תהילים, פרק קיב

תוכן הפרק[עריכה]

קיב

א הלְלוּיָה | אשרי~איש ירא את~ה' במצותיו חפץ מאד; ב גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יברך; ג הון~ועשר בביתו וצדקתו עמדת לעד; ד זרח בחושך אור לישרים חנון ורחום וצדיק; ה טוב~איש חונן ומלווה יכלכל דבריו במשפט; ו כי~לעולם לא~ימוט לזכר עולם יהיה צדיק; ז משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטח בה'; ח סמוך לבו לא יירא עד אשר~יראה בצריו; ט פזר | נתן לאביונים צדקתו עמדת לעד קרנו תרום בכבוד; י רשע יראה | וכעס שניו יחרק ונמס תאות רשעים תאבד;

ביאור הפרק[עריכה]

פס' א': משבח את הצדיק הנזהר במצוות לא תעשה (ירא את ה') וחפץ לקיים מצוות עשה (במצותיו חפץ מאד), ועושה זאת רק לשם שמים (ירא את ה'). ניתן להשוות את הביטוי "חפץ מאד" עם הציווי "ואהבת את ה' אלוקיך... בכל מאודך". הרד"ק מביא מדרש כי הפסוק מדבר על אברהם אבינו שהזדרז בקיום המצוות, שאמר לו הקב"ה "לך-לך" ומיד הלך. להימול - ומיד נימול "בעצם היום הזה". ללכת לעקוד בנו - "וישכם אברהם בבוקר".

פס' ב': עפ"י המצודות - הפס' עוסק בהשפעת הצדיק, שמשפיע גם על זרעו שיהיו גיבורים, וכן הישרים גורמים ברכה לדורם. עפ"י ראב"ע - זרעו של הצדיק יהיה מפורסם כמו שגיבור מפורסם (או שייראו מהם ויכבדום כמו את הגיבור - רד"ק), והוא יהיה מבורך בברכה שלקמן ("הון ועושר"). ע"פ המדרש שהביא הרד"ק שפס' א' עוסק באברהם אבינו, מדובר בפס' זה על יעקב אבינו (זרעו) שהתגבר על המלאך) ועל השבטים (דור ישרים).

פס' ג': לפי הראב"ע - זוהי הברכה של הצדיק וזרעו, שהיא עשירות, שכיוון שבאה בצדק - תשאר לעד (צדקתו עומדת לעד). לפי הרד"ק והמצודות הפס' עוסק בשכרו של הצדיק וזרעו בעולם הזה (הון ועושר) ובעוה"ב (צדקתו עומדת לעד).

פס' ד': הקב"ה שהוא "חנון, רחום וצדיק" יזריח ישועה (אור) לצדיקים בעת צרה (בחושך) או בגיהנום (מצודות).

פס' ה': לפי רש"י ומצודות הפס' משווה בין נתינת הצדיק לאחרים שהיא ללא חשבון (חונן), ולצרכיו שהיא בדקדוק וחשבון (יכלכל דרכיו במשפט). לפי רד"ק הכוונה שנתינת הצדקה של הצדיק וכל מידותיו היא בדרך האמצע (שביל הזהב המפורסם של הרמב"ם), וזהו "במשפט".

פס' ו': הצדיק לעולם לא יפול ותמיד ישאר ממונו בידו ובריא בגופו (רד"ק), ואף לאחר מותו (רד"ק) או בעוה"ב (מצודות) יהיה צדיק.

פס' ז': הצדיק לא מפחד משמועה רעה מפני ביטחונו בה'.

פס' ח': הצדיק בוטח בה' שיושיעו מאויביו, עד שאכן רואה במפלתם.

פס' ט': הצדיק שנותן צדקה זוכה שצדקתו תעמוד לעד, היינו גם לדורות הבאים (רד"ק) ולעולם הבא (מצודות), וקרנו - כלומר חוזקו ותוקפו תרום בכבוד.

פס' י': הרשע הרואה בהצלחת הצדיק מקנא וחורק בשיניו, אך מחשבתו הרעה על הצדיק לא תתגשם. הצעת פירוש: יש פה השוואה בין הצדיק שתכליתו לעזור ולתקן את העולם ועל כן מעשיו וחותמו נותרים לנצח (ע"י זרעו, וכן המילה "לעד" החוזרת פעמיים והמילה "לעולם"), לעומת הרשע שכל תכליתו היא רק מילוי תאוותיו, אך אין לא שום השפעה נצחית, ותאוותו אובדת במהרה ולא נותר לה זכר.

נושא הפרק[עריכה]

הפרק משבח (טוב ועוד) ומתאר (רוב הפרק) את ירא ה' ושכרו (הון ועושר, לא ימוט, לא יירא משמועה רעה, צדקתו עומדת לעד), והשוואת אחריתו לאחרית הרשע (יראה וכעס, שיניו יחרוק ונמס, תאוותו תאבד). הפרק ערוך באקרוסטיכון על פי סדר א'-ב' מלא, בשבכל פסוק יש משפט בעל 2 חלקים שכל אחד מהם מתחיל באות אחרת של הא'-ב'. 2 הפסוקים האחרונים העוסקים בהשוואת אחרית הצדיק והרשע כוללים 3 חלקים. הפרק הוא "תאום" לפרק שלפניו, פרק קי"א הערוך בצורה דומה (אקרוסטיכון א'-ב' - 2 אותיות בפסוק, 3 אותיות ב-2 הפסוקים האחרונים). פרק קי"א עוסק בשיבוח מעשי ה', ואילו פרק זה משבח את מעשי הצדיק. פרק קי"א מסיים "ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם תהלתו עומדת לעד" - ופרק זה מתאר את ירא ה' וכיצד טוב לו ותהלתו עומדת לעד.

אמירת הפרק[עריכה]

הפרק הוא מפרקי יום שישי בתהילים, והוא נמצא בספר הרביעי. יש נוהגים לאומרו בשבת במנחה או בסעודה שלישית.