שלום

"שלום" - השכנת שלום וידידות אמת בין אדם לחברו, בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה, בין עיר לעיר, בין מדינה למדינה ובין אומה לאומה; "מחלוקת" - פירוד, מריבה, חילוקי דעות שלא לשם בקשת האמת אלא לשם קינטור והתנצחות. מצוה על אדם להשכין שלום וידידות אמת בין הבריות, לבקש שלום ולרדפו, שנאמר (תהלים לד, טו): "בקש שלום ורדפהו".

שלום לכם!

מעלת השלום[עריכה]

תבנית:הידעת?/כ"ו טבת ה'תשע"ב

מידתו של אהרן[עריכה]

חז"ל אמרו: "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

כיצד היה אהרן "אוהב שלום ורודף שלום"? על כך מסופר באבות דרבי נתן (מסכתות קטנות אבות דרבי נתן נוסחא א יב ):

"אוהב שלום כיצד? 
יהא אדם אוהב שלום בישראל בין כל אחד ואחד כדרך שהיה אהרן אוהב שלום בין כל אחד ואחד. 
שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה, הלך אהרן וישב אצל אחד מהם. 
אמר לו: בני, ראה חברך מה הוא עושה, מטרף את לבו וקורע את בגדיו ואומר:
אוי לי, האיך אשא את עיני ואראה את חברי? בושתי הימנו שאני הוא שהסרחתי עליו. 
והוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. והולך אהרן ויושב אצל האחר ואומר לו:
בני, ראה חברך מה הוא עושה, מטרף את לבו וקורע את בגדיו ואומר:
אוי לי, היאך אשא את עיני ואראה את חברי? בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו.
והוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו, וכשנפגשו זה בזה, גפפו ונשקו זה לזה".

"אמרה תורה: שמו של הקב"ה שנכתב בקדושה, ימחה על המים לעשות שלום בין איש לאשתו". 

לצורך מי הרשה ה' יתברך למחוק את שמו? לצורך אשה אשר גם אם תצא נקיה מהשקאה זו - כי יתברר שלא נטמאה - מכל מקום סוטה היא שקינא לה בעלה שלא תיסתר עם איש פלוני. כיון שהובאה אל הכהן, יודעים אנו שלא שמעה בקול בעלה ונסתרה עם האיש, אלא שלא קלקלה ממש. מבינים אנו איפוא, באיזו דרגה של יראת שמים היא שרויה וכמה שקועה היא בים התאווה. אף על פי כן כדי להשכין שלום בינה לבין בעלה אמר הקב"ה: "ימחה שמי על המים".

לשנות מן האמת[עריכה]

כדי להשכין שלום, מותר אף לשנות מהאמת, כמו שאמרו חכמים: "כל השקרים אסורים, ומותר לשקר בשביל להטיל שלום בין אדם לחברו", וכן אמרו: "מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: אביך צוה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא... - ולא מצינו שציוה". כמו כן מצינו ש"דיברה תורה לשון בדאי כדי להטיל שלום בין אברהם לשרה, שנאמר: ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן, ולאברהם אינו אומר כן, אלא: למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי".

חומרת המחזיק במחלוקת[עריכה]

אדם המחזיק במחלוקת, עובר על איסור תורה, כמובא במסכת סנהדרין (סנהדרין קי, א): "כל המחזיק במחלוקת, עובר בלא תעשה, שנאמר: ולא יהיה כקורח וכעדתו".עונשם של המשתתפים במחלוקת הינו חמור מאוד. כידוע, בית דין אינם מענישים אנשים מתחת לגיל שלוש עשרה שנה ובדיני שמים ממתינים לאדם עד שיהיה בן עשרים. לעומת זאת, בעוון מחלוקת נענשים אפילו תינוקות, כמו שקרה במחלוקת קורח ועדתו, שהחולקים וכל בני משפחותיהם נבלעו באדמה. הרמב"ם, באיגרתו לבנו, מתאר את תוצאותיה של המחלוקת. ואלו דבריו: "אל תשקצו את נפשותיכם במחלוקת המכלה הגוף, הנפש והממון. ראיתי בנים השחירו, משפחות ניספו, עיירות נתערערו, קיבוצים נפרדו, חסידים נפסדו, אנשי אמנה אבדו ונכבדים נקלו ונתבזו בסיבת המחלוקת. נביאים ניבאו וחכמים חכמו ויוסיפו לספר רעת המחלוקת ולא הגיעו לתכליתה. לכן, שנאו אותה ונוסו מפניה והתרחקו מכל אוהביה וגואליה ורעיה, פן תספו בכל חטאתם. ואמרו חז"ל: מחלוקת בבית - סופו להחרב, מחלוקת בבית הכנסת - סופו להתפזר ולהשמם, מחלוקת בעיר - שפיכות דמים בעיר".אסור להתקוטט או להשתתף במחלוקת אפילו לצורך מצוה, כגון להתפלל לפני התיבה או כדי לעלות לתורה.בפוסקים מובא, כי על האדם לברוח ממחלוקת, גם כאשר על ידי כך הוא עלול להפסיד את כל ממונו.במסכת אבות (אבות ה, יז) מובא: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים - סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים - אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו".כאשר שני הצדדים החולקים במחלוקת מתנצחים מתוך כוונה טהורה להוציא את האמת לאור - סופה להתקיים. כלומר: סופו של הדיון יביא את שני הצדדים למטרה המבוקשת - בירור האמת.דוגמא לויכוח מסוג זה יש לראות במחלוקת שמאי והלל. אין ספק שמחלוקתם לא נבעה מתוך התנצחות אלא אך ורק כדי לברר את ההלכה לאמיתה של תורה, ואמנם מתוך מחלוקתם נתבררה ההלכה ונקבעה לדורות.מחלוקת שאינה לשם שמים זהו ויכוח שבו הצדדים מעוניינים לבטא רק גאווה והתנצחות. המתווכחים אינם מטים אזנם להקשיב לדברי רעיהם, וממילא לעולם לא יקבלו איש את דעתו של חברו. זוהי הכוונה "אין סופה להתקיים", כפי שאכן קרה במחלוקת קרח ועדתו. מאחר שכוונתם הייתה בקשת שררה וכבוד לא שמעו כלל מה שאמר להם משה, ובסופו של דבר לא נתקיים מה שרצו אלא ההיפך מזה, כמו שכתוב (במדבר טז, לב-לג): "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם, ואת כל האדם אשר לקורח... וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל"^[1].בכל ויכוח יש להקפיד שהמטרה תהיה בקשת האמת. אם הויכוח סוטה ממטרה זו והופך להיות התנצחות בין עקשנים שאינם מוכנים לשמוע זה את זה, הרי זו מחלוקת שאינה לשם שמים.

לקריאה נוספת:[עריכה]

קישורים חיצניים[עריכה]

• ר' בצלאל לנדוי, השלום בתורת החסידות (אתר דעת)

הערות שוליים[עריכה]