רבי ישראל טאוב

רבי ישראל טאוב, ה'דברי ישראל', הינו ראש שושלת חסידות מודז'יץ והאדמו"ר הראשון.

הדברי ישראל ממודז'יץ

תולדות חייו[עריכה]

רבי ישראל טאוב נולד בשנת תר"ט בעיירה ראצ'וינז לאביו רבי שמואל אליהו מזוואהלין. מגיל קטן נחשב לעילוי בתורה ובנגינה והיה חזן בעל קול טנור מפליא.

בשנת תרמ"ב עבר לעיירה דמבלין (אוונגרד) ואז הורה לחסידיו מוד-זיץ (מיידיש: פה אשב) ועל כך קרויה החסידות בשם זה. העיירה הייתה עיירת גבול בין פולין לרוסיה והיה בה מבצר גדול וחשוב. רבים הסיפורים על הקשר בן הדברי ישראל למפקדי המבצר וכיצד הוא השפיע עליהם בניגוניו. בתקופת מלחמת העולם הראשונה עבר לעיר ראדום ולקראת זקנותו עבר לפרברי ורשה. בי"ג כסלו תרפ"א נפטר ר' ישראל ונקבר בבית העלמין היהודי בורשה. כבר בחייו הוציא את הספר דברי ישראל ובו חידושיו על התורה והמועדים.

אחרי פטירתו כיהן תחתיו בנו רבי שאול ידידיה אלעזר טאוב כאדמו"ר ממודז'יץ.

תורת הנגינה המודז'יצאית[עריכה]

משחר ימיה נתנה תנועת החסידות חשיבות לשירה ולנגינה. כבר בכתבי המגיד ממעזריטש בעל התניא ורבי נחמן מברסלב רואים חשיבות גדולה בשירה ונגינה. אך רבי ישראל קידם מספר צעדים קדימה את תורת הנגינה וחשיבותה. אם עד לימיו הניגון היה דבר קדוש שניתן על ידו להתקרב אל הקב"ה, חידש רבי ישראל בהניגון הוא חלק משמעותי מעבודת ה' של האדם. על ידי המוסיקה ניתן ללמוד כיצד להתקרב לקב"ה ואיך מקבלים את התורה והמצוות באופן ראוי. רבי ישראל אמר שכשהוא שומע אדם שר הוא יכול לדעת מה גודל יראת השמים שלו. משפט זה, ועוד רבים אחרים, אמר ר' ישראל כדי להדגיש את חשיבות הנגינה ואת חלקה המשמעותי בעולמו הרוחני של האדם.

הדברי ישראל משווה את התקדמותו הרוחנית של האדם להתקדמות בסולם התווים. אדם המנגן עולה כל פעם תו אחד, והתו השמיני ישמע כמו הראשון רק גבוה יותר. כך גם הסביר הדבריישראל את עבודת ה'. אדם מתעלה כל פעם בעוד דרגה רוחנית, בונה עוד קומה של קדושה, ולאחר שהוא העלה את כל תכונותיו הוא חוזר להתחלה ומתעלה יותר ויותר בכל תכונה, ואין לדבר סוף.

הדברי ישראל היה נוהג לומר "אומרים שקרוב עולם הנגינה לעולם התשובה ואני אומר שעולם הנגינה הוא עולם התשובה". מסופר ששאל אותו ליטאי אחד לפשר האמרה, היתכן שניגון יעשה רושם באדם יותר מספרי המוסר והתורה? השיב לו הדברי ישראל במשל: מעשה באיכר שהיה גר בתחנת הקמח בה עבד. יום אחד הגיע לעיר הגדולה ובעוברו ליד אחת החנויות ראו עיניו דבר מפליא ומיוחד, שעון שניתן לכוון לשעה מסוימת בה אתה רוצה להתעורר. מיד נכנס אותו איכר לחנות וביקש מהמוכר לקנות את אותו שעון. התעניין המוכר מאין מגיע אותו קונה, והאיכר סיפר לו על עצמו. השתומם המוכר "טיפש שכמוך! גלגלי טחנת הקמח הרועשים לא מעירים אותך ואתה חושב שצלצול דק של שעון מעורר יצליח?". הסביר לו האיכר "אינך מבין דבר. לקול הגלגלים אני רגיל זה שנים רבות ואיני מרגיש בהם. אך הצליל הדק של השעון החדשני יעיר אותי מיד. ומיד הסביר הדברי ישראל את הנמשל: אדם הורגל מיום לידתו לשמוע דברי מוסר ותוחכה ואינו תמיד מפנה את ליבו אליהם. אך הניגון הדק החודר לליבו של האדם הוא יעורר אותו בתשובה.

ניגוניו[עריכה]

הדברי ישראל היה גם מלחין מוכשר והלחין ניגונים רבים בימי חייו וחלקם מוכרים בכל רחבי הציבור. הדברי ישראל הלחין 2 ניגונים מיוחדים בעלי משמעות רבה בחסידות מודז'יץ:

הניגון למחוסרי בית- ניגון זה הולחן בימי מלחמת העולם הראשונה. ר' ישראל הסתובב באירופה וחזה במאות היהודים בגרו על הגבולות ועתה הם נזרקו מבתיהם וחיו בדרכים בקושי רב. ליבו נחמר על אותם יהודים והוא הלחין ניגון מרגש וסוחף המבטא את רגשותיו העמוקים. הניגון הולחן על פרק כ"ד בתהילים. "גם כי אלך בגיא צלמוות" כך העביר הרבי את הרגשת הבטחון בה' לאותם יהודים שנותרו בלא כלום. כיום הניגון מושר בעיקר בסעודה שלישית על מזמור זה.

האזכרה- בשנת תרע"ד הוצרך הדברי ישראל לעבור ניתוח לכריתת רגלו עקב מחלת הסוכרת בה חלה. הניתוח התבצע בברלין ע"י גדולי הרופאים במדינה. מסופר שבעת הניתוח ביקש הרבי לא לקבל חומרי הרדמה או משכחי כאבים ובעת הניתוח הוא לא התייסר מכאביו, לא צרח , רק שר ניגון נוגה וארוך על המילים מהסליחות "אזכרה אלקים ואהמיה, בראותי עיר על תילה בנויה, ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה, ובכל זאת אנו ליה". בעת כריתת רגלו הוא התסכל מבעד לחלון, ראה את ברלין ביפיה ותפארתה ושכח מכאבו ויסוריו. מאותו רגע מחשבתו הייתה בירושלים החרבה וארץ ישראל השוממה. ניגון האזכרה הינו ניגון ארוך ומסובך בעל כ"ב בבות. הניגון מושר פעם בשנה, בטיש היאר-צייט של הרבי החל בי"ג כסלו. מעטים יודעים לשיר את הניגון במלואו.