שמאי הזקן

בר הפלוגתא של הלל.

תנא בדור האחרון של תקופת הזוגות.

שמאי מייצג את הזרם המחמיר יותר בהלכה (בית שמאי), לעומת הלל שנחשב למקל יותר (בית הלל).

עד ימי שמאי לא היתה מחלוקת בישראל מלבד המחלוקת לגבי הסמיכה ביום טוב, אולם מדורם של שמאי והלל, ש"רבו תלמידים שלא שמשו כל צרכם" - רבתה המחלוקת בישראל ונעשית התורה כ-2 תורות.

על שמאי מסופרים סיפורים שמראים לכאורה שהיה קפדן, כמו סיפורם של גרים:

"תנו רבנן: 
מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי. 
אמר לו: כמה תורות יש לכם?
אמר לו: שתים. תורה שבכתב ותורה שבעל פה.
אמר לו: שבכתב אני מאמינך ושבעל פה איני מאמינך. גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב!
גער בו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל - גייריה...
שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי.
אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת.
דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל - גייריה...
שוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש ושמע קול סופר שהיה אומר:
"ואלה הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד".
אמר: הללו למי? אמרו לו: לכהן גדול.
אמר אותו נכרי בעצמו: אלך ואתגייר בשביל שישימוני כהן גדול.
בא לפני שמאי. אמר ליה: גיירני על מנת שתשימני כהן גדול!
דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל - גייריה...
לימים נזדווגו שלשתן למקום אחד. 
אמרו: קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם. ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה".

לעומת זאת אמרתו של שמאי בפרקי אבות (א', ט"ו) נוגעת לעניין הסברת פנים:

"שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע. אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת".

כמו כן ידועה מידת הכנתו של שמאי לשבת, עליו נאמר (ביצה טז.):

"תניא: אמרו עליו על שמאי הזקן "כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת"
מצא בהמה נאה - אומר: "זו לשבת". מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה"