי, בדומה לספרו של הרי"ף על הבבלי. ור' יצחק הכהן תלמיד הראב"ד חיבר פירוש לירושלמי (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 524, מבוא הירושלמי תחילת פרק ה).

ב) בצרפת, לעומת זאת, כמעט שלא ידעו את הירושלמי, וכן לרש"י היה הירושלמי רק לעיתים רחוקות (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 524, חומת ירושלים שער ד, אוצר ישראל ערך תלמוד, כרם יהושע "כלל ויסוד בעניין מחלוקות רש"י ותוס'" עמוד פו, מבוא הירושלמי תחילת פרק ה).

רבים מבעלי התוספות עסקו בירושלמי, ביניהם רבנו שמשון משאנץ, ר' מאיר, ר"ת, ריב"א ור"י. בעלי התוס' המאוחרים יותר עסקו פחות בירושלמי, ויתכן שהטעם לכך הוא מחסור בספרים לאחר שריפת התלמוד (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 523). אמנם אפילו שתוס' מביאים הרבה מהירושלמי, אעפ"כ היו חסרים להם הרבה מאמרים ממנו (חומת ירושלים שער ד).

ג) בארץ ישראל, בכל הדורות הללו, מאז חיבור הירושלמי ועד תחילת תקופת הראשונים, כל זמן שהיישוב הישן היה קיים בארץ - היה הירושלמי תלמודם העיקרי. אך עם חורבן הארץ בידי נוסעי הצלב בסוף המאה האחת עשרה (בתחילת תקופת הראשונים) גלתה מארץ ישראל התורה, והיישוב החדש שחזר לארץ מאוחר יותר נתלקט מבבל סוריא צרפת וספרד והם באו ותלמודם הבבלי בידם, והירושלמי נשאר בקרן זווית ונשכח (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 521).

כאן המקום להעיר שבגאונים ובראשונים אנו מוצאים שמות רבים לירושלמי: ירושלמי, תלמוד ירושלמי, תלמוד ארץ ישראל, תלמודא דמערבא, תלמודא דבני מערבא, גמרא ירושלמית, גמרא דבני מערבא (חומת ירושלים שער ב).

דפוסי הירושלמי[עריכה]

כתב היד[עריכה]

כתב היד היחיד שנשאר בידינו בשלמותו הוא כת"י ליידן. בכל ספרות חז"ל - משנה, תוספתא, מדרשי הלכה, תלמוד בבלי ומדרשי אגדה - אין עוד חיבור שתלוי כולו בכת"י יחיד. את כתב היד העתיק הסופר ר' יחיאל ברומי בשנת ה'מ"ט [1289], והוא העתיקו מכת"י יחיד (מבוא לירושלמי כת"י ליידן אות א).

כתב היד משובש. יש שאמרו שר' יחיאל עצמו שיבש בכתיבתו, וכתב היד שלפניו כן היה מדויק, אך ככל הנראה כתב היד שלפניו כבר היה משובש, וכלשונו של ר' יחיאל "משובש ומוטעה הרבה עד מאוד", ור' יחיאל עצמו כן דייק בהעתקתו (מבוא לתלמוד ירושלמי כת"י ליידן אות ג).

מכתב היד הזה נדפס הדפוס הראשון (מבוא לירושלמי כת"י ליידן אות א).

ההוצאות השונות[עריכה]

היו כמה וכמה הוצאות שהדפיסו את הירושלמי, וביניהן היו גם הבדלי נוסחאות. מהוצאה להוצאה הוסיפו עוד ועוד מפרשים על הדף, אך מאידך גם נתרבו הטעויות (מבוא לתלמוד ירושלמי כת"י ליידן אות ג). אלו הן הדפסות הירושלמי, לפי הסדר (יש להעיר שהיו עוד דפוסים נוספים, אך לא לכל הירושלמי אלא רק לחלקים ממנו, וברשימה דלקמן הבאנו רק דפוסים שהדפיסו את כולו. בהדפסות שנמשכו כמה שנים, צייננו את שנת סיום ההדפסה בלבד):

א) הירושלמי נדפס לראשונה בויניציאה ה'רפ"ג [1523] (ויש סוברים שבשנת ה'רס"ד [1504] (מבוא הירושלמי ה-ב ואוצר ישראל ערך תלמוד)) בשני טורים בלי שום פירוש (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 508), ודפוס זה נחשב ליותר מדויק מהדפוסים שאחריו משום שלא חדרו אליו שיבושים מאוחרים יותר (מבוא לתלמוד ירושלמי כת"י ליידן אות ג).

ב) קראקא ה'שס"ט [1609], נדפס ע"פ מהדורת ויניציאה, גם כן בשני טורים, אלא שהוסיפו בשולי העמוד את הפירוש הקצר של ר' דוד הדרשן מקראקא (הקדמה לירושלמי המהדורה הישראלית הוצאת פרדס), שהוא ליקוט מספר הראבי"ה, יפה מראה ומסורת תלמוד ירושלמי (אוצר ישראל ערך תלמוד). בחלק מהוצאות הבבלי הוסיפו בסוף כל כרך את הירושלמי מדפוס קראקא.

ג) קראטאשין ה'תרכ"ו [1866], ושוב בשני טורים עם הפירוש הקצר, אלא שהוסיפו בשולי הגיליון גם מראי מקומות והגהות קצרות (הקדמה מהמו"ל של דפוס קראטאשין). רוב המפרשים השתמשו במהדורה זו, ובזמנו היו שסברו שזוהי המהדורה המדויקת ביותר (הקדמה לירושלמי המהדורה הישראלית הוצאת פרדס), אך האמת היא שהדפוס הראשון (וינציאה) הוא המדויק ביותר (מבוא לתלמוד ירושלמי כת"י ליידן אות ג).

ד) זיטומיר ה'תרכ"ז [1867]. בהוצאה זו, לראשונה, הדפיסו את הירושלמי עם מפרשיו על הדף (פני משה, קרבן העדה ועוד), בצורה שדומה לדפוסי הבבלי.

ה) פיעטרקוב ה'תר"ס [1900]. גם הוצאה זו הדפיסה את הירושלמי עם המפרשים על הדף, והנוסח זהה לנוסח זיטומיר, הוסיפו גם את פירוש הרידב"ז, אך צורת הדף ומספרי העמודים היו שונים מהוצאת זיטומיר.

ו) וילנא ה'תרפ"ב [1922], צורת הדף זהה להוצאת פיעטרקוב, אלא שהוסיפו על העמוד עוד הוספות. בין השאר הוסיפו בתחתית העמוד שינויי נוסחאות, ובהן גם את נוסח דפוס ויניציאה (ד"ו).

בסופו של דבר צורת הדף שנתקבלה ביותר היא של הוצאות פיעטרקוב-וילנא, ובמהדורות צילום של פיעטרקוב הדפיסו גם הוצאות רובינשטיין (שבמשך שנים רבות היתה ההוצאה המצויה ביותר) וכן הוצאת ספריית בני תורה המרוכזת. לאחרונה הוצאת מאורי אור הדפיסה את הירושלמי באותיות חדשות ע"פ מהדורת וילנא.

בשנים האחרונות הדפיסו את הירושלמי בכמה הוצאות חדשות, עם מפרשים שונים מדורנו.

נוסחאות הירושלמי[עריכה]

השתלשלות שיבושי הנוסח[עריכה]

במשך כל הדורות היה נוסח הירושלמי משובש, ומדור לדור נוספו עוד ועוד שיבושים:

א) כבר בתקופת הראשונים נוסח הירושלמי היה משובש, ולכן צווחו גדולי הראשונים שמרוב השיבושים שבירושלמי א"א לעמוד על דבריו (חומת ירושלים שער א, חוות יאיר ביד מלאכי ח"ב כללי שני התלמודים אות ו). בטעם לשיבושים הסבירו שהוא משום מיעוט הלומדים בו (רמב"ן ביד מלאכי ח"ב כללי שני התלמודים אות ו).

ב) מתקופת הראשונים והלאה נשמטו עוד קטעים מהירושלמי, ולכן במקומות רבים מצינו בראשונים שמביאים דבר בשם הירושלמי שהיה בנוסחאות שלהם ואינו בנוסחאות שלנו, ואף לא היה בנוסחאות של שאר הראשונים (ראבי"ה, שדי חמד ח"ד מערכת מ' כלל קכא עמוד 246).

ג) כת"י ליידן, שממנו הועתק הדפוס הראשון, משובש בעצמו (יש שאמרו שהמעתיק עצמו - ר' יחיאל - שיבש בכתיבתו, וכתב היד שלפניו כן היה מדויק, אך ככל הנראה כתב היד שלפניו היה כבר משובש (מבוא לתלמוד ירושלמי כת"י ליידן אות ג)).

ד) מאז הדפוס הראשון של הירושלמי (ויניציאה ה'רפ"ג [1523]) נוספו בדפוסים המאוחרים עוד שיבושים, ולכן הדפוס הראשון נחשב לדפוס המדויק ביותר (מבוא לתלמוד ירושלמי כת"י ליידן אות ג. אמנם בזמנו היו שסברו שהוצאת קראטאשין מדויקת יותר (הקדמה לירושלמי המהדורה הישראלית הוצאת פרדס)).

שיבושי הירושלמי מול שיבושי הבבלי[עריכה]

השיבושים שנפלו בירושלמי הם אחד הטעמים לכך שלהרבה דעות במחלוקת התלמודים פוסקים כבבלי ולא כירושלמי (יד מלאכי ח"ב כללי שני התלמודים אות ז, שדי חמד ח"ט כללי הפוסקים סימן ב אות א). אמנם יש אומרים שגם מהבבלי נשמטו מאמרים רבים, ויש מי שחידש שהיה בבלי אפילו לכל ששת סדרי משנה (חומת ירושלים שער ד).

מאידך, הטעויות שבירושלמי נעשו ע"י סופרים בורים, ולכן קל יותר לזהות היכן שיבשו, אך הבבלי נתקן והוגה ע"י חכמים מובהקים וגדולים בתורה, ותיקוניהם דומים לנוסח המקורי, כך שקשה לגלות היכן שינו מהנוסח המקורי (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 582).

קטעים שנשמטו מהירושלמי[עריכה]

השיבושים שבירושלמי אינם רק שינויי נוסחאות, אלא גם קטעים שנשמטו (שדי חמד ח"ד מערכת מ' כלל קכא עמוד 246), ודוגמא לזה סדר קודשים, שרוב הראשונים והאחרונים כתבו שהיה עליו ירושלמי, אלא שאבד מאיתנו (אמנם היה מי שכתב שלא היה מעולם ירושלמי על קודשים. פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 511).

ואכן במקומות רבים הפוסקים הביאו קטעים מהירושלמי שאינם בירושלמי שלפנינו. השמטות אלו נדפסו בסוף כל מסכת בירושלמי בשם "השמטות הירושלמי".

קטעים כאלו, אע"פ שאינם בנוסח שלפנינו, פשוט שפוסקים כמותם, ורק מהחיד"א משמע שלא פוסקים כמותם (שדי חמד ח"ט כללי הפוסקים סימן ב אות ו).

קטעים רבים מהירושלמי שלא היו בנוסח שלפנינו נאספו מהגניזה שבמצריים, ויצאו בשם "שרידי ירושלמי" (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 514).

דף היומי[עריכה]

האדמו"ר מגור רבי שמחה בונים אלתר תיקן לימוד דף יומי בתלמוד ירושלמי. הוא הכריז על כך בכנסייה הגדולה השישית של אגודת ישראל שהתקיימה בחודש טבת ה'תש"ם. המחזור הראשון של התלמוד הירושלמי החל ביום ט"ו בשבט תש"ם. כל מחזור בדף היומי של הירושלמי אורך כארבע שנים ורבע.

ראה גם[עריכה]

• מפרשי הירושלמי
• הכרעה הלכתית

מקור[עריכה]

רוב הערך הזה ככולו מועתק מהמבוא לספר "אמרי במערבא", הדן בהשוואות בין הבבלי לירושלמי. הזכויות על כך שמורות למחבר הספר 0504102551.

קישורים חיצוניים[עריכה]

• תלמוד ירושלמי באתר "ויקיטקסט"
• ספר "אמרי במערבא" לתצוגה או הורדה - ליקוט המחלוקות העיקריות בין הבבלי לירושלמי